הגהות הב"ח על רי"ף כתובות א:

נ"ב נמי לא:

צ"ב ותימה מניין לו לפרש הא דאיבעיא לן אי נישאת ברביעי ונבעלת ברביעי דביום רביעי הוא ולא בליל ד' ואי משום דאין פנאי לכנוס ולבעול הכל בלילה מ"מ איבעיא לן אם היה פנאי אי שרי אי לא. גם בטור כתב דחתן פטור מק"ש ד' ימים וד' לילות וזה א"א אא"כ כונס בליל ד' ופטור מק"ש גם בליל ד' משום דטריד לבעול וכן יראה לפרש הסוגיא לקמן במאי דקאמר רבא לא לבר משבת וכאן אין מקום להאריך:

נ"ב פי' קודם יו"ט האחרון:

נ"ב פי' שתקנו אותו מספק שמא יו"ט שמא חול וא"כ לא חייב לנהוג אבילות אלא מספק וכיון דלאו יום מיתה וקבורה הוא הוי דרבנן וספיקי לקולא:

אבילות הס"ד:

נ"ב וכ"כ הרא"ש ומ"מ אפשר ליישב דבשאר נשים לא הותר אלא תספורת וגיהוץ כדי שלא תתגנה על בעלה ודוקא לאחר ז' אבל קישוט בתכשיטין וכיחול ופיקוס וכיוצא לא הותר אפי' תוך ל' אלא דוקא לכלה שיותר יש לחוש אצלה שלא תתגנה על בעל' כיון שעדיין אין לבו גס בה ולא נתקשר עמה בעבותות אהבה:

נ"ב כוונת הר"ן לבאר לדעת הרי"ף שאין פי' אבל איפכא לא שאינו מכניס המת לחדר ואת החתן והכלה לחופה כלל אלא קובר מתו מיד ואין עושין החופה עד ל' יום שהרי במת אביו של חתן ואמה של כלה וליכא פסידא פסק הרי"ף דמכניס המת לחדר והחתן והכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש ונוהג ז' ימי אבילות ברישא ממילא במת אמו של חתן ואביו של כלה נמי כך הדין דבסוגיא משמע דהני תרי מילי כהדדי נינהו ולכך צריך לפרש אבל איפכא לא כלומר דאי הויא איפכא נוהג ז' ימי אבילות ברישא אבל ודאי שמכניסין המת לחדר והחתן והכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש: