הגהות שו"ת רבינו משולם איגרא י

מצי למילף דפסח דוחה (א) ושפיר פסת דחי (ב) קושי' התוס' דניהו דעל מצורע ליכא כרת דניתק לעשה. מ"מ על הכרת בלא"ה ל"ק כנ"ל. משום דפסח דוחה ורק העשה דהוי בקום ועשה כנ"ל והעשה שפיר אישתרי (ג) דראוי לבוא עד שעת אכילה (ד) ולא קשה מטבול יום (ה) עיין פסחים דף צ' (ו) בלא מעשה דהבאת קרבן (ז) על הקושיא דהאיך דחי' עשה דהשלמה (ח) ותרצו משום דמקריב מקודם הפסח והוי בעידנא. דאל"כ יפסול הפסח כבפסחים דף נ"ט (ט) בתירוץ השני שם (י) נדחות עשה שאין בו כרת (כ) דרך רחוקה לטהור ואין דרך רחוקה לטמא. דהפי' משום דכתיב בקרא טמא לנפש. ש"מ דשאר טמאים שלא היו יכולים לכנוס בשעת שחיטה כפירש"י ותוס' (ל) ול"ש שימשא ממילא ערבא (מ) כתירוץ הש"ס פסחים דף נ"ט דאין למזבח אלא דמו וליכא עשה דהשלמה (נ) בקרבן בהמה הוי הדין דמחוסר כפורים ע"ש (ס) ע"ש בפסחים דף צ"ג ע"ב בשעת שחיטה מיקרי חצות דחצות קבע (ע) דהא אין ראוי בשעת שחיטה (פ) דמש"ה יכול להכניס ידיו לבהונות ול"ק דהאיך שייך הואיל ואישתרי הא מצורע הוי רק עשה כקו' התוס' ורק כנ"ל (צ) דבלא"ה דחי הכרת דהוי בשב ואל תעשה (ק) דהא אין ראוי בשעת שחיטה (ר) וא"כ קשה הברייתא דמצורע שראה קרי כו' (ש) זבחים דף ל"ג ע"ב (ת) דהא ביאה במקצת שמי' ביאה אבל לא לכרת (א) ואי משום כיון דאין בו כרת בלא"ה שייך הואיל ואישתרי דלא שייך קושיות התוס' (ב) דף ח' ע"א ע"ש בתוס' ד"ה רבא (ג) וא"ל דילמא הך ברייתא לא ס"ל כרב דס"ל אין שוחטין כו': ורב ס"ל כשאר תנאים. וס"ל דהיא פלוגתא דתנאי דז"א (ד) פסחים צ' (ה) ואמאי לא אמר הש"ס דס"ל כאידך תנאי (ו) וא"כ ניהו דמוכח מהש"ס דבעי לוקמי מתניתין כרב אבל על הברייתא לא מוכח (ז) שם ביבמות דאמר ערוה גופא לא צריך קרא (ח) דדחי העשה שיש בו כרת כנ"ל (ט) זבחים דף ל"ב ע"ב (י) ומדאורייתא הכל הותרה (כ) דף ז' ע"א ד"ה כיון (ל) וע"ז תירצו דמדאורייתא הכל הותרה למ"ד הותרה בצבור. רק הא דבאילו של אהרן מהדרינן אחר טהורין ולא הוי רק דיחוי היא מדרבנן עי"ש. וא"כ לרבא דס"ל טומאה הותרה בצבור הקשו התוס' שם דף ו' ע"ב אמאי אמרינן בזבחים דאביי ורבא תרוייהו ס"ל טומאה דחוי' בצבור ותירצו דרק גבי פסח הוי דחי' עי"ש. וע"כ הוי רק מדרבנן דמדאורייתא אין חילוק כיון דילפינן ממועדו כקו' התוס' (מ) מה לי חד דיחוי ומה לי תרי דיחוי (נ) הא גם טמא שרץ אין שוחטין (ס) ר"ל דבא הכתוב לומר דוקא