הגהות מאלפס ישן על בבא בתרא יג.

נ"ב ומאי שנא הכא דקתני קוצץ ואין נותן דמים:

צ"ל ומנירו:

נ"ב דקאמר בגמ' סיפא אתאן לגורן שאינו קבוע ומפרש כל שאינו זורה ברחת ומ"ש הנ"י כשאינו קבוע אינו צריך כלל להרחיק אע"ג דקתני סיפא בכדי שלא יזיק והיינו כשאינו קבוע אפשר לומר לתירוץ רב אשי מאי טעם קאמר וכו' אתיא רישא וסיפא בגורן קבוע אבל באינו קבוע אינו צריך להרחיק כלל:

נ"ב דקאמר לכל רוח עושה וסומך חוץ ממערב' דמרחיק נ' אמה או לכל רוח מרחיק נ' אמה חוץ ממערבא שאינו עושה כל עיקר:

נ"ב כמו גבי בור שיח ומערה בג"ט:

נ"ב פי' אחר שעשה זה משרה מכר שדהו או זרע שם חרדל ומכר מחצה שדהו לאחר והלוקח עשה שם ירק או העמיד דבורים:

נ"ב ולפ"ז לא אתי שפיר דקאמר לדבריהם דרבנן ואפשר לומר טעמא דמלתא הוא כמו שאמר לדבריהם דרבנן כשם שיש להרחיק על זה כן יש להרחיק על זה וגופא דדינא דר"י מה שפליג עם רבן גבי אילן דס"ל על הניזק דצריך להרחיק:

נ"ב נראה שהרי"ף פי' בלוקח חצי שדה עם דבורים מן המוכר והמוכר עשה שניהם כשהיה ברשותו והוי שפיר דלית חד מינייהו דקדים ורש"י לא פירש כן: