הקשורים ליעקב ד - פסח גדול יט

טרח וכתב לה קרא כי היכי דנגמר ג"ש למכשיריו דדחו טומאה וכי היכי דילפי תמיד ממוספין לענין שבת ילפי נמי מוספין מתמיד לענין טומאה

ובכן נאמר הלל ודאי לא חשד לגדולי ישראל כב"ב ישאלו שאלת הדיוטות ולא ידעו עדיין שהקרבת פסח עצמו דוחה שבת שבלי ספק יש למודים הרבה על זאת וזיל קרי ביה רב הוא. וגם אי אפשר להשתכח בשנים מועטת כל כך מכל ישראל אכן חשב ודאי לא נסתפקו אלא במכשירין כר"א דס"ל כותיה דדחו רק שלא ידעו ראיה ומנין. דבר כזה כבר אפשר לבוא לידי שכחה. איך נהגו לפנים בישראל במכשירין דהא מילתא דלא רמיא לאדכורי ולא שכיחא כולי האי דישראל קדושים הם וזריזים במצות לעשות בחול המכשירין שאפשר לעשותם מאתמול. ולפי שהם סתמו שאלתם הראשונה ולא בארו על איזה דחיה נתכוונו בשאלתם אף הוא השיב להם מתחלה בלשון חכמה לישנא דמשתמע לתרי אפי ולחדודי להו קבעי לדעת את אשר בלבבם והיינו דקאמר להו ברישא והלא הרבה יותר ממאתים פסחים יש לנו בשנה כו' נתן להם מקום לטעות בדבריו והכי קאמר הלא חכמים גדולים אתם ויודעין לדון ק"ו מעצמכם. אף אם אולי אינכם דורשים ג"ש כאן אפשר שלא קבלתוה הלא יותר ממאתים פסחים יש לנו קרי להו פסחים לעולות דתמידין ומוספין שי"ל שאינם מכפרים כנז"ל והרי הן כפסח שאינו בא לכפרה סבר אלו דורון הם וכדס"ל לר"א כדפרישית ורצה לידע אם הם סוברים כמותו. ולכן בכוונה לא פרט כולן כי שעירי המוספין לא רצה לכלול עמהם לפי שאין ללמוד מהם שכן מכפרים אליבא דכ"ע ועולות המוספין שהן יתר על מאתים לא הביאן בחשבון משום דלא דמי להני דתמידין תדירין הן ואמר דרך כלל הלא הרבה יותר ממאתים שבשתי תיבות הללו נכללו שני מינים שלא באו בחשבון ונכנסין בסוג אחד שהם המוספים שיש בהם עולות וחטאות ויש לכם ללמוד עכ"פ מיותר ממאתים אע"ג דמכולהו לא מציתו למילף דאי משעירים איכא למיפרך שכן באין לכפר מ"מ ישארו בידכם יותר ממאתים דדמיין לפסחים שאינם באים לכפר אי ס"ל דעולות כולן דורון הן וא"כ תפשוט לכו מהני שאין לכם דבר להשיב עליהם דכליל ודאי לא חשיב פירכא כנז"ל. גם אין לומר שכן באין לכפר שהרי כולן נחשבין כפסחים שאין מכפרין כלום לדבריכם אי פליגיתו עלי (א"כ מכשירין ודאי דוחין דאע"ג דבמועדו לחודיה לא משמע לאתוי מכשירין אהני קרא ואהני קל וחומר לרבויי כולהו)

איברא איהו בקושטא לא ס"ל הכי אלא סבר דעולה נמי אכפרא מקבעא ואעשה מיהת כדלעיל כי על כן באמת הוצרך לג"ש וכנז"ל. והם לא הבינו עצתו ושאלו מנין לך מדלא אהדרי ליה לא היא דקאמרת נילף מהני שכולן פסחים היה להם להשיב זה אינו שבאמת אינם דומים לפסחים שפסח אינו בא לכפרה תאמר באלו שבאים לכפר. ובזה היתה תשובה נצחת אחת ומספקת לכולן שאין ללמוד מכל התמידין ומוספין שבכולן יש בהן חומרא זאת. אבל הם לא נחלקו עליו בזה והודו לדבריו מה שבפיו ולא ממה שבלבו שכך הוא דעתם שאינם מכפרים וכמו הפסח וכך אמרו לו מנין לך ודאי הבינו שעל תמידין ומוספין היתה כונתו ופשיטא לא רצו לומר מנין שכל אלו דוחין חלילה להעלות על הדעת שלא ידעו שתמידין ומוספין דוחין שבת שהוא מקרא מלא כתוב בתורה. אלא כוונתם בזה לומר אע"פ שכך אנו סבורים שכל אלו אינם מכפרי' אעפ"כ אין אנו יכולים ללמוד מהם שיש לנו תשובות אחרות ומאחר שסתמת דבריך בתחלה שאמרה שיכולנו ללמוד ק"ו מיותר ממאתים