הגהות שו"ת רבינו משולם איגרא יא

לטמא לנפש איש נדחה ואין צבור נדחין ועושין בטומאה. אבל טמא שרץ אין עושה בטומאה דלא הוי רק דיחוי (ע) היא מן התורה מקרא דטמא לנפש (פ) ושפיר אמר מה ני חד דיחוי כו' (צ) זבחים ל"ב ע"ב (ק) פ"ו מק"פ ה"ו (ר) ביומא ל"א אפילו למ"ד לא שמיה ביאה (ש) גם למ"ד לא שמי' ביאה (ת) לפי האמת דעכ"פ אסור מדרבנן כדאיתא ביומא (א) רק כשטבל אם לא עושה פסח (ב) כיון דהשתא אין בו כרת (ג) וא"כ גם בראה בי"ד ל"ש הואיל ואישתרי (ד) ואם אין עושה חייב כרת. ומש"ה נקט טמא שרץ (ה) זבחים ל"ג ע"ב (ו) א"כ מה מקשה הש"ס בטמאין נמי משכחת לה (ז) וא"כ לא אפשר בטמאין משום דבעינן לפני ד' (ח) דף ז' ע"ב ד"ה ואמר (ט) אפילו בלא הכנסה. כגון שנטמא בעזרה (י) אבל אם יכנוס כולו יהי' עובר גם על שהה (כ) פ"ג מביאת המקדש (ל) אם מכניס רק ידיו (מ) שלא הי' תיכף לסמיכה שחיטה (נ) בשבועות י"ז (ס) לא אפשר להשתחוות וכדלעיל. וא"כ יכול להכניס ידיו דרך גגין (ע) כיון דהוי במזיד. ולמלקות לא גמירי שהה. ומש"ה אמר חוץ מזו דלא הי' תיכף כו' (פ) ואין לתרץ כנ"ל דאם יכנוס כלו אסור משום שהה. וכשמכניס ידו לבד מותר משום דאינו ראוי' להשתתוות. דז"א דכיון דאמרינין דא"צ כו'