הקשורים ליעקב ד - פסח גדול כג

חכמים כב"ב שיתעלם מהם דין עיקר ק"פ אם דוחה שבת ח"ו לומר כן ולהעלות על הדעת שנעלם דבר זה מקטן שבישראל. וידע בבירור שלא נסתפקו כי אם במכשירין כדלעיל ואף שכבר הוכיח במישור לדון ג"ש. ובירר בזה שיש מכשירין דוחין ויש שאינן דוחין ככל הנזכר מ"מ יודע היה שיש עדיין מקום לסתור דעתו ודבריו מצד אחר ולחלוק על שטתו הנ"ל כמו שאוכיח להלן בס"ד. וכיון שראה שמיד הושיבוהו בראש ומינוהו נשיא עליהם ראה שתי ראיות אחת שלא המתינו מלהושיבו בראש עד שישאלוהו עוד ויברר כל הספקות שיפלו בדבריהם שעדיין נשאר להם להשיבו כמו שיביא בעזה"י וחכמים גדולים היו ב"ב ולפי שעה כבשו חכמתם לפי שעמתנין היו ומיד כיון דחזו להלל דעדיף מנייהו אוקמוהו ברישא ולא היו מתונים בדין זה לברר תחלה קודם שימנוהו לנשיא ולכן גם הלל לפי רוב הענוה שהיתה בו כנודע היה לבו דואג בקרבו אולי לא יוכל להשיבם על כל מה שבידם להקשות על שטתו ורצו שיגלו עוד כל טענותיהם שידע לכל זה לא הוצרכו שבודאי גם הם ידעו היתר מכשירין ג"כ והיה רוצה לעמוד על סוף דעתם מה היה עיקר ספקם כאשר הוכיח סופם על תחלתם והיה ירא שמא אחר שעה יתחרט ויקפחוהו וינצחוהו בדבריהם ויהיו סבה גם להורידו מגדולתו ומוטב שלא יעלה כי טוב א"ל עלה מהשפילך וגו' וכ"ש אחר שראה עוד בעין השכל שהם מינוהו נשיא עליהם. שהכונה בזה על גביהם ועמהם בדבר המשפט שלא הניחו מקומם וכבודם אלא החזיקו בשררה להנהיג הצבור בשותפות עמו שאולי ימשך מזה בטול דעתו והיה צריך להכות על קדקדם ולבטל מה שיורה מענינם של ב"ב סתירת דבריו לפי שהי' להם להשיב שתי תשובות על שטתו הנ"ל דאיכא למימר איפכא מכשירין כולהו דחו והזאה לא דחיא שבאמת יש בזה סברות הפוכות דאדרבא שבות דהזאה חמור כיון דאכתי גברא לא חזי כדאיתא בגמרא אליבא דר"א ואינה ממכשירי הקרבן דלא קאי עלה במועדו והבאת סכין עדיף דגברא מחזי חזי ורמי חיובא עליה ולעולם גזרה דרבה אין לה היתר אפילו בירושלים משו"ה בהזאה ראו חכמים שיש מקום להעמיד דבריהם אפילו במקום כרת. והבאה דסכין אפשר לומר דשריא אף דרך ר"ה אע"ג דהוי מלאכה גמורה ואפשר מאתמול ולא מגופו דפסח היא שפיר מצינן לאשכוחי לה קרא אליבא דב"ב ולפיכך בא עליהם הלל בחכמה לבטל דעתם ומחשבתם אשר יוכלו להשיב על שטתו כנז"ל ובחדא מחתא מחתינהו בדבר אחד הראה להם שאין האמת עמהם וטעו בתרתי לא הניח להם מקום להתגדר בו כדי לחלוק עליו

ואפרש שיחתי דבודאי כי דייקינן משכחינן דאיכא למשמע ממלתייהו דב"ב במקום אחר דעל כרחנו פליגי אהלל בהנך תרתי דלעיל דהיינו במה שהוצרך לדון מג"ש ולא מייתר ליה קרא למכשירין שאינן מגופו של קרבן. ואפשר לעשותן מע"ש וגם במה שיסבור דהזאה עכ"פ דחיא במקום ב"ד דלא שייכא התם גזרה דרבה. ונ"ל דב"ב אם האמת כדברי רש"י שנשיאים היו והניחו נשיאותם להלל מ"מ נשארו במעלה שניה שאחר הנשיא ר"ל שהיו אבות ב"ד של הנשיא ומי הראוי לגדולה זו יותר מהם שכבר היו נשיאים וגדולי הדור המה והראיה ג"כ כי מצינו גם אחר הלל בזמן ריב"ז עדיין היו ב"ב גדולי הדור כדפרש"י בר"ה וכמ"ש בס"ד (וא"א להיות שני נשיאים בזמן אחד כמ"ש) ועוד שאם היו נשיאים בודאי לא היו דרים בח"ל ששם היה מקומם כמו שאבאר בעזה"י. ואע"ג דבימי רבי נמי הוה ר"ה ר"נ בח"ל כדאמר ליה ר"ח בהוריות הרי צרתך בבבל. מ"מ ההיא שאני דרבי בזמן החורבן