הקשורים ליעקב ד - פסח גדול טו

לצורך שהיה לו רק לומר הנח להם שהם בני נביאים מ"מ לא היה לו להאריך ולומר אם אינם נביאים דמאי קמ"ל בהא הרי אלו י"ג מדות גדושות חמורות וקשות שבמאמר הלז צווח ואומר דרשני בהן ומן השמים יעזרוני לבאר כל חמירא בלי הקדמה זרה רק מיניה וביה מענין לענין באותו ענין נעסוק נשאל ונדרוש כענין. מאליו יצא המאמר מלובן ומזורז ומפורש בשום שכל כמין חומר. ואגב יתרצו הרבה קושיות ודקדוקים גם בגמרא רש"י ותוס' ומפרשיהם ויתבארו בהמשך דברינו ענינים נכבדים ודברים יקרים מפז ברמב"ם והחונים עליו. בעזרתו יתברך אומר הטו אזניכם אלי שמעו חכמים מלי ויודעים האזינו לי וראו כי טוב הוא לשון חכמים מתוק מדבש ונופת כל חיך הטועם אומר לי לי. התו' מקשים אהא דאמרינן הכא מה מועדו האמור בתמיד דוחה את השבת דמפרש לקמן בגמרא ותמיד גופיה מנלן יליף מעל עולת התמיד. א"כ מוכח בשמעתין דהכא לא דריש ממשמעות דמועדו וכן הא דפסח דחי טומאה ילפינן לקמן בסיגיין מאיש איש נדחה ואין ציבור נדחין אלא עושין בטומאה וכי היכי דיליף פסח מתמיד לענין שבת יליף תמיד מפסח לענין טומאה ותומה דבפכ"צ משמע דדריש לה ממשמעות דמועדו דאיתא שם תנו רבנן וידבר משה את מועדי ה' מה צ"ל לפי שלא מצינו בכל התורה שנאמר במועדו אלא בפסח ותמיד מועדו אפי' בשבת מועדו אפילו בטומאה. שאר קרבנות ציבור מנין משמע דממשמעותא דמועדו דריש ר"ל שכך הוראת המלה שמצוה שתעשה הקרבן במועדו עכ"פ ולא יעבור זמנו מפני שבת וטומאה כדפרש"י שם ועוד דקאמר התם וצריכי דאי כתב רחמנא תמיד שכן תדיר וכליל ואי כתב פסח שכן כרת ואי מגזרה שוה מאי צריך לצריכותא הא איצטריך מועדו דתמיד משום טומאה ובפסח משום שבת אלא ודאי ממשמעותא דמועדו דריש לכן כתבי תוס' בעל כרחך תנאי היא דאית מאן דנפקא ליה מבמועדו גופיה. ואיכא מאן דמועדו לא משמע ליה וגמר מג"ש והביאו עוד ראיה לזה דבפר"י דרש שתי הלחם דדחו שבת מתקריב תקריב אפילו בשבת אפילו בטומאה ולפי שמעתין מצי למילף בג"ש דמועדו דפסח ותמיד דהא בכולהו כתיב מועד כדאיתא בפכ"צ וידבר משה ויעשו את הפסח במועדו הכתוב קבע מועד אחד לכולם וגמרי מהדדי אי ס"ד כ"ע הך נ"ש גמיר או ממשמעותא דמלה במועדו גופה והוה להו למילף תקריב למה לי אלא ע"כ תנאו היא נמצא לפי שיטת התוס' לשלש שיטות נחלקו הני תנאי במילף דחיית שבת וטומאה בקרבנות צבור חד יליף ממשמעותא דמועדו ואידך יליף מג"ש וצ"ל דאיכא נמי מאן דהך ג"ש לא קיבלה מרביה ולא גמרה ומועדו לא משמע ליה כלל מש"ה איצטריך ליה בשתי הלחם קרא אחרינא והיא תמיהא רבתא. ודברי מהרש"א אינם מספיקים בזה אעפ"י שדחקתי ליישבם כמ"ש בהגה"ה בגליון פה

ה ג ה ״

ה *) מהרש"א הקשה על קושית התוס' דאי מג"ש דריש מה צריך לצריכותא דילמא לעולם מג"ש גמיר ואימא הכי קאמר למאי איצטרך לי מג"ש ולא סגי בלא ג"ש למילף פסח מתמיד לענין שבת ותמיד מפסח לענין טומאה. ושני משום דאיכא בכל חד חומרא דליתא באידך. לפי דרש"א הללו אפשר לומר לעולם אשמעינן דממועדו לא ילפינן מידי בשום דוכתא דלא אתי אלא לג"ש. והתם אפשר עביד צריכותא דלא תקשי ג"ש למה לי לילף מבנין אב או במה מצינו ויליף חד מחבריה דמדגלי רחמנא בתמיד דדחי שבת דכתיב לעולת התמיד מכלל דתמיד דוחה שבת הוא הדין לפסח. ומדחזינן פסח קרבן צבור דתי טומאה מדכתיב איש איש ה"ה לתמיד ג"ש למאי אלא משום דאיכא חומרא בכל חדא וחדא