הגהות מאלפס ישן על בבא בתרא יט.

נ"ב ושיבי:

נ"ב הא פלוגתא קאי אשדה בית הבעל דאינה צריך מיום ליום ומפרש עד מתי הוא חזקתה:

הרבה עד שתכלה מחרשתו ותתרפה הקרקע ואח"כ כצ"ל:

נ"ב הקשה ר"י למה קבעה אמתני' דהכא דאיירי בחזקת ג' שנים אלא לקמן גבי חזקת קנין הוי ליה לאקבועי ועוד למה נקט חזקה יותר משטר וכסף אלא איירי הכא בחזקת ג' שנים ע"ש:

נ"ב שלקח אילנות בשדה חבירו:

נ"ב מתני':

נ"ב פי' ואע"פ דתליא רבא בשנים לאו דוקא דהא ע"כ לאו בשנים ממש תליא כו' תדע כו':

נ"ב פי' המפוזרין ע"פ השדה:

נ"ב דלאחר שיבשו הרי האמת כן דיכול לומר כו' וה"פ דקשיא לר"פ כיון דאפי' בג' אילנות [אמרת] אין לו כלום בקרקע יאמר לו קודם שיבש עקור אילנך כו' ואע"ג דבעלמא בחד לוקח בקנה שנים דלא קנה קרקע מ"מ יעמוד שם האילן עד שימות הכא גרע טפי מהאי טעמא דאית לך כי היכי דלדידי לית לי באילנות ה"נ לית לך בקרקע. תוס'. ורשב"ם פי' דלאחר שיבשו מיירי ואין סברא לדחוק אותו מיד לעוקרו כשיבש כיון דג' אילנות מכר לו כמו שפירשו התוס':