הגהות שו"ת רבינו משולם איגרא ט

(ה) בפ"ג מהל' ביאת המקדש ה"ט (ו) בפ"ד שם ה"ד (ז) פסחים ס"ז ע"א ד"ה הכתיב (ח) במצורע שראה קרי עשה שיש בו כרת הוא ורק משום הואיל ואישתרי (ט) ביבמות ד' ע"ב (י) משום דהוי לפני הדיבור (כ) וא"כ מה מקשה הש"ס אידי ואידי עשה שיש בו כרת היא. הא ניהו דהוי כרת מ"מ פסח דוחה (ל) היינו פסח לשבת דהוו שב ואל תעשה (מ) לענין שינוח טמאים (נ) היכא שיש טמא בעזרה (ס) שבועות י"ז ע"א. משום דלא ראוי להשתחות ע"ש (ע) דהא אין מצווה לצאת מן העזרה אלא בשהה שיעור השתחוי'. וכאן לא משכחת שהה כנ"ל. ורק לענין איסור הכנסה. וזה הוי שב ואל תעשה. ושפיר דחי פסח (פ) דמחויב לצאת שלא יעבור על עשה (צ) והוי רק בשב ואל תעשה וממילא פסח דוחה כנ"ל ושפיר קתני לישנא לעשה שאין בו כרת. ומה מקשה הש"ס אידי ואידי כו' (ק) ואישתרי ל"ש על הכרת כקו' התוס'. ורק משום דפסח דחי כנ"ל (ר) ואח"כ יכניס ידיו לבהונות. וזה שפיר הוי בעידנא כיון דאם לא יכניס יפסל הפסח (ש) דפסח הוי לאחר תמיד של בין הערביים (ת) ושפיר מקשה הש"ס אילו ואלו עשה שיש בו כרת וא"ל כנ"ל. דהא לא דחי או משום דהוי תרי עשה. או משום דהוי בקום ועשה ג"כ. ובהצטרפות שניהם לא