הגהות הב"ח על רי"ף מנחות א:

צ"ל לאמו ולאביו:

צ"ל ולא:

צ"ל דר':

צ"ל דדרשי:

נ"ב אף:

צ"ל טעמייהו:

נ"ב לגבייהו:

נ"ב אחותו:

נ"ב ואינה מחויבת דלאו שארו היא כצ"ל:

נ"ב בפ"ג מהל' אבל:

צ"ל הרבה כו' הנשים:

נ"ב וגם רב הונא סבר כוותיה:

נ"ב מה:

צ"ל המת:

צ"ל דקא:

נ"ב בת"כ:

נ"ב וז"ל הר"א מזרחי בפ' אמור וא"ת מ"ש גבי הקרובה אליו דרשו לרבות את הארוסה ולגבי שארו הקרוב אליו דרשו ולא הארוסה. י"ל משום דלגבי בעל אין האשה קרובה לו אלא הנשואה שכל זמן שהיא ארוסה היא אצל אביה ואחיה. דרשו הקרוב אליו ולא הארוסה שאינה קרובה לו. ולגבי אח שאין אחותו קרובה לו אלא בהיותה פנויה או ארוסה דרשו הקרובה אליו לרבות הארוסה. והכי אית' בירושלמי מחלפא שיטתייהו דרבנן תמן אינון אמרין הקרוב ולא הארוסה והכא אינון אמרין לרבות הארוסה ומשני אחותו לעולם בפנים עד שתצא בחוץ. ארוסה לעולם בחוץ עד שתנשא לו עכ"ל:

וז"ל הסמ"ג ובהלכות גדולות מביא ברייתא ספק אחיו ספק אינו אחיו ספק בנו ספק אינו בנו מתאבל ואונן ואינו מטמא כו' וכה"ג כתב הרא"ש ע"ש. ונראה דבא הכתוב לחייבו נמי בעשה דלאו הבא מכלל עשה עשה. אי נמי כיון דאיכא נמי מצוה שיטמא לה כמו שדרשי לה יטמא מצוה כו' הילכך צריך הכתוב למעט הספיקות לומר שאין מצוה כלל כשיטמא בספקות. ודוק:

נ"ב וכך הקשו רוב הגאונים ועי' בדברי הרא"ש:

נ"ב ועל דבר זה הקשה הרא"ש ע"ש: