הגהות הב"ח על רי"ף כתובות לא:

נ"ב יש לדקדק על פירושו היאך אמר אין הנאת תשמישו נאסר עליה הא מדתנן בפרק אע"פ המדיר את אשתו מתשה"מ ב"ש אומר ב' שבתות כו' שמעינן בהדיא דנאסר הנאת תשמישו עליה. ונראה דמש"ה כתב הר"ן פי' לפירושו דדוקא כשהוא מדיר אותה בלשון זה אבל באומר הנאת תשמישך עלי חל הנדר וכן פי' רש"י והר"ן משנתינו דפ' אע"פ דוקא באומר יאסר הנאת תשמישך עלי ע"ש. וכתב הר"ן דהיינו ממש דגרסי' בירושלמי תמן וכו':

נ"ב משמע מלשונו דלא פריך ליה הכי משום דאיכא למדחי ליה דלשון מליהנות לו לא משמע תשמיש והמקשה צריך הכרח חזק לקושיתו ומש"ה פריך מדתנן קונם שאיני עושה לפיך אבל לפי האמת מליהנות לו משמע נמי תשמיש כפשטא ואפ"ה לא תנן יוציא בשבת אחת כו' משום דמליהנות לו היינו שמדירה מליהנות משלו וכיון דמשועבד לה לאו כל כמיניה וכמו שכתב לעיל פי' לפי' של רש"י אמנם התוס' הקשו ג"כ על רש"י קושיא זו שכתב הר"ן וכ"ת ליפרוך ממתני' גופא וכתבו אח"כ ומפרש ר"ת דמליהנות לו לא משמע אלא הנאת מזונות עכ"ל משמע להדיא דס"ל כן לפי האמת. ונפקא מינה לענין דינא דלפי' רש"י והר"ן כשהדירה כשהיא ארוסה דאכתי לא משתעבד לה אם הדירה מליהנות לו דמשמע נמי תשמיש חל הנדר נמי מתשמיש ואם ניסת וקאמרה סבורה הייתי שאני יכולה לקבל עכשיו אין אני יכולה לקבל יוציא בשבת א' או בב' שבתות. עי' בסוגיא ובתוס'. מ"מ תימה בעיני מאי קושיא לפרוך ממתני' גופא הא איכא למימר שאני תשמיש כיון דמדאורייתא משתעבד לה לפיכך אין הנדר חל אבל מזונות דאינו חייב אלא מדרבנן לפיכך חל הנדר ומש"ה פריך מדתנן קונם שאיני עושה לפיך דמעשה ידיה נמי מדרבנן הוא ואפ"ה לאו [כל] כמיניה דאלמוה רבנן לשיעבודא דבעל וה"נ אלמוה לשיעבודא דידה ומה שפי' רש"י בגמ' גבי שהגיע זמן ולא נישאו דמדאורייתא לא משתעבדא כו' התם הוא דארוסה היא ולא אלמוה לשיעבודא דידה אא"כ נישאת וכמו שפי' התוס' שם ע"ש:

נ"ב אבל לדעת הרמב"ם קשה דהשתא נמי איכא זילותא מפני ששאר ארוסות ניזונות ע"י שליש שלא ע"י נדר וזו ע"י נדר דבכה"ג נמי גבי נשואה ליכא זילותא אא"כ כשהיא מתפרנסת ע"י שליש בשביל נדר. אולי יש לחלק דדוקא בנשואה דלא שכיח שהיא מתפרנסת ע"י שליש בלא נדר הלכך ע"י נדר יש קול ואיכא זילותא משא"כ בארוסה דאפי' ע"י נדר אין לו קול וסברי דשלא ע"י נדר הוא וליכא זילותא כל עיקר:

ומש"ה כצ"ל: