הקשורים ליעקב ד - פסח גדול טז

אבל נ"ל דרך אחר שבררתי לעצמי ליישב קושיות סוגי' הנ"ל בטוב טעם דהני כולהו ילפותא צריכא ולא מייתר אפי' חדא ממשמעות במועדו ילפינן שפיר דדחו שבת וטומאה בין פסח בין תמיד ודוקא הקרבן עצמו אבל מכשירין דאפשר מאתמול מנלן דהא כל אחד יש לו לימוד בפ"ע כולהו ניחא בס"ד. התם בכיצד צולין אייתר ליה במועדו דהקרבה גופה דחי שבת וטומאה כמשמעות התיבה כדלעיל ושפיר מצריך משום דמועדו משמעותא מיהא שבת וטומאה שבמשמעות במועדו לא יליף מיניה דמיותר לגמרי דהכא כתיב בערב בחד ונילף אידך מיניה משו"ה עבד צריכותא התם והכא דבשמעתין לא משמע ליה היינו לאתויי מכשירין נמי דכיון דלא קבוע להו זימנא לא נפקא מבמועדו והכא כולו סוגיא ממכשירין מיירי כדנימא בס"ד לפום הכי גמרינן להו מג"ש הכא למשרי נמי מכשירין דידהו בשבת וטומאה דשמעינן להו מקרא יתירא דמעל עולת התמיד שמעת מינה שדחו מכשירין שבת דלקרבן עצמו לא צריך דנפיק לן ממועדו אלא ודאי למכשירין היא דאתא והכא נמי איש איש דכתיב גבי פסח לומר שאין צבור נדחין מפני טומאה למכשירין דדחו נמי טומאה קאתי דאל"ה לא פסח שחל בשבת דהי מנייהו מפקת. א"כ ליכתוב צריך דהכתיב ביה במועדו סדר גמרינן להו

ה ג ה " ה

דליתא בחבריה דהשתא לא מצינן למילף במה מצינו צריך שפיר לג"ש. איברא אכתי קושי' קמייתא דתוס' לא מתרצי בהכי דודאי לקמן משמע דדריש משמעותא דמועדו גופי' וכפירש"י שם דמועדו הכי משתמע שהוקבע לו מועד חק ולא יעבור לא ידחה מפני שבת וטומאה. ועוד קשה על פירוש רש"א דלהכי עביד צריכותא דלא תקשי למאי צריך ג"ש מאי ניחותא בשנוי אי איכא למיפרך אג"ש נמי נפרוך דקיי"ל ג"ש שאינה מופנה למדין ומשיבין ואיכא מ"ד אין למדין ממנה כל עיקר. מיהו י"ל דה"ק דהשתא הוי ג"ש מופנה דהא דמועדו לא משמע מידי ולגופיה לא צריך כתיב בארבעה עשר תעשו אותו בין הערבים במועדו דכתיב ביה למה לי לאו אפנוי מופנה והוי ליה מופנה משני צדדים ואין משיבין אליבא דכ"ע

ואפשר ליישב בזה קושיא ראשונה דתוספות דתלמודא דהכא ספוקי מספקא לי' דאי מועדו לגופי' צריך להכי כתביה בפסח למימר דדחי שבת משום דאינו ענין לטומאה דילפינן מאיש איש ומועדו דתמיד לאתוי' טומאה דהא שבת בהדיא כתיב ביה אתי שפיר כל מאי דקשיא לן לעיל דאיצטרכו תרי ילפותא לכל חד תרי קראי בפסח חד למישרי טומאה. ומועדו נמי איצטריך למשמעותא לאתויי שבת דמדחיא דתרווייהו ממועדו לחוד לא אתא דלא שקולים הם שיביאו שניהם דטומאה דחוי' היא בצבור כדאמרינן לקמן והוי שדינן למועדו אמסתבר וכן תרי קראי בתמיד צריכי חד דכתיב בהדיא למישרי שבת ומועדו למדחי טומאה ועביד תלמודא הצריכותא דלא תקשי לכתוב בחד מנייהו תרי קראי ולילף אידך מיניה ע"כ קעבד צריכותא דחד מחבריה לא אתי אלא צריכי תרי קראי לכל חד ולעולם מבמועדו נפקא ליה דמשמע דדחי מידי אלא דלא ילפינן מיניה תרתי דמהיכא תיתי אלא באם אינו ענין גמרינן מיניה ודקאמר תלמודא התם לפי שלא נאמר במועדו אלא בפסח ותמיד במועדו אפילו בשבת במועדו אפילו בטומאה לאו משום דמועדו כייל הני תרתי שבת וטומאה דהא ליתי כדאמרן אלא ר"ל דבשני אלו פסח ותמיד בכל חד כתיב במועדו חד לשבת וחד לטומאה ודקאמרינן הכא ג"ש מועדו מועדו הכי פירושו אפילו תימא מועדו לא משמע מידי א"כ הו"ל ג"ש מופנה ואין משיבין. מעתה כל האמור בשתי הסוגיות דבר אחד הוא ואין צורך לאוקמי אליבא דתנאי אלא סוגיא דהכא מילתא יתירתא נקטה למימרא ממ״נ גמרינן שפיר ממועדו והכל צריך ביאור: