הגהות הב"ח על רי"ף שבת כא.

מן מיתיבי מוכני וכו' עד והלכתא כל זה מוקף ונ"ב הגה היא זו דבספרי רי"ף הישנים לא כתיב כל זה וכן מוכח מפי' הר"ן שלא פירש בזה כלום:

נ"ב לשון רש"י מוכני שלה. גבי שידה תנן במס' כלים והיא עגלה של עץ מוקפת מחיצות למרכב אנשים ונשים. מוכני. אופן: בזמן שהיא נשמטת כעין אופני עגלה שלנו שאדם יכול לסלקו מן העגלה: אינו חיבור לה. דחשובה היא כלי לעצמה דאי שידה בת קבולי טומאה היא כגון שאינה מחזקת מ' סאה בלח ונטמאה השידה לא נטמא המוכני ואי לאו בת קבולי טומאה היא ונגעה טומאה במוכני המוכני טמאה לעצמה דלא חשיבה משידה והיא מיטלטלת מלאה וריקנית דיש לה בית קיבול: ואינה נמדדת עמה. לענין טומאה כדפרישית דכלי עץ המחזיק מ' סאה בלח שהן כוריים ביבש טהור כדאמרינן בבמה מדליקין (דף לה.) דכלי עץ איתקש לשק שיהא מיטלטל מלא וריקן וזו אינה מיטלטלת מלא ותנן במס' כלים [פי"א מ"א] ומייתינן בגמ' דמנחות (דף לא.) השידה בה"א נמדדת מבחוץ דרואין אותה כאילו היא עומדת בתוך כלי גדול ואם מחזיק אותו כלי מ' סאה טהורה השידה ואע"פ שהיא אינה מחזקת מ' סאה דקסבר אף עוביה נמדד עמה והמוכני אינו נמדד עמה להשלים דרואין כאילו ניטל המוכני ואח"כ תנתן השידה לתוך הכלי: ואינה מצלת עמה באהל המת. דאם השידה מחזקת מ' סאה דאינה מקבלת טומאה מצלת באהל המת והוי אהל לעצמה ולא שנכנסה לבית שהמת בו דא"כ אין כאן הצלה שהרי הגג מאהיל על הטהרות מלמעלה אלא כגון שנכנסה לבית הקברות כדאמרינן בעירובין [דף ל.] ר' יהודה אומר אף בבה"ק מפני שיכול לחוץ בשידה תיבה ומגדל בפ' בכל מערבין דקסבר אוהל זרוק כלומר אהל המיטלטל שמיה אהל ומפסיק כלפי הטומאה והמוכני אם הוא גבוה מדופני השידה וכלים בולטים מלמעלה מדופני השידה וגובה המוכני מגין עליהם אינן מצילין דמוכני כלי הוא לעצמו ומקבל טומאה ואינו חוצץ בפני הטומאה עכ"ל:

נ"ב לשון גמ' אמר רב יהודה מטה שיחדה למעות הניח עליה מעות אסור לטלטלה לא הניח עליה מעות מותר לטלטלה לא יחדה למעות יש עליה מעות אסור לטלטלה אין עליה מעות מותר לטלטלה והוא שלא היה עליה בין השמשות:

דהתם בדלא יחדו הס"ד ואח"כ מה"ד לא יחדו למעות אם אין וכו' כצ"ל:

נ"ב אבל היו עליה בה"ש איתקצאי וכו' והד"א:

צ"ל צימוקי דענבים:

תי' בשבת נמיזק:

שתכבה שקיל ליה ומנח ליה כצ"ל:

רומנוס כצ"ל: