הפלאה - קונטרס אחרון (כתובות) רפד

דברי רמ"א לא מתרצו בזה דהא לענין כתובה נמי נכסי בחוקת יתמי קיימי ואפשר דס"ל דגם לענין כתובה י"ל דנכסי בחזקת אלמנה קיימי ועמ"ש סי' ק"ג מ"מ נראה יותר דאין כ"כ הכרח מדברי הטור לחל' בין מזונות האשה למזונות הבנות וכב"ד ויש לפרש דבר יו איפכא דבל"ז לפי דבריהם ז"ל לשונו דחיק שכתב ואפי' אין לה כתובה ובמקום. שאין כותבין דלשון מיותר הוא דלא הל"ל אלא ובמקום שאין כותבין ומשמע איפכא דאפילו אין לה כתובה היינו במקום שכותבים והדר קאמר ובמקום שאין כותבים וא"ל דהוי זו ואצ"ל זו י"ל דאיכא סברא למימר דבמקום שכותבים עדיף טפי כמ"ש לעיל סי' קי"א דכיון דקי"ל דאסור לדור בלא כתובה אין לחוש למחילה כלל בעיקר הכתובה ואין לחוש לפירעון דודאי הי' לה כחובה כדין ונאבד ואח"כ כ' הדין דבמקום שאין כותבין דודאי לא הו' בידה כתובתה כלל ג"כ לא חיישי' ואף שכתבנו לעיל דלענין מזונות האשה י"ל שמחלה סמוך למיתתו או אח"כ נלענ"ד לענין מזונות הבנות ליכא חשש זה דודאי קשה טובא על הרמב"ם ז"ל דמה"ת ניחא דתוכל האשה למחול זכות בתה ולמה וגרע מפרעון הכתובה כמו שהקשה הראב"ד ז"ל אבל העיקר דס"ל להרמב"ם דנהי לאחר שנולדה הבת כבר זכתה בעצמה. אבל כשמחל או אפילו פרע קודם שנולדה כיון שכבר בטלה הכתובה קודם שנולדה שוב אין לה זכי'. ובזה מתורץ מה שהקשינו בסי' הקודם דאיך שייך במזונות הבת טענת מחילה כיון דליכא מיגו דפרעון כדמוכח מההיא דמצא שטר שזמנו בו ביום ולפמ"ש א"ש דס"ל באחת במיגו דפרעון דאפילו פרע קודם שנולדה לא זכתה בתה ולא דמי לנפרעת מבעלה לאחר גירושין או מיתומים דכבר זכתה בתה עצמה משנולדה ואף דפרעון לא שכיח כיון דספק שמא תמות בחייו וכנ"ל מ"מ טענינן מחילה במיגו דפרעון כנ"ל ומעתה י"ל דס"ל להטור דכיון דליכא חשש אלא מחילה ופרעון בהיותה תחתיו קודם שנולדה אין לחוש לזה במקום שכותבי' דאיך ידור עחמ בלא כתובה ובאמת קשה על הרמב"ם ז"ל ואפשר דס"ל כדעת הרא"ה והבאתיו לעיל סי' ק"ה וכ"כ הח"מ שם דיכולה למחול הכתובה על תנאי אם לא יגרשה ונ"ל סברת התוס' בדף ל"ט ע"ב דלא פלוג א"כ חיישי' שפיר למחילה על תנאי זה ובזה א"ש טפי לא חייש לפרעון דלא שכיחא בפרעון שידור באיסור וכ"ש דלא שכיח שיפרע ויתנה שלא יועיל הפרעון כשיגרשה אלא דטענינן מחילה במיגו דפרעון כנלענ"ד ליישב דברי הרמב"ם ז"ל. אבל הטור ס"ל כסברת התו' (ועיין ב"ש ס"ק ב' שכתב דלא חיישינן במחילה בתחילת נשואין משום דהוו כטוען אחר מעשה ב"ד ועיין בחידושינו דף נ"א שאין כן דעת הרא"ה ז"ל דאם מועיל התנאי בתחלת נשואין יכול לטעון כן ח"מ רוב הפוסקים חולקים בזה דאפילו לא נכתב תלינן בט"ס ואינו נאמן לומר שהותנה כן) ומשמ' מכל הפוסקים דלא חיישי' שמא מחלה האם תנאי מזונות הבנות בעצמו דלא כמ"ש הח"מ בסי' ק"ה. ונ"ל הטעם דכיון דהוי דשלב"ל בין מזונות הבנות דאינו אלא לאחר חיתה בין לענין כב"ד דקי"ל ירתון תנן ואין אדם מוחל דשלב"ל כדאיתא בח"מ סי' ס"ט ולא דמי למזונות אלמנה ועמ"ש רס"י צ"ג וקצת ראי' מדלא מצאו חז"ל שום גבי' באשה שחבלה בב"ק דף פ"ט שתמכור או תמחול לבעל הזכיות אלו משמע דלאו בני מחילה נינהו אלא במוחלת כתובתה ממילא נמחל וממילא מסולק תלונת הב"ש על הרמ"א ז"ל בס"ק ג' ע"ש:

ב (שם בהג"ה וכן אם נתגרשה וכו') כתב הב"י דהיינו מדקאמר מי לא עסקינן דגירשה ואהדר' נראה כוונתו דע"כ הא דקאמר זמר התם דאיתא בתנאי ב"ד לאו מטעם נשואין שני' כיון דכבר נולדה דהא אפילו בבת ארוסה שנולדה לה בעודה ארוסה ואח"כ נשאה מספקא ליה להש"ס וקי"ל דאין להם מזונות ומטעם דלא קרינן בהו דיהווין לך מינאי כ"ש בבנות שהי' לה בנשואין ראשונה וע"כ צ"ל דהתנאי ב"ד הוא מטעם נשואין ראשונים אע"ג דכבר גירשה ואין להקשות דהתם מיירי שלא פרע לה כתובתה כדקי"ל המגרש אשתו והחזירה על דעת כתובה ראשונה מחזירה אם כן יש לומר דכל תנאי כתובה ראשונה קיימת. אבל היכא דגירשה ופרע לה כתובתה יש לומר דה"ל כאילו מחלה הכתובה ובטל חיוב מזונות בתו דז"א דכיון דבאלמנה ודאי אפי' פרע לה כתובתה הבנות ניזונית דהא כן הוא תנאי הכתובה אלמא לאו בפרעון הכתוב' תליא מילתא וממילא יליף מהש"ס דמחמת גירושין לא איתרע. מיהו באמת הוא דוחק דכיון דהחיוב הוא מחמת נשואין ראשונים כנ"ל האיך נימא דהקנין שבשעת נשואין שני' קאי על החיוב הראשון ונראה לולי דבריהם די"ל דמי לא עסקינן שהיתה מעוברת בשע' נשואין שני' דקי"ל בב"ב דף קמ"ב ע"ב דבבתו מועיל קנין לעובר ושפיר מועיל הקנין כאילו היתה בעולם כבר וכמ"ש לקמן בפשיטות גבי בת ארוסה דכשנולדה אחר נשואין ה"ל בכלל דיהויין מיהו מכל המפרשים משמע כפשטי' דאפילו נולדה ככר חל עלי' הקנין בגירשה ואהדר':

ג (שם אפ"ה חייב וכו') וכתב הב"ש נראה אפילו נתעברה וילדה אחר הגט נמי בכלל החיוב וצ"ע דמנ"ל כיון דלקמן סעיף ה' גבי בת ארוסתו כתב בפשיטות דבנתעברה קודם שנשאה ונולד אחר שנשאה קרינן בי' דיהויין ליכי משום הליד' ומשמע דה"ה בנתעברה ממנו קודם אירוסין גם כן א"כ י"ל דהכא איפכא אם נולדה אחר הגירושין לא קרינן דיהויין ליכי דהוי כמו נתעברה גם כן אחר הגט ממנו (ונראה דנפקא להו ממה דאמרי' בפרק אלמנה לכה"ג בהניח מעוברת וילדה בת לאחר מיתתו דמוציאין לה כל הנכסים בנכסים מועטים וה"ה לאחר גירושין) וכן נראה דמוכח מח"ש הרמב"ם בת הממאנת יש לה מזונות ופי' הה"מ שמיאנה בשפה שהיתה מעוברת אם כן כ"ש בגרושה:

ד (סעיף ג' נתארסה בעודה קטנה וכו') לכאורה משמע מן הסוגיא דמיירי פלוגתא דרב ולוי באירסה כשהיא קטנה מדקאמר וכן תני לוי עד דתבגרון וימטא זמניהון וכו' ופירש"י הגיע זמן י"ב חדש וכו' אם כן כיון דבעי' שהגיע זמן י"ב חדש קודם הבגרות ע"כ הקידושין היו בקטנות ומשמע דרב פליג וצ"ל לדעת יש אומרים דאף שקדש' בקטנות כיון שאח"כ נעשית נערה ולא מיחתה אבדה מזונותיה אבל אין הלשון משמע כן אלא דוקא נתארסה כשהיא נערה ואפשר דס"ל דגם רב מודה בכה"ג דלא אבדה אלא מדלא נקט לוי עד שתתארס בנערות מדייק הש"ס דפליג על רב:

ה (שם והארוס חייב במזונותיה) בגמרא אמרו הטעם משום דלא ניחא לי' דתתזיל והרמב"ם הוסיף הואיל ואין לה מזונות מן האחים ופי' הר"ן דהיינו דגרם לה הפסד באירוסין ולהכי כתב הר"ן דאפשר דאין לה מזונות אלא עד שתבגר ובאמת נ"מ טובא בין אלו הטעמים דהא בבת הניזונת מן האחים מע"י לעצמה משום דניח' לאב בהרוחה דידה. אם כן אי משום טעמא דלא ניח' ליה דתתזיל בודאי לא עדיפא מאשתו גמורה דמע"י שלו אבל אי אמרי' מטעם שגרם לה הפסד מע"י לעצמה ונראה דודאי ס"ל להר"ן דמשום גורם הפסד לחודא לא היה מתחייב אלא משום דלא נימא ליה דתתזיל מסתמא הוה דעתו כן בשעת אירוסין ומשום טעם זה לחוד א"א לומר שיתחייב דאם כן כל ארוס יתחייב במזונות מה"ט. אלא הכא דוקא כיון דאיכא נמי טעם דמפסדת על ידו ואם כן מע"י לארוס ולפ"ז היכא דנתארסה ואח"כ מת אבי' כיון דלא שייך שיתחייב עצמו בשעת אירוסין משום גרמא אין לחייבו במזונות ונראה עוד לפמ"ש הב"ש בס"ק י"ד דשמין הנכסים ונותנין לה מזונות וכסות מכל מקו' הארוס אין מחויב בכך אלא לפי כבודה דלא תתזיל

ו (שם בהג"ה וי"א דלא אבדה מזונות וכו') כתב הב"ש כתב הר"ן בשם הרשב"א בזה"ז דגובים ממטלטלים אם נשאת וכו' ונראה דט"ס הוא תיבת נשאת וצ"ל נתארסה דבנישאת לכ"ע מפסידה מזונותיה מיהו ח"ש ועיין בסי' שאח"ז שם מבואר דסתם נשואין לא הוי מחילה כוונתו ללמוד דגם הכא באירוסין לא הוי מחילה מסתמא. ולענ"ד יש לדחות דהתם המחילה הוא מדלא תבעה בשעת נשואין הנדוניא המגיע לה. וע"ז אמרי' דשתיקה לא הוי מחילה דאע"ג דנתרצי' בנשואין לא מחלה הנדוניא אבל הכא כיון דבאירוסין עצמה הפסידה מזונותיה והיא נתרצית באירוסין הרי ממילא אין לה מזונות כדין ארוסה ומהני בזה"ז דגובים מן המטלטלים: ז (סעיף ד' בהג"ה וי"א דוקא מן האירוסין וכו') עיין ב"ש ולענ"ד נראה כן מדברי רש"י ז"ל אף דלפי גי' התוס' בדברי רש"י ז"ל משמע דוקא משום דאתי' ברייתא כמ"ד דארוסה יש לה מזונות אבל משפקע החיוב שעה אחת שוב לא מהני אפילו אם נתאלמנה אבל לפי הגי' ברש"י שלפנינו בד"ה אלמנה וכו' ואפילו ללוי וכו' ומשמע בהדיא דכ"ש דאתי' ברייתא שפיר לרב וי"ל דרש"י ז"ל ס"ל דהאיבעיא הוא כיון דכתב לה עד דתלקחון א"כ גם בנתגרש' מן האירוסין כיון דמעול' לא יצאה מרשותו קרינן בה עד דתילקחון כמקודם ודוקא בניסת לא ניחא ליה לפרש משום דנשואין מוציאין מרשות אב לגמרי כמו בבגרות ואם כן מצד הסברא אינה חוזרת שוב לבית אבי' ולא מבעיא לרב דפשיטא דלא מיירי בנשואין כלל דלא הוצרך למעט אלא אירוסין ואפילו ללוי דס"ל עד שינשאו מ"מ בנשואין מודה דיצאה לגמרי בלא בגרות: ח (סעיף ה' יבם אשת אחיו וכו') עיין ב"ש ס"ק יו"ד שכתב דלפי' התוס' אפילו לא הניח מבעיא ליה וכו' וצ"ע דפי' התוס' הוא ביש נכסים לכתובה ולא למזונות והש"ע באין נכסים אפילו לכתובה דפשיטא דכל כתובה ות"כ הוא על נכסי שני ודע לפמ"ש הרא"ש צ"ל דהאיבעי' ביש ליבם נכסים משלו דשפיר מבעיא ליה אם תקנו לבת יבמה כמו שאר בנותיו מנשים אחרות אבל בנכסים שירש והיבמה קיימת א"י לגבות הבת מנכסים אלו דה"ל ראוי דמשתעבדים למזונות אלמנה כדאיתא בסי' ק' ס"ב כיון דקי"ל כל נכסי המת אחראין לכתובה ולמזונות היבמה שכתב לה אחיו כל ימי מיגר אלמנותיך כמ"ש הרא"ש ואפילו מזה היבמה י"ל דהוי ראוי לגבי בנותיו וצ"ע. ועיין בחידושינו עוד דלפי' שני של תוס' י"ל דיבמה עצמה היכא שהיה נכסים וכלו במזונותיה ה"ל כאשתדף ולית לה משני מיהו מלשון התוס' דף פ"א ד"ה הרוצה שימכור וכו' שכתב דשמא יאבדו או ישתדפו משמע הא לאו הכי אינם משועבדים למזונותיה משום דאינה מפסדת ויש לה משני אם כלו ע"ש שוב מצאתי בספר ש"ח שכתב בשם רש"י במ"ק דביבמה עצמה פשיטא דאין לה מזונות מנכסי היבם עצמו אם כלו נכסי הראשון ולפ"ז באמת א"ב לפרש בדף פ"א כמ"ש החו' דהא משועבדים למזונותי' וצ"ע

ט (שם וכן בת ארוסתו וכו') משמע דבלא ניסת פשיטא לי' כמ"ש הרא"ש דל"ל מזוני כוון דהיא עצמה אין לה מזונות דלא כפי' רש"י אך צ"ע דכיון דהאיבעיא הוא אם לשון דיהויין ליכי מינאי קאי על הנולדה כבר א"כ ה"ל למיבעיא בנולדה קודם אירוסין ואח"כ נשאה אם היא בכלל ואפשר דכל זה בכלל האיבעי' ולרבותא נקט וכן משמע מלשון הב"י וש"ע שכתב בבת אנוסתו אפילו נולדה לו אחר שנשאת. משמע דגם בנולדה לו קודם שנשאת מיירי וכ"ו בכלל האיבעיא ונ"מ בכ"ז אי מהני תפיסה

י (שם אין להם מזונות) כתב הש"ג ואם היו הנכסים מועטין ותפסו אותן למזונות אין מוציאין מידם מספק וכו' והביאו הב"ש ולכאורה קשה דמדינא דש"ס אין הבנות ניזונות אלא מקרקעות ולא שייך תפיסה אלא במטלטלין כמ"ש הרא"ש בפ' הכותב דלא שייך תפוסה בקרקע אם לא בגביות ב"ד ואי לאחר תקנת הגאונים הא לא שייך בזה נכסים מועטים כדאיתא לקמן סעיף י"ב וצ"ל דמיירי בתפיסה מחיים דמהני מדינא דש"ס וס"ל כדעת הפוסקים דמהני תפיסה מחיים בכתובה וס"ל דה"ה למזונות הבנות וצ"ע בזה כיון דאין החיוב מתחיל אלא לאחר מותו א"נ ביחד מטלטלים אגב קרקע ואפשר דאפילו בקרקעות מועטים מהני כשתופס שאר מטלטלין דיתמי בעד המזונות המגיעים לה מהקרקעות אבל אין משמעות לשון הש"ג כן. ותו דא"כ מ"ש בנכסים מרובים דמוציאים מהם אפילו תפסה צ"ע דמ"ש מתבזבז נכסיו דאי' בח"מ סימן ע"ג סעיף יו"ד דאפילו בתוך זמנו יכול ליתבע או שיתן לו ערב א"כ ה"נ יכולה לומר כיון שתפסה שלא יוציאו מתחת ידו עד שיתחייבו היתומים בעצמם וצ"ע אי מועיל אם התפיסו הב"ד לה בטעות שלא ידעו אם היא בת ארוסה וכיוצא בה

יא (סעיף ו' ואין הבנות נשבעות וכו') כתב הה"מ מפורש בס"פ מציא' האשה. ולא הבנתי דהתם אמרו לענין עישור נכסים דא"צ שבועה משום דבע"ח דאחי הוו אבל לענין מזונות דהוא מתנאי כתובה וחוב דידי' אין ראי' משם וי"ל דצריכה שבועה שלא התפיסה למזונות מיהו יש להביא קצת ראו' מהא דאמרו עשו אלמנה אצל הבת בנכסים מועטים כבת אבל האחין. ופירשו החו' דאין לאלמנה אלא במקום בת כיון דמוציאים מן הבני' לבת מוציאים חן הכת לאלמנה כדאיתא לעיל סי' צ"ג סעיף ד' ובודאי כשמוציאים לאלמנה אין הבת נשבעת דלמה ישביעו הב"ד את הכת כיון שאינ' נוטלת וא"כ למה מוציאי' לאלמנה כיון שכל זמן שלא נשבעה הבת אין להוציא מן הבנים ומ"ש הב"ש דמדברי התו' בגיטין דף נ"א ד"ה אימא צררי וכו' ומשמע דאפילו גבי בנו חורין חיישינן לצררי וצריכה שבועה ולא נהירא דלא מיירי התו' בתחלת דבריהם משבועה אדרבא משמע שם ממה דסיימו דלענין בני חרי הוי איפכא דלענין מזונות גבי בלא שבועה משמע דבכל מזונות האשה והבנות א"צ שבועה ועיקר כוונתם בתחלת דבריהם כמ"ש בכתובות דף כ"ב ע"ב דהא דחיישינן הכא לצררי בקטנה אע"ג דאמר בפ' שני דייני דצררי לקטנה לא מתפיס משום דבמשועבדים חיישינן טפי ויש לפרש נמי דכוונתם דלא נימא דאף לענין ב"ח חיישי' לצררי והא דניזונית מנכסי ב"ח היינו בענין דליכא למיחש לצררי כגון שהודה האב שלא התפיס צררי וכמו שנתבאר בסמוך בס"ד דהודאת האב לא מהני לענין משועבדים דאינו נאמן לחוב ללקוחות אבל לענין בע"ח ודאי מהני דהרי בידו ליתן להם מה שירצה ולכך כתב התוס' דאין ראי' מסוגיא ממשועבדים כיון דע"כ החמירו לענין משועבדים דהא מפורש דלענין ב"ח לא חיישינן לצררי בקטנה ולענין משועבדים חיישינן אע"כ דאין ראי'