הגהות מאלפס ישן על בבא בתרא יט:

נ"ב אחת:

נ"ב פי' שלא בפניו:

נ"ב בגזלנותא:

נ"ב וביניהן:

נ"ב חצי:

נ"ב מפני:

נ"ב זה שייך לגמ':

דאכלוה כצ"ל:

ושתיק אלא לכך האריכו שלשה כצ"ל:

נ"ב ויחזיק זה בקרקע שלו שנה ובתוך שנה ראשונה יצא הקול וילכו בשנה שניה ויודיעוהו לבעל הקרקע ובשנה ג' יבא וימחה:

נ"ב ומ"ש יהודה וגליל דנקיט כיון דאיירי בשעת חירום ה"ה לכל המלכיות שיש חירם ביניהם והו"ל למיתני כל הארצות חלוקות לחזקה בשעת חירם. רשב"ם. ומשני הא קמ"ל דסתם יהודה וגליל כשעת חירם כו':

נ"ב דלא ברח אלא לאשתמוטי עד דהוי ליה [זוזי] ופרע וכיון דאין לו מה לפרוע אין רודפין אחריו ואם נודע מקומו אין רודפין אחריו:

נ"ב גואל הדם:

שטרו דלא ידע וכו' גזלן שיזהר בשטרו כצ"ל:

נ"ב דאפי' בעלמא ג' אילנות קנו קרקע וכ"ש הכא:

נ"ב ממדינה למדינה בא"י:

נ"ב וז"ל התוס' וי"ל דודאי גבי גט מצויין לקיימו אפי' מיהודה לגליל לפי שהאשה רגילה לחזור אחר עדי קיום אבל הכא אי לאו דשכיחי טובא לעולם לא ישמע מחאתו שאין המחזיק רגיל לחזר אם מחה לו ואם לאו הלכך בשיירות דעולי רגלים ובתי דינין לא סגי עכ"ל ודעת הנ"י לא נראה כן מתוך דברים הללו:

נ"ב א"ד אמר רב מחזיק בנכסי בורח כי אמריתא קמיה דשמואל אמר לי פשיטא וכי למחות בפניו אני צריך ורב מאי קמ"ל וכו' אלא הא קמ"ל דאפי' מחה בפני ב' שאינם יכולין לומר לו הוי מחאה ומפרש טעמא דרב משום דה"ל דחברך חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה:

נ"ב פי' שהטעם שלגנותו היה מתכוין:

נ"ב לעדים: