הגהות הב"ח על רי"ף סנהדרין יא:
Hagahot HaBach on Rif Sanhedrin 11b · הגהות הב"ח על רי"ף סנהדרין · free full Hebrew text
Open in the reader →נ"ב פי' לא כרב ששת שאינו מחלק בין נשא ונתן ומשמע דס"ל דאפי' לא נשא ונתן מה שעשה עשוי אלא וכו':
נ"ב נראה הא דהוצרך רב אלפס לפרש דכל היכי דפטור מלשלם מחזירין הדין משלם פסידא דבעל הדין [ * כ"ה לשון הרא"ש ז"ל בפ' אד"מ ואולי דחסר קצת בלשונו ז"ל וצ"ל וכתב הרא"ש ואין הדעת ] ואין הדעת סובלת דברים הללו דהא דקתני סיפא דמתני' דבכורות ואם היה מומחה לב"ד פטור מלשלם ולא קתני מה שעשה עשוי ומשלם מביתו וקם דינא אלא דברישא משלם ובסיפא כיון שהוא מומחה פטור מלשלם. ויראה לי ליישב דהרי"ף ס"ל דהכי פירושא דסיפא רבותא קמ"ל דאפי' היכי דא"א בחזרה אפ"ה פטור מלשלם אבל אם אפשר בחזרה הדין חוזר דמה שעשה אינו עשוי ופשיטא דפטור מלשלם אבל ברישא הוצרך לשנות תרווייהו דאי תנא מה שעשה עשוי סד"א דפטור מלשלם ע"כ הוצרך לשנות דחייב לשלם ואי תנא חייב לשלם ולא תנא מה שעשה עשוי סד"א דחייב לשלם דוקא היכי דא"א בחזרה אבל אם אפשר בחזרה מחזירין לכך הוצרך לשנות נמי מה שעשה עשוי: ועוד הקשה הרא"ש ז"ל וז"ל ועוד אי כל היכי דפטור מלשלם מחזירין הדין אמאי איצטריך לשנויי ר"ח תרי מתני' כאן שנשא ונתן ביד כאן בשלא נשא ונתן ביד הא לא קשו אהדדי מידי הא דקתני מחזירין במומח' שפטור מלשלם הלכך מחזירין אותו משום פסידא דבעל דין והא דקתני מה שעשה עשוי כשאינו מומחה דליכא פסידא דבעל דין שהרי משלם מביתו כדקתני בסיפא ואם היה מומחה לב"ד פטור מלשלם ומחזירין הדין. ויראה לי דהא לא הוה קושיא כלל דא"כ למה שינה התנא בלשונו ושנה כאן לשון מחזירין ובההיא דדן את הדין שינה בלשון וכתב פטור מלשלם היה לו לשנות בלשון אחד כיון דהכל דין א' הוא. גם תימה שהתנא חוזר לשנות דין א' ב' פעמים ללא צורך הלכך הוצרך לתרץ כאן איירי בלא נשא ונתן ביד הלכך שנה דמחזירין ולא היה צריך לומר דפטור מלשלם דפשיטא דכיון דלא נשא ונתן דפטור אבל בההיא דדן דאיירי בנשא ונתן ביד דסד"א דחייב לשלם דמזיק בידים הוא לפיכך קאמר דפטור מלשלם וממילא דמחזירים אם אפשר בחזרה: ועוד הקשה הרא"ש וז"ל ועוד דהא אמרי' בריש מכילתין אלא מעתה טעו לא ישלמו כ"ש שאתה נועל דלת בפני לווין ואם איתא דכל היכי דפטור מלשלם הדר דינא מאי נעילת דלת איכא. ונ"ל דהא פשיטא דלא הוה קושיא כלל דסוף סוף נעילת דלת הוא דשמא לא יהיה הדבר מצוי שיחזיר לבעלים וק"ל: ועוד הקשה הרא"ש וז"ל ועוד דמתוך זה הוצרך רב אלפס לפרש ההיא דפ"ק רבה בר"ה דן דינא וטעה אתא לקמיה דרב א"ל אי קבלוך עלייהו לא תשלם והדר דינא כיון דאיכא פסידא לבעל הדין ואי לא תשלם וקם דינא ואיפכא מסתברא דיותר ראוי להתקיים הדין היכי דקבלוהו עלייהו. ונ"ל דזו ג"כ אינו קושיא דהא פשיטא דפשיטא אם קבלוהו עלייהו מאחר שהוא ג"כ מומחה לא ה"ל למנוע מן הדין ומש"ה אין מן הראוי להפסיד לדיין לשלם אפי' אם נשא ונתן ביד מאחר שקבלוהו לדון אותם וממילא הדר דינא אם אפשר דאין מן הראוי ג"כ להפסיד לבעל הדין בכדי ואם א"א בחזרה מ"מ פטור הדיין מלשלם אבל כשלא קבלוהו איהו דאפסיד אנפשיה שתקע עצמו לדבר הלכה ולדון אותם בע"כ ופשע בעצמו דלמה היה לו לישא וניתן ביד הלכך משלם אבל ודאי אין מן הראוי להחזיר הדין שהרי הוא מומחה ולא איתמר בהא הלכתא לא כמר ולא כמר אין להוציא מיד המוחזק שתפס ע"פ מומחה שנתנו לידו אבל כשלא נשא ונתן ביד אע"פ שלא קבלוהו מאחר שאין לחייב הדיין דלאו מידי קא עביד ממילא חוזר הדין משום פסידא דבעל הדין ולא ק"מ דזיל בתר טעמא דמלתא: ועוד הקשה הרא"ש וז"ל ועוד דאמר לעיל האי מאן דבעי למידן דינא ואי טעי ליפטור לינקוט רשותא מר"ג אלמא דקם דינא אם טעה ומהני רשותא מר"ג לפוטרו וי"ל דדעת הרי"ף לומר דההיא מימרא ה"פ האי מומחה דבעי למידן דינא ואי טעי וישא ויתן ביד ליפטור לינקוט רשותא דאי לא נקיט רשותא מאחר שהוא מומחה קם דינא והיה צריך לשלם אם לא דקבלוהו עלייהו ודלא כמו שעלה על דעת הרא"ש דמאי דקאמר האי מאן כו' ל"ש מומחה ול"ש שאינו מומחה כמ"ש בפסקי בהדיא. כנ"ל ליישב קושית הרא"ש על הרי"ף. ודע שבסמ"ג עשין צ"ו פסק כמו הרי"ף ז"ל אלא שביאר בבבא קמאי ותניינא דוקא שהוא מומחה לסמיכה הלכך יש בידו כח להחזיר ופטור מלשלם ולא יוכל לומר דלמא טעה באחרונה אבל אם הוא אינו מומחה לסמיכה אם קבלוהו עלייהו מה שעשה עשוי ופטור מלשלם אבל אינו חוזר הואיל ואינו מומחה בסמיכה אבל אם לא קבלוהו או יחיד שאינו מומחה וקבלוהו אם נשא ונתן ביד חייב לשלם ומה שעשה עשוי ואם לא נשא ונתן ביד פטור מלשלם וע"ש ואם באנו להשוות דעת הרי"ף לדעת זה לא יקשה מידי מה שהקשה הרא"ש וק"ל. אמנם פשט הלשון לא משמע הכי כלל אלא כמו שהבינו הרא"ש וכן הרמב"ם שנמשך אחר הרי"ף לא הזכיר כלל שום חילוק בין מומחה לסמיכה לשאינו מומחה בסמיכה ובודאי שכן דעת הרי"ף והקושיות שהקשו עליו מיושבים בטוב טעם כדפרישית:
נ"ב והיינו טעמא דכיון שא"א להחזיר הדין כיון דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר ואין ראוי להוציא מיד המוחזק הלכך ישלם מביתו כיון דסוגיא דעלמא כאידך ואיהו פשע דלמה היה לו לישא וליתן ביד כ"כ הרא"ש לפרש דעת הרי"ף בזה: