הגהות הב"ח על רי"ף עירובין א:

נ"ב מן ואוקימנא הא וכו' עד בני רשות הרבי' כ"ז הג"ה הוא ונ"ב נראה מבואר מדברי הרא"ש וה"ר יהונתן ור' ירוחם והרב המגיד בפי"ז מהלכות שבת שאין זה מדברי הרי"ף ע"ש וכן באלפסי ישן אינו:

מן הא שמעתא וכו' עד ולא ספק כ"ז מוקף ונ"ב כ"ז באלפסי ישן אינו אלא כתב כלשון הגמרא ולבסוף כתב והל' כרב אשי וכן נראה מדברי הרב המגיד:

נ"ב אורך כו' מתירתו ופירצת הכותל כיון כצ"ל:

נ"ב ונפקי בההיא וכו' אפ"ה לא כצ"ל:

נ"ב דמי ואין וכו' דכיון כו' בההיא פירצה:

נ"ב אי נמי:

נ"ב אמות:

נ"ב דהא רוב כצ"ל:

שהרי כצ"ל:

שהוא מפולש כצ"ל:

נ"ב מבוי:

ואורך ארבעה טפחים כצ"ל:

צ"ל ומהדרינן:

נ"ב משמע שהיה גורס בדברי ר"ה בלחי המושך ד' אמות נידון משום מבוי ומותר להשתמש בכולו ודוק:

נ"ב לחי אחר בלתי וכו' ואינו מתיר וכצ"ל: ונ"ב הציור הוא כזה:

נ"ב או נמוך ממנו:

אזיל:

נ"ב וז"ל התוספות וי"ל דהכא קיימא אליביה דרב הונא בריה דרב יהושע דאית ליה לקמן פרוץ כעומד אסור עכ"ל כלומר שלא אמר רב אשי מאי אמרת כי הדדי נינהו אלא לאפלוגי ארב הונא בדר"י דאי לדידיה דס"ל פרוץ כעומד אסור מ"מ יש להכשיר בשמונ' דמאי אמרת כי הדדי כו':

דבארבעה כצ"ל:

נ"ב טפחים:

בעשר כצ"ל:

נ"ב ברי דר"י:

נ"ב כל זה מלשון הרא"ש:

נ"ב בעשר: