הגהות הב"ח על רי"ף מנחות ב.
Hagahot HaBach on Rif Menachos 2a (Hagahot HaBach on Rif Menachot 2a) · הגהות הב"ח על רי"ף מנחות · free full Hebrew text
Open in the reader →נ"ב וז"ל הרמב"ם וסככות לקוח מן סוככים בכנפיהם. ופרעות מן גדל פרע שער ראשו. ע"כ. וז"ל הר"ש בפי' הזיזין כמו זיז היוצא מן הכותל. והגזריות בערוך גרס והזוטראות ופירש שם כסוסטראות ויש כצוצריות ויש כצוצטראות. שובכות. של יונים. שקיפין. סלעים פי' לעיל בספ"ג. גחיריה פירש בערוך מין חורים שבהם שמשם בא האור. וי"א מערות וחורים והשננים. שן סלע. שהן יכולים לקבל כו'. וכה"ג פירש הרמב"ם ע"ש רק שבמקום והגחירין גורס הוא ז"ל והגהירין ופירש והוא תוספות הכותל מן ויגהר ארצה ע"כ. ובספ"ג פי' הר"ש שקיפין הם סעיפי הסלעים וסלעים הם נקיקי הסלעים ונקיקי' דומיא דשקיפים אלא חד נעשה ע"י מטר ואחד נעשה מאיליו כו' ע"כ:
נ"ב לשון רש"י בפ"ק דב"ב דף יד אוכלות. תופסות. כך לשון המשנה אוכל בדרום אמה אחת גבי יסוד המזבח. ואף בלשון מקרא כי יאכלו אתיקים מהנה בספ' יחזקאל עכ"ל:
ולא כהני תנאי כצ"ל ותי' והכי תניא נמחק:
נ"ב וקצת קשה שמא גם הרי"ף לזה נתכוין במ"ש אבל מיטמא כו' כלומ' דלאמ"ה אינו מיטמא כשהוא בחיים אבל לאחר שמת מיטמא הוא אף על עצם כשעורה שנחתך בחייו וצריך לומר דאף בכה"ג אינו מטמא למה שכבר נחתך בחייו אלא דוקא לגופו הוא מטמא מטעם שאף לאחר מיתה הוא בשלמות שהיה לו בחיים ולאביו בזמן שהוא שלם קרינן ביה אבל לאבר שכבר נחתך אינו בדין שיטמא לו אף לאחר שמת דלה יטמא ולא לאבריה מקרא מלא דבר הכתוב וק"ל:
תפיס כו' משהו לחודייה סגי כצ"ל:
נ"ב פירוש שאם הטומאה ממש תחת הציון אינו מרגיש עד שבא על הציון פתאום ויטמאו הטהרות שהרי הטומאה תחת הציון והשתא ודאי צריך לומר דציון כל שהוא סגי דאל"כ אפי' היה הציון במקום טומאה מ"מ מאחר שהוא יוצא גם חוץ למקום טומאה לא יבא לידי הפסד טהרות וק"ל ומ"ש ולא מצרכינן כו' הוא כמו ועוד כלומר יתו דמדלא מצרכינן בשום דוכתא דשיעור ציון הוא ד' אמות אלמא דבכל שהוא סגי דאל"כ לא אשתמינו תלמודא בשום דוכתא שעורא דציון בכמה:
נ"ב כלומר ומשום הפסד טהרות אבל על הרחקה שגזרו חכמים נעל הכהנים שאין בו הפסד טהרות לא הצריכו ציון תדע שהרי אין מרחיקין ציון ממקום טומאה יותר מכל שהוא שלא להפסיד א"י בטומאה שלא לצורך דמיד שרואה הציון הוא פורש ואי אמרת דאף על הרחקה שגזרו חכמים הצריכו ציון קשיא מאי קאמר אין מרחיקין כו' הא בע"כ צריך להרחיק מגזירת חכמים כו':
נ"ב ותימה לפירושו דא"כ למה נקט הרי"ף ז"ל בלשונו ואפי' תותי אילן כו' ואפי' אבנים כו' יותר מן השאר הילכך נראה דה"ק ואפי' ספק טמא כגון אילן שמיסך על הארץ וענפיו מובדלין זה מזה וטומאה תחת אחת מהן ואין ידוע איזה או אבנים יוצאין מן הגדר וטומאה תחת א' מהם ואין ידוע תחת איזה וכן משמע בדברי הטור בסימן שס"ט:
וכן גרס הר"ש ופי' ג"כ כך אבל הרמב"ם עם היות שגרס מעזיבה רכה בכ"ף א' דבריהם בע"א וז"ל אולם אם היה הדבר הזה הבולט חלוש עד שכאשר ישימו עליו מעזיבה לא יסבלוהו אבל תפול הנה לא יחוץ בפני הטומאה. והמעזיבה תתחלף כי יש גג שעושין אותו מנסרים עבים אפי' הכתלים לא תסבול אותם וכבר יעשו גג מדקי הערבה או מקנים וישימו עליו טיט מעט וזה קל המשא ואמר רבי מאיר כי כאשר תסבול זה המשא הקל תביא את הטומאה וחכ"א עד שתסבול מעזיבה ממוצעת בין כבדות לקלות ואין הלכה כר"מ עכ"ל: