הגהות מאלפס ישן על בבא בתרא יח:

נ"ב בגמ' מגודא דערודי:

ועבדים וכו' עבדים יש לה חזקה כצ"ל:

נ"ב אם היה:

נ"ב דאם איתא דזבנא מיני' ה"ל ליזהר בשטרא:

ג' שנים:

כגון פתחי חרישה:

נ"ב ל"ג אמר ליה רב אשי לרב כהנא אי לפירא אחתיה מאי הוה ליה למיעבד א"ל איבעי ליה למחויי דאלת"ה הני משכנתא דסורא דכתבו בהו הכי במשלם שני' אלין תיפוק ארעא דא בלא כסף אי כביש לשטר משכנתא גבי ואמר לקוחה היא בידי ה"נ דמהימן מתקני רבנן מלתא דאתי ביה לידי פסידא אלא איבעי למחויי ה"נ איבעי למחויי:

נ"ב ורבא בר שרשום שלא היה יכול לטעון לקוח אע"ג שאכל שני חזקה בחיי אביו אפשר שלא אכל אלא ג' שנים ולא שהו בידיו אלא שני חזקה לכך אמר לו (רב אשי) [אביי] שלא יכול לטעון לקוח הוא בידי דבתורת משכנתא אתי לידו א"נ קולא דיתמי שאני מאח' שיצא השדה לרשות אחר בפרט ורשות דיתמי שאין נקזקקין לנכסי דיתמי קטנים:

נ"ב אבל התוס' כתבו לעיל גבי רבא בר שרשום דלא היה ידוע דבתורת משכנתא אתי לידיה דאי היה ידוע לא היה יכול לטעון לקוח הוא בידי מידי דהויא אומן ואריס וכו':

נ"ב משום:

נ"ב ישראל:

נ"ב פי' שהניח שם בהמתו לאכול:

נ"ב הנ"י גרס כגי' ר"ח דהוי חזקה:

נ"ב פי' לפי סברת המקשה אתי שפיר לאשמועינן דגודרות אין להם [חזקה] אפי' לאחר ג' אבל עתה דמפרש רבא דאין לו חזקה לאלתר אבל לאחר ג' יש לו חזקה א"כ פשיטא דאין לו חזקה לאלתר לכך מפרש וכו':

נ"ב ושכחתו:

תיבת וכו' נמחק: