הפלאה - קונטרס אחרון (כתובות) רצד

ממילא אמרי' שמתחלת נשואין בכל פעם הוי דם מחמת תשמיש אלא שהי' מעורב בדם בתולים תדע דאל"כ נימא בכל פעם כאן נמצא כאן הי' שנתקלקלה לאחר נשואי' כדאמרי' לקמן גבי מומי' אלא ודאי כיון שמום זה אינו ראוי להוליד אח"כ אין לה שום חזקה ואמרי' מסתמא דמתחלת לידתה הי' בריאה כך א"כ מה יועילו הבעילות ראשונות כיון שא"א לברר מתוכן שלא ראתה מתחלה מחמת תשמיש אך נראה דאם מראה דם בתולים שבתחלה הוא משונה מדם שאח"כ כיון דקי"ל דאם הי' דם מכתה משונה מדם ראייתה לא תלינן במכתה ה"נ י"ל דנסתחפה שדהו: ו (שם בהג"ה וי"א דאם אינו רובה לישא אחרת וכו') כבר כתבנו לעיל דהר"ן ז"ל הקשה דאיך מבי לקלקלה ולומר אילו הייתי יודע שתתרפא לא הייתי מגרשה והוכיחו האחרונים מזה דמותר להשהותה ובתשובת מהר"ח פאדווא סי' ו' מביא ראי' שם משבוי' דא"ב לגרש וכתב שם דאף דקי"ל דמעשין לפסולות התם הנשואי' היו בעבירה משא"כ בנדון דידן ע"ש וצ"ע דזה דוקא בנתקלקלת לאחר הנשואין אבל אם הנשואים הי' מתחלה בעבירה צריך להוציא אע"ג דהי' שוגג וצ"ל דנדון דידי' בתשובה שם דהיתה בתולה ותלה בדם בתולים בתחלה הוי כנתקלקלה אח"כ אך לפמ"ש לעיל בסמוך דבסתמא אמרי' שהיתה מעת לידתה כך אם כן הנשואים הי' באיסור וצ"ל דהכא לא דמי לשוגג אלא לאונס דמה"ת נימא דתראה מחמת תשמיש אך י"ל דהתם מסתמא מיירי שיש לה ווסת אבל באשה שאין לה ווסת כיון שצריכה בדיקה י"ל דהוי כשוגג ולפ"ז בהאי דאין לה כתובה ויוציא ולא יחזור עולמית דמיירי בתחלת נשואי' ובאשה שאין לה וסת לא מתרצה בהא וגם יש לחלק מצד הסברא דכיון דבההוא דלעיל מה שהבעל אוכל מנצ"ב א"צ להחזיר א"כ אינו בדין שישהה אותה ויאכל נכסים משא"כ בנתקלקלה אח"כ שצריך לשלם הכל מיהו לפמ"ש לעיל דאחר שנודע לו אינו יכול הבעל לבלות נכסים אח"כ שפיר י"ל גם לעול דיכול להשהות ואפשר דאע"פ שאין לה ווסת ח"מ כיון דאנו מתירין לה שתנשא לו כדברי חכמים דר"מ דהן הן תיקיניה ה"ל נשואין בהיתר וא"צ לגרש מ"מ אין ראי' משבוי'

ז (שם בשנה אחת וכו') יש לקיים גירסא זו דבאמת הקשו האחרוני' דלקמן סי' קנ"ד פסק גבי שהתה עמו עשר שני' שאפילו אמר שרוצה להשהותה ולא יבא עליה אין שומעים לו משום ביטול פריה ורבי' ואפשר לומר דאע"ג דאמרי' שם דאף אם רוצה לישא אחרת אין שומעים לו להשהותה דכל כמה דאגידא בי' לא יתנו לו אחרת מ"מ משהינן לי' שנה אחת כי היכי דמצינו לעיל סי' ע"ו גבי מורדת דמשהינן לי' י"ב חודש ולא חיישי' לביטול פרי' ורבי' שנה אחת אם כן ה"נ י"ל דמשום הכי קאמר שנה אחת שנותנים לו זמן שישא אשה אחרת ומ"ש שם בתשובה דאם רוצה לישא אשה אחר' צריך לגרש זו שלא יאחרו זו אשתו וזו זונתו והקשה הח"מ דהא לקמן סי' קנ"ד איתא דיכול לישא אשה אחרת הראוי' לילד ומ"ש הב"ש לחלק בין ראוי' לביאה כבר נזהר מזה הח"מ דהא בש"ס איתא שם סבר' זו הוא גבי עקרה בכתובות דף ס"ב ע"ב ונראה דבאמת לאו סבר' הוא דמשו' זה נכפהו לגרשה כשהיא אינה מקפדת ע"ש וראי' לדבר מאלקנה שאמר הלא אנכי טוב לך וגו' והיינו ההיא דסי' קנ"ד אבל הכא מיירי כשהיא טוענת כן דהוא גנאי לה שיאמרו שהיא זונתו תדע דהא כתב בתחלת הסי' בשם הה"מ דבמקום דאיילונית יש לה תוספות משום שיכולה לישב תחתיו שישא אשה אחת ואמאי הא נימא זו אשתו וזו זונתו אלא דבודאי כיון שהיא מתרצה לא כפינן

ח (שם שאינה ראוי' לאיש וכו') כתב הב"ש בשם חשובות רש"ך דאם אינה ראוי' מחמת כאב ה"ל כדין איילונית דמתקשה בשעת תשמיש ולכאורה לפי הטעם לעיל משום דאיילונית הי' לו לחקור א"כ הכא לא הי' יכול לחקור כמו ברואה בשעת תשמיש ולטעם השני לעיל ברואה מחמת תשמיש דאין לה תוספת משום שאינו יכולה לישב תחתיו א"כ צ"ל דאיילונית ראוי' לתשמיש אף דמתקשה קצת אבל באינה ראוי' לאיש כלל דמי לרואה מחמת תשמיש מיהו י"ל דעתו דהתם אסורה לשמשו בשום שימוש ואפי' להתייחד אסורה א"כ אינו ראוי לישב תחתיו אבל הכא דודאי אין איסור לייחד ולשמשו כיון דמותרת לו דמי לאיילונית יותר אא"כ רחמ' צר דליכא חיבת ביאה כמ"ש שם ולא נתחייב מעולם

ט (סעיף ה' אבל במומין שבגלוי וכו') כתב הב"ש בסי' ל"ט ס"ק י"א דלדעת המרדכי והג"א אפי' מומין שבגלוי כל שלא נכנסה לרשות הבעל י"ל דלא ראה וכבר כתבנו בחידושינו דף ע"ה דדוקא במומים שפעמים מכוסים כתב כן. וס"ל דמומין אלו אף שנמנו בין המומי' כגון סומא שעומדת תחת הכיפה ע"ש היינו דוקא באירוסין אבל בנשואין א"י לטעון אפי' במקום שאין מרחץ ואינו טענה כלל אפי' אם ידוע שהי' בה מקדם מפני שבודק' בקרובותי' ולפמ"ש שם בהגיע זמן כבר ה"ל חזקה זו לתרומ' במימי' כאלו שאינם במקום סתר תמיד דמסתמ' לא חיישי' שיש בה מום וסמכינן על חזקה זו וזו שקראו חז"ל בדיקת חוץ אבל מ"מ איכא נגדו חזקה דא"א מתפיחס במומין אם נמצאו כמו שיבואר לקמן בס"ד. אבל בנשואין ודאי בודקה ע"י קרובותי' במומין אלו אפי' בלא מרחץ וא"י לטעון כלל וביש מרחץ במומין שבסתר תמיד פליגי להיפך דלדעת הג"א אינו בודק אלא בנשואים ואז א"י לטעון כלל אבל באירוסין אינו בודק ע"י קרובים ולדעת התוספת ביש מרחץ הם כמומי' גלוי' וא"י לטעון אפי' בארוסה מחמת בדיקת קרובים. ובאין מרחץ אפי' שומא דפעמים נגלים ה"ל כמכוסי' ויכול לטעון אפילו אחר נשואין

י (שם בהג"ה שהיא מצורפת וכו') כתב הח"מ דאפשר אפי' בנתרפאית חיישי' שמא תחזור והקשה הב"ש דהל"ל בש"ס כן ולענ"ד ז"א דא"כ מאי ארי' שהי' בה ונתרפאו אפי' הי' קודם אירוסין ונתרפאו נמי אע"כ דמיירי במומין שנתרפאו לגמרי

יא (סעיף ז' כגון אצבע יתירה וכו') משמע דאם יש בה מום דספק הוא אם נולד עמה או אח"כ נתהוה בה אף דליכא לאוקמי אחזקה דגופא דשמא נולד עמה אפ"ה על הבעל להביא ראי' וקשה דכיון דליכא חזקת הגוף לא יהא אלא ספק איך יכול להוציא מן הבעל בשלמא לרבא דס"ל דאמרי' כאן נמצא כאן הי' א"כ אם נמצא לאחר נשואים צריך להביא ראי' הבעל דאמרי' כנכ"ה דלאחר נשואין נתהוה אבל א"צ ראי' אלא שהי' בה משנתארסה דאז ממילא אמרי' שהיו משעה שנולדה מטעם כנכ"ה אבל לרב אשי דל"ל כנכ"ה א"כ כיון דהוי ספק וליכא חזקה פשיטא דחזקה דממונא עדיף מברי והי' מזה ראי' למ"ש לעיל סי' ס"ח דאף רב אשי ס"ל כנכ"ה מדאיצטריך הבעל להביא ראי' דהיינו עדים ולא מהני ברי דידי' דודאי חזקה דממונא עדיפא מחזקת הגוף בלא ברי ושמא ע"כ צ"ל משום כנכ"ה וא"כ שפיר קאמר על הבעל להבי' ראי' אבל אי נימא דר"א ל"ל סברא כנכ"ה א"כ ממילא כיון דספק הוא איך תוכל להוציא וצ"ל דס"ל דאכתי איכא ס"ס שמא נתפייס ושמא נתהווה בה אח"כ ומוציאי' ממון בס"ס כיון שהיא אומרת ברי שהיה אח"כ ומחויב ליתן כתובתה דס"ס ה"ל כרוב ורובא וחזקה רובא עדיף וכיון דבחזקה ס"ל מהני ברי כ"ש בס"ס. ועיין בחידושינו שפי' בזה הסוגיא דאיתיבי' רב אחא לרב אשי ע"ש מיהו לפמ"ש שם די"ל דכיון דהבעל אומר ברי בספק השני שלא נתפייס אין מוציאין חמון בס"ס וע"כ צ"ל משום דמוד' רב אשי דאמרי' אצל הבעל כנכ"ה והכי קי"ל בח"מ סי' רכ"ד:

יב (סעיף ח' על הבעל להביא ראי' שעד שלא נתארסה וכו') עיין בב"ש שהקשה על הרא"ש שכתב שלא הביא הרי"ף שינויא דרבא ורב אשי משום דאין נ"מ בינייהו הא איכא נפקותא בנכפה לזמן ושאר מומין דא"י לבדוק ולכאורה קשה דמנ"ל דבהני מומי' לא שייך חוקה דא"א שותה בכוס אא"כ בודקו דהא משמע דלאחר נשואין ליכא שום טענת מומי' דהרי אמרו במשנה אחרונה בכתובות דף נ"ז דאין אשה אוכלת בתרומה משום סמפון עד שתכנס לחופה משמע דלאחר שתכנס לחופה ליכא שום חשש ונראה דדבריו הם מוציאים ממ"ש בהגהות אשירי בשם פי' ר"י דבנכפה א"צ להביא הבעל ראי' אלא שהיה בה מומי' קודם הנשואין דלא שייך בחום זה חזקה דא"א שותה וכו' ולפ"ז צ"ל דהא דלא חששו באכילת תרומה משום נכפה וכיוצא בה משום דלא שכיחא כלל כי היכי דלא חששו אחר החופה משום מום דאיילונית כמ"ש לעיל דמיירי במום דמתקשה בשעת תשמיש אבל עכ"פ אין כ"כ קושיא על הרא"ש דאיכא למימר דס"ל דלא אמרו בגמרא אלא נכפה כמומי' שבסתר דמי אבל הכא דמועיל חזקה דא"א שותה בכוס אפי' למותי' שבסתר ואפי' באין שם מרחץ כדמשמע מכל הפוסקי' דהא ביש מרחץ דקי"ל כחכמים דאינו יכול לטעון כלל אע"ג דאין ראי' מן הש"ס דהא ת"ק דמתני' ר"מ הוא דל"ל בדיקת מרחץ א"כ י"ל דחזקה דראה ונתפייס היינו דוקא ביש מרחץ והיינו דפליגי רבנן עלי' דר"ח דבמקום שיש מרחץ אין מועיל אפי' אם הביא ראי' שהיה בה עד שלא תתארס ובמקו' שאין מרחץ מהני אפי' הביא ראיה שהיה בה משנתארסה אלא ודאי דס"ל להפוסקים דחזקה זו דא"א שותה וכו' מהני אפי' על מומים שבסתר. ואפשר דנפקא להו מדאוכלת בתרומה כנ"ל א"נ דלשון בד"א שאמרו חכמים משמע דמודים במקום שאין מרחץ לכל דברי ר"מ א"כ י"ל דה"ה נכפה נמי מסתמא כיון שנשא הוא בודק וחוקר היטב כל דבר ואף דהתוספת ד"ה ואמאי וכו' כתבו כן לסברת המקשה אבל אליבא דאמת דמיירי ביתרת אין הכרח

אך בכ"ז לא מתרצא שיטת הרא"ש דהא בבגרה בשעת אירוסין ודאי מהני לרבא כשהביא הבעל עדים שהיה בה מומין קודם שבגרה אפי' לאחר שנתארסה דלא שייך חזקה דאין אדם וכו' כמ"ש הב"ש שם נמצא אכתי איכ' נ"מ בין רבא לרב אשי ונראה עוד דנ"מ בין שינויא דרבא לדרב אשי כגון בנוד' לו שהיה בה מומין ונתרפאו דלרבא כיון דלא שייך דבדק ונתפייס דהא נתרפאו קודם נשואין וא"כ לרבא יכול לומר שהיה בה המומין קודם אירוסין כיון דכאן נמצאו משא"כ לרב אשי ותו קשה דנ"ח טובא במשארסתני נאנסתי דלרבא דוקא ביש שעות אחר החופה כמ"ש התוס' ולרב אשי אפי' באין שהות והנה הב"ש כתב דאף לרב אשי אם הביא ראי' שהיה בה המומין כשהיה הכתובה של האב תו אינו מועיל חזקתה ומה שהקשה הב"ש דא"כ תקשה קושי' אביי אי הכי משתתארס נמי י"ל דאע"ג דחזקת הגוף דידה אינו מועיל לגבי אב כ"כ כמו לגבי עצמו לסתור חזקת ממון מ"מ מועיל להצטרף לחזקת ראה ונתפייס דהא חזינן גבי מחליף פרה בחמור דמועיל חזקת המקח לגבי בעל המקח אלמא דעכ"פ חזקה איכא א"כ גם לרב אשי מתרצא קושי' אביי כמו לרבא ולא פליגי רבא ור"א אלא בטעמא דמודה ר"ג הכא כשנמצאו המומי' בבית האב לרבא משום כנכ"ה ולר"א משום דלא עדיפא חזקה דגופא מחזקה דממונא אלא לגבי עצמה ולא לגבי אב אם לא להצטרף לחזקת ראה ונתפייס נמצא דאין נ"מ כלל אך העיקר נראה במ"ש לעיל סי' ס"ח דודאי יש נ"מ אלו וא"ב לפרש כיון דכתב הרי"ף מתניתין דמשארסתני סתם מסתמא מיירי אפי' באין שהות כר"א אלא דקשי' לי' להרא"ש כיון דפי' נכנסה לרשות הבטל לרב אשי לא דמי לדרבא דלר"א אפי' בוגרת נמי בכלל רשות הבעל ולרבא דוקא נשואים ה"ל להרי"ף להביא זה ע"ז קאמר באמת אף לרבא בוגרת בכלל נכנסה לרשות הבעל אלא דלרבא צ"ל כיון דכולל הכל בין בוגרת בין נשואים לכך נקט לשון להביא ראי' עד שלא תתארס משום נשואי' ולר"א הוא כפשטי' דלעולם צריך להביא ראי' עד שלא תתארס וכיון דקי"ל כרב אשי לא הוצרך לפרש דפשטא דמתניתין הכי משמע ומ"מ הביא דין כאן נמצא כאן הי' שאמר רבא גבי מחליף פרה בחמור משום דאף רב אשי מודה בזה כמ"ש באורך בסי' ס"ח דגם לרב אשי א"ש הא דקאמר ותנא תונא כלה ולפ"ז אין הכרת דס"ל לרב אשי סברת רבא דמשו' חוקות אלו ה"ל תרתי במקום חדא ואדרבא י"ל דמשום קושי' אביי הוצרך לתירוצא כנ"ל ועיין מ"ש לקמן בזה

ועיין בב"ש שכתב בשם הש"ג דלענין תוספת אפי' היו המומין לאחר שנתארסה אין לה תוספת וכה"ג כתב הש"ג והביאו הב"ש לעיל סי' ס"ח סעיף ט' ועמ"ש שם אלא דהכא איכא חידוש טפי די"ל דלא שייך חזקה דא"א מתפייס במומי' כיון דנסתחפה שדהו ממילא דאיכא חזקה דראה המומי' ונתפייס ויש להסתפק בדעת הש"ג היכא דכתב לה תוספת מן האירוסין דקי"ל בסס"י ל"ה דאם מח מן האירוסין אינה גובה שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה אי נימא בכה"ג אם נולדו בה מומים אחר אירוסין ונסתחפה שדהו והרי נתקיים התנאי שהרי כונסה ואית לה תוספת שכבר נתחייב משעת אירוסין או ניחא כיון דאילו גלתה לו לא הי' כונסה לא חשיב נתקיים התנאי ונראה די"ל לפמ"ש המחבר לעיל סי' נ"ה סעיף ו' דארוסה אין לה כתובה וכתב הרמ"א שם דכן נוהגים וצ"ל דהכא מיירי בכתב לה ואפ"ה משמע מכל הפוסקים שלא חלקו דאפי' היכא דלא כתב לה ונתהוה בה מומי' לאחר אירוסין קודם הנשואין לא אמרי' בכתובה עצמה שאילו הודיע' לו המומי' לא הי' כונסה אלמא כיון דהחיוב הוא מעצמו בשעת נשואין תתחייב אף דלא ידע וה"נ בתוספ' שנתחייב בשעת אירוסין מיהו י"ל כיון דבכתובה איכא בעילת זנות מסתמא מתחייב טפ' כיון דנסתחפה שדהו וצ"ע: יג (שם בהג"ה וי"א דאם האב טוען וכו') עיין ב"ש ס"ק י"ז שכתב וז"ל ולתוס' והרא"ש משמע א"צ טענת ברי כי חזקת הגוף מסייע לה ואינו מדוקדק דודאי כ"ע מודים דחזקת הממון עדיף מחזקת הגוף לבד תדע דהא רובא עדיף מחזקה ואין הולכין בממון אחר הרוב ופשוט הוא דבעי' דוקא ברי ושמא כדאי' בסוגיא (דף יב ע"ב) אלא דאפ"ה אמרי' בחרשת ושוטה בדף ל"ו דטענינן לה היינו משום דנמצא בבית הבעל אמרי' כנכ"ה ולזה א"ב ברי דרב אשי מודה בזה וכן הוא בדברי התוס' (ד' עה) בד"ה רישא חנה לאבא בידך וכו' ע"ש: יד (שם בהג"ה וי"א דאם הגיע זמן (וכו' עיין בח"מ שהקשה ע"ז דהא קי"ל למשנה אחרונה דאינה אוכלת בתרומה משום סמפון דליכא בדיקה עד שכונסה נראה מדבריו שהבין דהטעם הוא משום דהוי, תרתי במקום חדא דאיכ' חזקת הגוף וחזקה דראה ונתפייס ולפ"ז קשה דהא קי"ל כרב אשי דהוא בתרא