הגהות הב"ח על רי"ף כתובות ב.

תי' בועז נמחק:

נ"ב וגו':

נ"ב ברכת אירוסין:

נ"ב במצותיו וצונו:

נ"ב בעשרה:

נ"ב כלומר דלא תימא דליכא בינייהו מידי אלא אדם בטל ויו"ט שחל להיות בע"ש אלא הא נמי א"ב דמשום שקדו מיקרי עבריי' ומשום ברכה לא מיקרי עבריי' כדמוכח בגמ' אע"פ שאינו מבואר כן בפי' עי' בתוס' דף ב' וג':

נ"ב כלומר ומעתה מותר לעשות מלאכה במקצת בביתו זה אינו דודאי אסור אלא שחשו שהבעל מלאכה יעבור על תקנת חכמים ולכך יחדו לו ימים הללו וכו':

דכיון כצ"ל:

בד"ס הגי' דמן הדין לא שרי אלא במקום מצוה וכתב הב"ח בכי"ק ע"ז וז"ל כוונת הר"ן ז"ל דמן הדין לא שרי לכנוס בשבת אלא במקום מצות פו"ר בדלית ליה אשה ובנים וכדתנן בפ' משילין (ביצה דף לו:) ואלו הן משום רשות לא דנין ולא מקדשין ולא חולצין ולא מיבמין אלו הן משום מצוה לא מקדישין ולא מעריכין כו' ופריך בגמ' אמאי קרי להו רשות והא מצוה קא עביד ופי' ר"ת וא"כ חפצי שמים הן לדין ולישא אשה וליבם את היבמה ופריק דאה"נ אלא מתני' דקתני דאסירי בדאיכא דעדיף מיניה ואית ליה אשה ובנים ובדאיכא גדול לייבם הא לאו הכי שרי ואע"ג דאסרי' הני דאמר במתני' אע"פ שהן משום מצוה הנהו שאני דלית בהו מצוה כולי האי ומ"מ כתב ר"ת בתשובה שאין מקדשין אשה בשבת אלא מדוחק גדול ואפי' קידש מבע"י אסור ליכנס לחופה בשבת ותדע לך דהכי תנן אין מיבמין אע"פ שאין שם אלא ביאה ובירושלמי אמרי הלין דכנסין ארמלין צריכין למכנס מבע"י כ"כ הר"ן להדיא בפ' משילין והשתא מבואר דברי הר"ן שלפנינו דהכי קאמר שאני נשואין דמחמירין ביה טפי שאע"פ שחפצי שמים הוא אפ"ה לא שרי אלא במקום מצוה כגון דלית ליה אשה ובנים והיינו מטעמא משום דהוי מלתא דפרהסיא טובא הלכך לא שרינן ליה לכתחלה אלא מדוחק אע"פ שהוא חפצי שמים אבל אתפיס מטלטלין דלא הוי מלתא דפרהסיא טובא שרינן ליה מפני מצות בעילת שהוא חפצי שמים אע"ג דלא הוי מצוה כולי האי כמו שנושא אשה ולית ליה אשה ובנים וכל זה לפי' ר"ת אבל לפירש"י שם והביאו ג"כ הר"ן אין חילוק בין מצוה למצוה ולעולם אסור ולכך צריך לומר דאתפסת מטלטלין מבע"י הוי וזהו שכתב אי נמי אפשר כו' ויראה מדברי הר"ן שתופס עיקר כפי' ר"ת גם בפ' משילין יראה כן שהביא דברי ר"ת באחרונה והארכתי בזה מפני שראיתי מי שטעה והגיה בדברי הר"ן:

אחאי כצ"ל:

ואין הקהל בפחות כצ"ל: