הגהות הב"ח על רי"ף עירובין כא.

נ"ב אחר נתינתו:

נ"ב אינהו נמי:

נ"ב להם:

צ"ל מוציא:

צ"ל דכיון:

צ"ל ואת חלקו ותי' ובטל נמחק:

צ"ל להו:

ומתני' כצ"ל והד"א:

שלא הוי ישראל גמור אם חזר בו כצ"ל:

צ"ל רשותן שניהם כצ"ל והד"א:

שלא עירב נותן כו' לרבים שעירבו כצ"ל:

עוד הס"ד ואחר כך מה"ד משמע ונ"ב הרב ב"י העתיק ל' זה ואח"כ כתב (חסר בכ"י) אבל הכא כיון דשאר בני החצר לאו להאי דפייש לחודיה בטיל אלא לתרוייהו וכו' והם דברי רש"י לפי דברי' אלו אין העשרה או השנים צריכין לבטל רשותן בבת אחת אלא אפילו בזה אחר זה מהני וכן נראה שהוא דעת כל הפוסקים שלא חלקו בדבר. עכ"ל:

נ"ב כתב הרב ב"י בסימן ש"פ משמע מדבריו שאם בטלו בפי' רשות חצרן ורשות בתיהם שהוא מותר להוציא אף מבתיהם וכן נראה מדברי רבינו עכ"ל:

נ"ב כ"ה בגמ' אבל לא בספ' הרי"ף עי' בדברי בעל המאור למעלה:

נ"ב לשון הרא"ש:

נ"ב ל' הרא"ש: