הגהות מאלפס ישן על בבא בתרא יח.

נ"ב וילדה:

נ"ב ילדה:

נ"ב אחר שערער:

נ"ב א"נ שאמרו שניהם לב"ד לתפוס:

נ"ב של אבותיו וכו' הס"ד ואח"כ מה"ד אם בא ונ"ב שייך לגמ':

נ"ב ארעא:

דכל כצ"ל:

נ"ב וכו':

נ"ב ולכך בשנים שאוחזין בטלית יחלוקו דכיון דשניהם אדוקים בו חשיב כאילו אנו יודעים שלשניהם יש חלק בו. תוס':

נ"ב דלא כרש"י שפירש דאפי' ידעו העדים שכתב ומסר לזה בבוקר ולזה בערב דאין הקדמה בשעות:

נ"ב פי' תימה וצריך לחזור:

נ"ב ל"ג אמרי נהרדעי אם בא אחד מן השוק והחזיק בה אין מוציאין אותה מידו דתני ר' חייא גזלן של רבים לאו שמיה גזלן רב אשי אמר לעולם שמיה גזלן ומאי לא שמיה גזלן שלא ניתן להשבון:

נ"ב וא' משני יוסף בן שמעון הללו שהוציא על אחרים שט"ח צריך לשלם ליה ולא יכול לדחותו לומר לא לך אני חייב אלא לאידך יוסף בן שמעון ואין מוציאין השטר מידו שמא הוא אחר ואידך יוסף בן שמעון הוא המלוה וא"כ הכא אמאי מוציאין מיד האחר שתפס לאלו השנים לא דמי דהתם מאחר שזה מוחזק בשטר אין מוציאין מידו מספק שמא אידך הוא המלוה אבל הכא אדרבה אלו השנים היו מוחזקים ומתעצמין בה ולא האיש האחר ואילו לא מוציאין מיד האחר אדרבה היינו מפקינן ממון מאלו השנים שהם מוחזקים לזה שאין לו שייכות כלל:

נ"ב פי' שהשטר בידו: