הקשורים ליעקב ד - פסח גדול יד

נשיא או נשיאכם. או שמא עליהם בלבד היה נשיא. וכנז"ל עצלות שהיתה בכם שלא שמשתם שמעי' ואבטליון. וקשה עליהם מדוע באמת לא שמשו ב"ב את שמוא"ב ואטו ברמות רוחא דנקטינהו אלא ודאי היה להם איזה סבה הכרחית שאין להאשימם על כך כי גם הלום ראינו ענותנותם הגדולה שמחלו כבודם להלל ונמנו משלשה ענותנין שהיו בעולם א"כ מה זה שינו טעמם אצל שמוא"ב רבותיו של הלל ואם באמת לא יפה עשו שלא שמשו לשמוא"ב מפני שהן היו גדולי הדור מה אכפת לן מי היו שמוא"ב או אחרים די קפדה אם נתעצלו מלשמש גדולי הדור שבימיהם. גם מה בכך אם הם שני גדולי הדור אפילו אחד כמו כן מצאה הקפידא מקום

יב א"ל רבי שכח ולא הביא סכין מע"ש מהו. פ' רש״י דהבאת סכין אינה דוחה שבת דהא אפשר למעבד מאתמול ומה יעשה. פירוש לפירושו דודאי הבאה דסכין דרך רשות הרבים במלאכה גמורה לא קמבעיא להו דאסורא. כי קמבעיא להו שבות בעלמא דהיינו מחמר כלאחר יד אי שרי במקום מצוה כדמסיק תלמודא דהכי הוא דבעו מניה אי שרי לאתויי לסכין דרך תחיבה או בקרני הב"ח דלאו מלאכה היא משמע דמלאכה גמורה פשיטא להו דלא דחיא ואמאי הא שמעינן לר"א דקסבר מכשירי מצוה דוחין במלאכה גמורה. ואף דאפשר מאתמול וכהבאת אזמל דמילה דמתיר להביאו דרך ר"ה ודכוותה. וכדמסיק תלמודא לקמן (דסט"א) ולר"א נעבריה כו' וקי"ל כל היכא דגברא חזי ס"ל לר"א כל מכשירי מצוה דוחין ולא שני ליה בין אפשר מאתמול ללא אפשר אי הכי דלמא הלל נמי כוותי' ס"ל, ותבעי' להו מלאכה ממש ואם תמצא לומר שכבר היה להם הוכחה מדברי הלל דלעיל דלא שרי כה״ג ולא ס"ל כר"א איכא למידק נמי מאי שנא דבעו מיני' שבות דהבאת סכין דמכשירין דלא מגופיה דפסח הוא מכדי שבות הוא (כדאמרי' דלא קמב"ל אלא במחמר כלאחר יד מ"ט תתסר משום דאפשר מאתמול) ותבעי להו בשאר שבותין אף בדברים שבגופו כהקרב' הפסח והבאת עצמו מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו דכל הני כיון דאפשר למעבדינהו מאתמול אע"ג דאין בהם אלא משום שבות דחי נושא את עצמו וחתיכה בשינים דלאו מלאכה היא. וכדחזינן דפליגו בהו ר"א ור"ע במתני' משום דאפשר מאתמול ומ"ט לא מספקא להו בהו נמי ואי פשיטא להו דהני ודאי דחו כיון דהוו בגופו דפסח אף דאפשר מאתמול אכתי תיבעי להו הזאה דטמא מת שחל שביעי שלו בשבת ע"פ דאע"ג דלא אפשר מאתמול הא ס"ל לר"ע במתניתין דלא דחיא שבת אע"ג דלית בה אלא שבית דמחזי כמתקן גברא או משום גזרה דרבה שמא יעבירנה ד' אמות בר"ה אפ"ה אסירא כיון דלא מגופיה דפסח היא כדפירש"י טעמא דר"ע במתני' ואמאי לא מספקא להו לב"ב כלל בהזאה אע"ג דלא אפשר מאתמול. ומ"ט שינ' רש"י בענין שבות זה ממה שאמרו בגמרא מטעמא דגזרה דרבה. גם צריך לידע כשנסתפקו בהבאה זו דסכין במה היה הספק אם להביאו דרך ר"ה דאורייתא או כרמלית דרבנן וכמ"ש בתו'

יג אמר להם הלכה זו שמעתי ושכחתי כו' קשה אף אם שכח מה ששמע מרבותיו מ"מ גברא רבה דכוותיה איך לא ידע אם מכשירין דוחין אם לא. והלל גופיה היכי ס"ל אי כר"א דמתני' ליפשוט להו כר"א דאפי' מלאכות דאורייתא שרי ואי כר"ע אפילו שבותין אסור ומי נימא דלא הוה ס"ל כחד מנייהו ומאי האי דקמהדר להו וכי נשיא מישראל לא ידע להורות. אלא הנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם. הלשון זה כולו שלא