הגהות הב"ח על רי"ף שבת כא:

נ"ב מע"ש מפני שהוא מכבה ואין צריך וכו' כצ"ל:

נ"ב דקה:

צ"ל ומיהדק בחוזק הס"ד ואח"כ מה"ד מן הצד כלו' כו' כצ"ל:

נ"ב משנה בפ' שואל ופרש"י שימתין שלא יסריח:

נ"ב ול"נ מדברי התוס' דאף לדידה אין איסור בטלטול הואיל וחזי לאחריני מידי דהוה אתרומה טהורה ביד ישראל ע"ש וגם מה שכת' דבכמ' מקומות אשכחן מוקצ' וכו' נראה שגם הר"ן מודה בזה ודבר פשוט הוא ומ"ש הר"ן ואפי' עניים אין מטלטלין כו' היינו ר"ל עניים בבית עשירים וכן משמע הלש' דקאמר שכבר הוקצה מדעתו של בעל הבית משמע שר"ל שהכל נמשך אחר הבעה"ב וה"ה דעשירים בבית העניי' מותרים בטלטול וכמ"ש התוס':

נ"ב גם בזה נראה דלא קשה מידי דהר"ן לא הביא ראיה רק שמוכח דשם מוקצה חל על הדבר אע"פ שלא הוקצה רק לאדם אחד דלא נימא דלא הוה מוקצה אלא כשהוא מוקצה לכל העולם אבל ודאי מודה הר"ן דלענין טלטול לא הוי מוקצה אפילו לדידה הואיל וחזי לאחריני וכמ"ש התוס' בתי' הראשון אבל מ"מ מביא הר"ן ראי ' דשם מוקצה חל לענין אכילה דאל"כ מאי פריך מי יימר כו' כשלא חל כלל שם מוקצה על הככר ודו"ק: