הגהות שו"ת רבינו משולם איגרא יב

(צ) ע"ש בפ"ג מביאת המקדש הכ"א (ק) כנ"ל אך דקשה דיכניס ידיו דרך גגין דליכא שהה (ר) גבי מצורע כקושיות התוס' (ש) ביאה במקצת שמי' ביאה (ת) ומתורץ קו' התוס' הנ"ל (א) פסחים ס"ז (ב) יומא ל"ו ע"ב ד"ה לאו דנבילה כו'. וא"כ הכי נמי צ"ל דהעשה הוי לאחר שעבר על הלאו אם נכנוס (ג) דהלאו אינו עובר רק בשהה (ד) בשבועות האבעי' אם למלקות לא גמירי שהה (ה) ומש"ה הוי ניתק לעשה (ו) כרב חסדא. ומש"ה לא פסק הרמב"ם כן. רק דלוקה (ז) דהעשה יכול לעבור מקודם (ח) חולין קמ"א (ט) נלע"ד. שכיוון רבינו בזה שכתוב ור"י לטעמי'. לדחות תי' הכ"מ שם פ"ג מביאת המקדש ה"ח. דמש"ה פסק הרמב"ם דלא כרב חסדא. משום דר"י ור"ש הלכה כר"י. ומש"ה דחק הכ"מ לומר. דר"ח האי ברייתא לא שמיע לי' ע"ש ולדברי רבינו א"ש. משום דמר"י אין ראי'. דהוא אזיל לטעמי' דס"ל שלח מעיקרא משמע. ואנן פסקינן שם כחכמים. ומש"ה פסק ר"ח דלא כר"י. אך הרמב"ם דפסק דלא כר"ח. הוא כנ"ל משום דלא הוי ניתק לעשה. כיון דס"ל דגם ללאו בעי שהה. ולעשה לא בעי שהה (י) דלא מוכח. דלעולם מחוסר כפרה ג"כ חייב כרת אם נכנס למקדש. והא דכתיב עד מלאות ימי טהרה דמשמע דתליא בימים. הוא משום ביאה במקדש (כ) ומש"ה שמי' ביאה עי"ש זבחים ל"ב ע"ב (ל) וא"כ על ביאת כלו לא מוכח מהקרא דמחוסר כפרה לא חייב (מ) לא מצינן לומר דהקרא אתי על ביאה במקצת. וע"כ על ביאת כולו ואפ"ה כתיב עד מלאת ימי טהרה. ותליא בהערב שמש (נ) תוס' זבחים י"ז ע"ב ד"ה קסבור (ס) אין ראי' מדכתיב עד מלאת וגו' דמשמע דתליא בהערב שמש (ע) שם ל"ב ע"ב ד"ה ור"י (פ) ומיושב הרמב"ם (צ) דבלא ר"י נמי קשה (ק) הא דביאה במקצת שמה ביאה או לא (ר) ומשו"ה ס"ל לא שמי' ביאה (ש) דבמחוסר כפורים ביאה במקצת מותר ובט"י אסור. וע"כ ביאה במקצת שמה ביאה. וא"כ ל"ק לעולא דדלמא ס"ל כמ"ד לאו כזב דמי (ת) פ"ג מה' ביאת מקדש הלכה ט'. דמשו"ה ס"ל להרמב"ם דמחוסר כפורים פטור משום דלאו כזב דמי. והברייתות דס"ל דחייב כרת הוא משום דס"ל כזב דמיא ע"ש (א) בזבחים