הקשורים ליעקב ד - פסח גדול כב

מאתמול אע"ג דאינה מגופו) ק"ו להזאה שאינה אלא שבות ואע"ג דלא שרי הלל העברה בר״ה שהיא אב מלאכה דלא ס"ל כר"א במכשירין שאינן מגופו ואפשר לעשותן מע"ש אפ"ה הזאה שאני דלא אפשר ושבות בעלמא היא. מיהא ס"ל דדחי דלית בה אלא משום דמחזי כמתקן גברא כדפרש"י במשנתנו (והוצרך לפרש כן ולא כדאיתא בגמרא בהדיא משום גזרה דרבה שמא יעבירנה ד"א ברשות הרבים משום שרצה ליתן טעם השייך בכ"מ לומר שיש בה משום שבות גם בעיר מוקפת חומה שאין תורת רשות הרבים עליה דלא תקשי לך מאי קמייתי ר"ע מהזאה לאלו השבותין דשרי ר"א דמה להזאה שאסרוה משום גזרה כיון דמצי למיתי לידי אסור כרת בחלול שבת לכן העמידו דבריהם במקום כרת (וכפי' הראב"ד בהשגות) תאמר בהנך בהרכבה דחי נושא את עצמו והבאתו מחוץ לתחום דלא מצי למיתי בהו לאיסור כרת ושפיר קאמר ר"א אלא וודאי ר"ע מהזאה דבעיר שהיא רשות הרבים אותביה דליכא למיגזר משום דרבה אלא במקום פרוץ ומבוי מפולש דשייך למימר אי שרית ליה אתי לאעבורה נמי ד"א בר"ה. אבל בעיר שתורת רה"י עליה ודאי לא גזרינן משום דרבה כיון דבכל העיר אין ר"ה לגזור בעבורו לא שייך למגזר אטו ר"ה דעלמא חוץ לעיר תדע מדאמימר דשרי זילחא במחוזא בהמצניע דצ"ה ע"ש ובתוס' פ' ב"מ וק' להא קמן דאפי' במידי דרשות ליכא למיגזר היכא דלא שייכא הך גזירה ואפ"ה אית בה משום שבות אחר דמחזי כמתקן גברא ואסורה אפי' במקום מצוה זו היתה תשובת ר"ע על כרחנו ויפה פ' רש"י) ואע"ג דבשאר דוכתי אפ"ה אסור משום גזירה דרבה דמצינו שהעמידו חכמים דבריהם אפי' במקום שהוא בכרת כמו באיזמל דמילה (מטעם שיכול לבוא לידי איסור כרת כדפריש רמב"ם וכנז"ל דהלל נמי מודה בה וכדבעינן למימר קמן בס"ד דלא ס"ל באזמל כר"א) אבל בירושלים שהיו ב"ד קבועים בה והיא היתה נקראת מקום ב"ד ודאי לא גזרו גזרה דרבה תדע דהא אמרינן דה"ט דשופר ולולב שאין דוחין משום הא דרבה ואפ"ה אשכחן גבי שופר שהיו תוקעין במקדש אע"ג דעזרה ר"ה היא כדאיתא בפ"ק דפסחים (דף י"ט ב') ולא זו בלבד אלא אפי' אחר החורבן דתיקן ריב"ז שיהיו תוקעין בכל מקום שיש שם ב"ד ויתירה ירושלים על זה כדאיתא פ"ד דר"ה. משמע מינה בירושלים מקום ב"ד ודאי לא שייכא כלל גזרה דרבה למדחי מצוה דאורייתא ולא כל שכן הוא אם בשופר הקל לא חששו פסח שבכרת לא כל שכן (והא דגזרינן בלולב ומבטלינן מצוה דאורייתא כבר פירש הר"ן שהכל טרודין בו איכא למיגזר משו"ה באיזמל דמילה לא גזרו משום שאין טרוד אלא המל בלבד לא חיישינן דמנשי ואתי לאעבוריה בר"ה הכא נמי הזאה דכוותה גם היא מלתא דלא שכיחא לא גזרו בה. ותדע שאל"כ אף הפסח עצמו לא ידחה שבת שמא ישכח ויעבור סכין בר"ה וכמ"ש בעזה"י בלח"ש פ"ד דסוכה) דלא שייך למיגזר משום דרבה במקום ב"ד (דלא חיישינן שיעביר ד"א בר"ה היכא דקבוע ב"ד דבקיאי) ושריא הזאה דמעכבא מלמעבד פסחא ולא אפשר מאתמול ואי משום שבות דמתקן גברא האיכא נמי ק"ו משחיטה כמו שדן ר"א במשנתינו אלא דאיכא למיפרך כדאמר ליה ר"י י"ט יוכיח שהתירו משום מלאכה ואסרו משום שבות אבל תשובתו בצדו מה ראיה רשות למצוה דשמחת י"ט אינה אלא רשות לר"א ור"י ס"ל שמחת י"ט נמי מצוה כדאיתא בגמרא דמר סבר כתיב לה' וכתיב לכם או כולו לה' או כולו לכם ומ"ס חציו לה' וחציו לכם

בכן נאמר שהלל כבר הקדמנו לא חשב כזאת מעולם (ולא יחשוב כזאת שום אדם) על