הגהות הב"ח על רי"ף כתובות ל:

נ"ב פי' אפי' נתארסה בנערותה ולא תימא כיון דקי"ל כרב דפרק נערה שנתפתתה דארוסה יתומה בנערותה אין לה מזונות מאחים א"כ לפרנסה נמי היתה צריכה למחויי לכך קאמר דכיון שלא בגרה לא צריכה למחויי וק"ל. ועיין באבן העזר סי' קי"ג כתב דהרמ"ה פוסק דארוסה בנערותה צריכ' למחות ושם ביארתי באריכו' בס"ד:

נ"ב ואפי' נערה:

דוקא כצ"ל:

נ"ב עליו:

נ"ב היא:

נ"ב ומסתברא לן דהלכה כר' יוחנן משום וכו':

נ"ב רצונו לומר אף אם נפשוט במה שנסתפקו התוס' ולימא דא"ה נדון אותה כירושה היינו דוקא התם דאע"ג דליכא ריוח ביתא מ"מ ליכא נמי הפסד והוי כמו ריוח ביתא אבל היכא דשיעבד הבן שאין בירושה אלא הפסד ודאי משמע שנוטלות מדין עישור שהרי עיקר טעמא דר' יוחנן משום ריוח ביתא והכא ליכא ריוח אלא הפסד וליכא למימר כלל דהוי כמו ריוח ביתא וק"ל:

ירושה כצ"ל:

קאמרי' כצ"ל:

ואותו כצ"ל: