הגהות מאלפס ישן על בבא מציעא סד.

נ"ב נמי:

נ"ב אמלך ביה:

נ"ב פי' דאי הוי כדאמרינן דלא בעי למקני' מיניה א"כ ע"כ צריכין לומר דלוקח אינו שליח של מצרן אלא לעצמו הוא דקנה בקנין גמור וחכמים הטילו על הלוקח שצריך לחזור ולמסור למצרן ומש"ה לא בעי קנין אלא במחילה בעלמא שמוחל המצרן ללוקח סגי שהרי אין לו עליו אלא חיובא בעלמא ויכול למחול ומש"ה כי אייקור וזל ברשות הלוקח הוא ודוק. מהרש"ל:

שבכרכום כצ"ל:

ומעכבין כצ"ל:

נ"ב הוי לוקח כשלוחו של המצרן:

נ"ב דבר מצר:

עד שנגמר גדולן דשוב כצ"ל:

נ"ב של:

תיבת באכליזא רשום למחוק:

נ"ב מסלקינן:

נ"ב ואין צריך לדחוק כפי' הקונטרס דפי' דלא ס"ל ליה לר"נ לדיני דבר מצרן כלל ולא איכפת לי':