הגהות הב"ח על רי"ף עירובין כה.

צ"ל אפי':

ורחב ד' תא"מ ונ"ב בגמ' לא גרסי' ליה וכן באלפסי ישן אינו:

נ"ב בפרק מי שהוציאוהו דף מט.:

צ"ל שפתו:

צ"ל אהדדי ותי' עלייהו נמחק:

נ"ב מתניתין לאו דמוקים לה עלה בידים אלא קאי באפה כו':

צ"ל לשם:

צ"ל ומפסיק:

נ"ב ר"ל שי"מ שגם כאן אם מזכה להן משלו צריך הזוכה להגביה החבית שלשה טפחים כמשפט כל הגבהה שבעולם ומ"ש רב יהוד' דצריך להגביה מן הקרקע טפח בין משלהן בין במזכה להן משלו זולת הגבהה שזוכה בה לעול' קאמר דצריך להגביה מן הקרקע טפח והטעם כדי שתהא ניכרת בין החביות שהיא לשם עירוב וכך משמע שמפרש גם הרמב"ם בפ"א מהלכות עירובין הלי"ז וכ"כ הרב המגיד בשם הגאונים וכתב סיוע לדבריהם מהברייתא שהביאו בגמרא ע"ש:

צ"ל ג':

נ"ב לא קאי אמתני' דמתבן כו' אלא אברייתא בבית שבין ב' חצירו' ומילאוהו תבן כו' עי' בגמ' ובתוס' שם:

באותו בית שאלו אוסרים על כו' כצ"ל והשאר נמחק:

צ"ל וסמ"ק:

נ"ב לשון הרא"ש: