הגהות הב"ח על רי"ף עירובין ג:

מכותל זה ואחת יוצאה מכותל כצ"ל:

נ"ב היא:

לבדה וכו' כצ"ל:

נ"ב והתוספות לא פירשו כן עי' בד"ה ובתים וחצירות כו':

נ"ב ז"ל הגמרא עקומה רואין אותה כאילו היא פשוטה פשיטא קמ"ל כדר' זירא דא"ר זירא היא בתוך המבוי ועקמומית' למבוי וכו' וס"ל להרב המפרש הזה דר' זירא ודאי לא אמר למילתיה אליבא דר' יהודה דס"ל רואין בכל ענין דלדידי' אע"פ שיש בין קורה לקורה ג' טפחים כשר המבוי ור' זירא הרי הוא מחלק בין יש בין זה לזה ג' דלא אמר רואין ואם אין ביניהם ג' אמרינן רואין והשתא בע"כ הא דקאמר בגמ' קמ"ל כדר' זירא כו' היינו ר"ל כדר' זירא אליבא דרבנן בהא מילתא גופיה אשמעי' מתני' אליבא דר"י אבל ודאי אליבא דר' יהודה אין חילוק בין יש ביניהם ג' לאין ביניהם ג' ופריך תלמודא הא נמי פשיטא ומתרץ היא בתוך מבוי ועקמימות' חוץ למבוי איצטריכ' ליה כו' כלומר בהא מילתא איצטריכא ליה למתניתין לאשמועי' אליב' דר' יהודה אבל ר' זירא אמר למילתיה אליבא דרבנן דלא אמרינן רואין הלכך איצטריך ליה לר' זירא לאשמועינן בכולהו מילתייהו דאעפ"כ אם אין ביניהם ג' כשר המבוי. ולקמן בסמוך כ' הרב המפרש הזה דר' זירא לא אמר למילתיה אלא אליביה דר' יוסי בר' יהודה אבל אליבא דת"ק דמתניתין לא אמר כל עיקר משום דת"ק לא ס"ל כלל דאמרי' רואין אפילו היכא דאין ביניהם ג' וא"כ מ"ש כאן ולרבנן היינו על ר' יוסי בר' יהודה קאמר וקרי ליה רבנן משו' דס"ל דפסקינן כוותיה:

נ"ב ולפי פי' זה רשב"ג לאקולי בא ולומר דאע"פ שאין סמוכין בתוך טפח מכל מקום אם מקבלות אריח לארכו ואחר כך כתב ויש גורסים וכו' כלומר שגורסים בדברי ת"ח אם מקבלות אריח לארכו כו' והיינו שאין בין זו לזו ג' טפחים מצטרפין ולפי זה רשב"ג להחמיר בא ולומר שצריך שיהיו הם עצמם רחבות ג' טפחים כדי לקבל אריח לא בשניהם דאל"כ מאי פליג וע"ז כתב ולא נהירא כו' דכיון דלא פליג במתני' אלמא דמודה דסגי בקורה טפח זה ודאי תימה לומר דרשב"ג ורבנן חלוקים דבעי ג' טפחים דהא סוף סוף יכולות לקבלות אריח ברוחבם טפח אבל לי נראה דאף לפי גירסא זו איכא למימר דרשב"ג להקל בא דלת"ק צריך שיהיו רחבות יחד טפח ואז אמרינן לבוד בפחות מג' ולרשב"ג אע"פ שבקורות עצמן יחד אין בהן טפח אעפ"כ אם הן בריאות לקבל כובדו ואורכו של אריח שלשה כשר וכן פי' רש"י להדיא בריש פ' הישן לפי גירסא שלו ע"ש. ודע דאף לפי גירסא שלנו דגרסינן בדברי ת"ק אם מקבלות אריח לרחבו טפח פי' הרב המגיד לדעת הרמב"ם דר"ל אם יש בין שניהם רחב טפח וכשאין בין זו לזו ג' טפחים מצטרפים ואמרינן לבוד והמרדכי פי' עוד פי' אחר לדעת מהר"ם וכן פי' בהגהת מיימוני דבעינן שיהו הקורות שוכבות זו אצל זו ונוגעות זו בזו ממש ואז מצטרפי' יחד לשיעור טפח לת"ק אבל אם אינן נוגעות אין מצטרפות דלא אמרי' לבוד דזיל הכא ליכא שיעורא וזיל הכא ליכא שיעורא וכ' שכן משמע בפי' רש"י שכתב מתאימות כמו תאומים ולי נראה שזה הפי' אפשר לפרש ג"כ בדברי הרמב"ם ע"ש:

שרשב"ג כצ"ל:

במתני' כצ"ל:

אהא דאמרי' כנ"ל:

ומצטרפין כצ"ל:

נ"ב האי לישנא אך למותר הוא ועי' בפ' הישן:

בדבר כצ"ל:

נ"ב שהיא לה בתוך שלשה לא אמרינן כו' כצ"ל:

דכי כצ"ל:

נ"ב בו ב' חצרות וב' בחיה לכל חצר אם:

נ"ב כלומר שמשמע מדברי הרי"ף שס"ל כרב חסדא לחומרא מאחר שלא פסק להדיא להקל:

נ"ב ל' הרא"ש: