הגהות מאלפס ישן על בבא בתרא כ.

נ"ב וכתב הב"י דר"פ אית ליה הא דשמואל דאמר לעיל מיחה בפני בני אדם שאין יכולין לילך לומר לו לא הוה מחאה דהתם מיירי בחולה וזקן שלעולם לא ילך למקום שהמחזיק שם אבל הכא ילכו למקום המחזיק ויגידו לבני העיר ויאמרו לו הוי מחאה.

צ"ל להו:

נ"ב בגמ' וחזר וערער:

נ"ב והא דאמר לעיל אבל אכלה שית שנין אין לך מחאה גדולה מזו פליגי אהך דהכא דצריך למחות בסוף כל ג'. תוס':

נ"ב פי' דבסוף ג' אחרונות:

כותבין לו העדים כצ"ל:

כאינך כצ"ל ונ"ב דאמר רבא מחאה בפני שנים. ובד"ק דהא קיי"ל מחאה בפני שנים:

נ"ב פליגי בגמ' א"ד צריך ג' למחויה וא"ד בפני שנים הוי מחאה וכתב הנ"י דהא קי"ל כאינך דס"ל מחאה בפני שנים:

נ"ב פי' הא דצריך מגו לטענה זו:

נ"ב אבל בג' ראשונים א"צ לחזור ולמחות משמחה פעם אחת:

נ"ב והתוס' פירשו בענין אחר:

והקנה לו בקנין מיד ודאי כצ"ל:

נ"ב פי' דלא ליחשוב קנין אלא בפני שנים: