הגהות הב"ח על רי"ף עירובין ד.

בעשר כצ"ל:

נ"ב כדאמ':

נ"ב פי' דאין לו לא איצטריך לאשמועי' אלא הא אתא לאשמועינן דמן הלחי ולפנים מיהא מותר דמהו דתימא ליחוש דילמא אתי לאשתמושי בכוליה קמ"ל והכי אי' בגמ':

נ"ב הרב הזה מפרש דלת"ק דמתני' לא אמר רואין כל עיקר ולר' יהודהי אמרינן רואין בכל ענין ולפיכך הוקשה לו זה ופי' דר' זירא אמר למילתיה אליבא דר' יוסי בר"י דמצינו דמחלק בין רואין לרואין וא"י ממה למד זה דהרי הרמב"ם בפי"ז מהלכות שבת וכן מהר"ם שם בהג"ה וכן הרב המגיד שם בשם הרשב"א כתב דבעקומה ועגולה אפילו ת"ק מודה דאמרינן רואין וכ"כ הרא"ש אע"ג דרבנן פליגי עלי' דרבי יהודה בהיתה של קש ושל קנים בהא דעגול' ועקומ' מודו דאמרינן רואין עכ"ל וכן פסק הטור ואפשר דהוקשה לו להרב על פירושם דא"כ מאי פריך תו בגמ' הא נמי פשיטא ומאי קושיא הא ודאי הוצרך לן התנא לאשמועינן דאף לרבנן אמרינן רואין בעקומה אלא ודאי דלרבי יהודה פריך הא נמי פשיטא אבל לדעת הרמב"ם ודעימיה אפשר לומר דהכי פריך הא נמי פשיטא מדתני' במתני' סתמא (כאן חסר בכ"י) ודע דלפימ"ש הרב המפרש הזה דר' זירא קתני לה לדעת ר' יוסי דהלכתא כוותיה צריך לומר שלא היה גורס בדברי הרי"ף הא דכ' וכן הא דאמר ר"י בר' יהודה רואין את העליונה כאילו היא למטה ליתא וכן בספרים ישנים אינו והי' סבור הרב דודאי הלכתא כוותיה מאחר שהביא הרי"ף דבריו לעיל בברייתא ונתן טעם בזה כיון דקאי אבוה בשיטתיה גם הרמב"ם פסק כוותיה. אבל הרא"ש והר"מ פסקו דלא כוותיה ועם היות שלא היה גורס בדברי הרי"ף הא דכתוב בספרי דידן דליתא לדברי ר' יוסי בר' יהודה אעפ"כ כתב וז"ל ומה שהביא הרי"ף דברי ר"י בר' יהודה בברייתא משום סיום הברייתא הביא ולא להלכתא ע"כ:

אבוה בשיטתי' כצ"ל:

ודרשינן כצ"ל:

קמ"ל כצ"ל:

כאן הס"ד ואח"כ מה"ד אביי אמר וכו' מאתמול כו' כצ"ל צ"ע וכו' הויא מחיצה הס"ד ואח"כ מה"ד ורבא לטעמיה:

נ"ב ר"ל כיון דמסקינן בגמ' דעיקר פלוגתייהו דאביי ורבא אי לחי משום מחיצה אי משום היכר א"כ ה"ל להרי"ף לאתויי האי טעמא דמסקינן בגמ' וה"ל למימר אביי לטעמיה כו' וכדאמר בגמ' ואפשר שהרי"ף ז"ל לא היה גורס אביי לטעמי' כו' וכמ"ש התוס' בשם ר"ח וכן הרמב"ן לעיל בספר מלחמות ואפי' הוה גרס ליה לא הוה נמי קושיא משום דהרי"ף ז"ל לא בא אלא להורות דבדלא סמיכי לא פליגי ובדסמיכי הוא דפליגי ולא בא להורות בטעמיה דהך ובטעמיה דהך כל עיקר. וכאן מקום עיון על מ"ש הרי"ף ובלחי בלחוד כו' דמה צורך להשמיענו דמודה רבא במחיצה כיון דלא קי"ל כותיה בלחי ותירץ הרב בית יוסף דאתי לאשמועינן דבמחיצה לא באו לכלל מחלוקת כלל ומשמע דאפילו לא סמכו עליה מאתמול הוי מחיצה דאל"כ לאביי מאי איכא בין לחי למחיצה גמורה ע"כ ואני אומר דכל כי האי מילתא ה"ל להרי"ף ז"ל לפרושי אלא עיקר כוונתו להשמיענו דלא תימא דלא אפסיקא הילכתא כותיה דאביי אלא בלחי אבל בעלמא היכא דבעינן מחיצה גמורה לא סגי בעומדת מאליה לפיכך השמיענו דאינו כן אלא אדרבה במחיצה ליכא מאן דפליג וד"ה הוי מחיצה וכדאיתא בגמ' זה נ"ל פשוט:

בעשר כצ"ל:

נ"ב לשון הרא"ש וע"ש:

נ"ב לשון טור: