הפלאה - קונטרס אחרון (כתובות) רפג

דבשעה שנותן לה תוספת כתובה אז מתחיל החיוב ובאותו זמן שמוסיף לה הוי כאילו כתב לה בנין דכרין דיהווין וכו' א"כ נ"מ מזה דבנים שנולדו כבר קודם שהוסיף אינם בכלל זה כדאי' לקמן בסי' שאח"ז לענין מזונות הבנות דבת ארוסה כיון שנולדה קודם אינה בכלל דיהווין לדעת הרא"ש וא"כ ה"נ אינו בכלל דיהווין או נימא דהוי כאילו כ' לה בשעת נשואין שכל מה שיוסיף לה אח"כ יירשו כל בני' ויש לכולן חלק בהו וצ"ע. מ"מ נראה דאם נפרעת כתובה כגון שגירשה וחזר ונשאה או שמחלה לו כתובתה הראשונה וכתב לה כתובה אחר' אין להבנים הראשונים שנולדו קודם המחילה חלק בכתובה שניה כיון שנפרעת הכתובה קמייתא אז בודאי החיוב מתחיל מזמן שני

ב (סעיף ה' אלא כשעת מיתת אביהם וכו') נראה פשוט דאפילו אם איכא נכסים הרבה מ"מ כיון שהוזלו אמרי' כאילו גבו כבר הכב"ד משעת מיתת האב ומחשבים הפסד לפי ערך. תדע דהא כתב הטור דבכה"ג שנתמעטו לוקחין כל א' כב"ד לפי ערך והא קי"ל בח"מ סי' ק"ד דביש שני בע"ח חולקים לפי השטרות ואמאי לא נימא דה"נ כיון שאין מספיק לאחר שהוזל לשני הכב"ד יחלוקו לפי השטרות אלא דהכא שאני כיון דהוי כגבוי וכשהוזל הפסיד כל א' משלו ולפ"ז נראה דה"ה היכא דאתי בע"ח וגבה ולא נשאר שיעור שתי כתובות דההפסד ג"כ לפי הערך והוי כאילו גבו והבע"ח לוקח מהם לפי הערך כדקי"ל גבי בכור ופשוט כדאי' בח"מ סי' רע"ח סעיף יו"ד דהבע"ח נוטל מן הבכור שני חלקים. ולפ"ז י"ל דהא דכתב הרא"ש וז"ל אבל בהא חודו רבנן לר' שמעון דבעינן בקרקע שיעו' שתי כתובות וכו' ולכאורה קשה דאפילו היכא דליכא בקרקע שיעור שתי כתובות מ"מ כיון דאיכא מטלטלים טובא עד שיש מותר דינר הרי איכא נחלה דאורייתא כמו בבע"ח דכשהחוב הוא יותר מן המותר שעל שתי כתובות אפ"ה ה"ל מותר כמבואר בסעיף ז' ובסעי' ט' ונהי דאם אין המטלטלים מספיקים אלא לשני הכתובו' לא אמרי' כיון דמטלטלי לא משתעבד לכתובה הרי נתקיים נחלה דאורייתא משום די"ל דהא דאין מטלטלים משתעבדים לכתובה היינו לתקנת היתומים ויכולים לומר לא ניחא לנו בתקנתא וליכא נחלה דאורייתא אבל אם יש במטלטלים עד כדי מותר דינר כנ"ל קשה דלמה לא יקחו כ"א כב"ד דידהו ולפמ"ש י"ל דהטעם הוא משום דבזה דאין הקרקעות מספיקים בשעת מיתה אזלי' בתר שטרות א"כ שני החובות שוין כיון דלא הוי כגבוי והוי כמו שני בע"ח שבאים לגבות דגובים לפי השטרות וחשיבא הקטנה כמו הגדולה אך אכתי בזה לא מיישבא לשון הטור שכתב דבאין קרקע כפי שתי כתובות אין כאן כב"ד משמע דבטל לגמרי תורת כב"ד הא אכתי נ"מ באם אחת מהן יש לה בנים יותר שנוטלים לפי ערך כב"ד או אם ישאר לגדולה יותר מכל סך הקטנה אז נוטלת בתורת כב"ד וצ"ל דס"ל דלא נתקן תקנת כב"ד אלא בהניח קרקע כדי שתי כתובות ולא מקצת ואע"ג דכתב המגיד גבי חוב דגם לחצאי' תיקנו כב"ד היינו משום דעכ"פ בשעת מיתה הי' כדי כב"ד דהא קי"ל דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה ומ"מ מאי דמשמע מדבריהם דאם לאחר גביית החוב אינו מגיע לשתי הכתובות חולקים לשתי הכתובות לפי ערך משמע דאפילו כתובה אחת מוקדמת לחברתה אין בה דין קדימה צ"ע דמנ"ל דכיון דאמרינן דככתובה שוי' רבנן י"ל דהמוקדמת קודמת ואע"ג דקי"ל ירתון חנן י"ל דהיינו לענין לטרוף ממשעבדי אבל עכ"פ ה"ל כמלוה ע"פ מוקדמת וצ"ל דלשון ירתון משמע דלכל מילי הוי כירושה בעלמא

ג (סעיף ח' והשאר חולקים בשוה וכו') כתב הב"ש אפשר אפילו אם ליכא כאן אלא כדי כתובה ראשונה מ"מ כיון שלא נשבעה שניה אמרינן שנטלה כתובתה והניח כדי שתי הכתובות. ודבריו אינם מובנים דהא דאמרינן כתובה נעשה מותר לחברתה הוא משום דאמרינן כיון דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה הוי כנחלה דאורייתא דפריעת ב"ח מצוה משא"כ אם התפיס הבעל צררי לשני' בחייו אין כאן קיום נחלה דאורייתא ואפשר דס"ל כמ"ש רש"י ז"ל בערכין ר"פ שום היתומים דהתפסת צררי היינו דחיישינן שהתפיסה צררי למשכון ואכתי בחזקת היורשים קיימי בשעת מיתה וגם זה דוחק דיחשוב כמוחזק ביד היורשים

ד (סעיף י"ב אחת נשבעה ואחת לא נשבעה וכו' והשאר חולקים אותו בשוה) עיין בחידושינו שכתבנו דלהכי נקט הרמב"ם וטוש"ע בדאיכא מותר אע"ג דלא מיירי הכא בכב"ד כלל משום היכא דליכא אלא כדי שתי כתובות כיון דליכא פסידא דירושה כלל א"כ אם הראשונה לא נשבעה יכולים יורשים להוציא מן היורשי שני' לאחר שגבו משום דקי"ל בח"מ סי' ק"ח דלגבי משועבדים לא אמרינן אא"מ שבועה לבניו אלא אם יש בני חורין ביד היתומים דסוף סוף בתר יתמי אזיל אם יטרפו מן בני השני' וכיון דאיכא פסידא דיתמי אמרינן אא"מ שבועה לבניו ע"ש

ה (סעיף ט"ו אבל אם אין שטר כתובה הנה לעיל סי' צ"ג סעיף י"ח גבי מזונות אשה כתב המחבר פלוגתא בזה. ובסי' קי"ב גבי מזונות הבנות לא כתב כלום ונראה לכאורה דבמזונות הכנות ס"ל כהראב"ד דאפילו מחלה כתובה אינו נמחל מזונות הבנות וכמו שיבואר שם ומה דלא כתב כאן פלוגתא י"ל כמ"ש הב"ש דדוקא התם דנכסי בחזקת אלמנה קיימי אף דמה שהביא ראיה מכתובה דאינה נגבית בלא כתובה אין ראי' כ"כ דבכתובה נכסי בחזקת יתמי קיימי כמ"ש לעיל סי' ק"ג משא"כ לענין כב"ד דקי"ל ירתון תנן ויוקרא וזולא ברשותי' קיימי אין לאחד מהן חזקה על חבירו מ"מ לא דמי למזונות האשה דבחזקתה טפי. אך היותר נראה לענ"ד דבאמת טענת מחילה הוא טענה גרועה ואינו נאמן עלי' אלא במיגו כמו שהארכנו בזה בסי' צ"ו ע"ש ואפילו היכא דנאבד השטר ואיתרע לא חיישינן לזה וראי' לזה מהא דאי' בב"מ דף י"ז במצא שטר וכתוב בו זמנו בו ביום וכו' דפריעה בת יומא לא שכיחא ולא אמרי' כיון דאיתרע ניחוש למחילה דאין לחלק בין אותו היום או אח"כ במחילה אלא ודאי דלא חיישינן לזה כלל כמ"ש בסי' צ"ו דחזקה דא"א מפסיד אח שלו כדאיתא בח"מ בסי' קע"ו סעיף י"א. א"כ לענין מזונות הבנות דודאי אף אם פרע כתובתה לא אבדה הבת מזונותיה כמו שיבואר לקחן וכ"ש במכרה או משכנה ואין חשש אלא למחילה ליכא למיחש למחילה אבל במזונות האשה חיישינן שמא מחלה והי' נאמן במיגו דפרעתי או מכרה או משכנה ובכב"ד איכא מיגו דפרעתי ונראה דס"ל דאף החולקים במזונות האשה היינו משום דאכתי תנאי ב"ד הוא דהא המזונות הם בשביל עיקר הכתובה והוא תנאי ב"ד אבל כב"ד דהוא מחמת הנדוניא שהכניסה דהוא אינו בכלל תנאי ב"ד כדקי"ל בכמה דוכתי' שפיר חיישינן לפרעון וה"ל כנאבד השטר ואף דלאחר מיתתו ה"ל תנאי ב"ד שהקנו כב"ד מ"מ בחיי אשתו הי' יכול לטעון כבר פרעתי איך נאמר דלאחר מיתה לא יכול לטעון ולפ"ז נ"ל דבעיקר הכתובה לא חיישינן למחילה ושייך בהו כב"ד כגון שבני השני' אמם קיימת או דנ"מ אם נשא אחת כשהיא בתולה ושני' אלמנה לענין מאתים ומנה ותו נראה דלענין כב"ד בשיעור עיקר הכתובה י"ל דאף להרמב"ם לא מפסדה ולא חיישינן למחילה כלל דהא לפמ"ש הרא"ש בהא דמוחלת כתובתה א"ל כב"ד היינו שדרה עמו באיסור דהא קי"ל כל הפוחת וכו' וא"כ מה"ת ניחוש להו שדרו באיסור והא דחיישינן גבי מזונות האשה שמא מחלה היינו שמא מחלה סמוך למיתתו או אחר מיתתו דהא גם כשאבדה הכתובה אסור לדור עמה וע"כ צ"ל שנאבדה אחר מיתתו או סמוך לו ה"נ י"ל באותו שעה שמחלה משא"כ לענין כב"ד שמתה בחייו לא שייך זה ולא חיישינן סמוך למיתתה מחלה לו הכתובה דלמה תמחול לו כיון דבלא זה יורשה ולהא לא חיישינן שהיה המחילה בשביל כב"ד כמו שיבואר לקחן סי' קי"ב ע"ש והכא מיירי לענין תוספת ונדוניא וזה אינו תנאי ב"ד ושייך בהו טענת פרעתי לכ"ע ושפיר חיישינן למחילה במיגו דפרעתי וזה פשוט דכשפרע לה הכתובה א"צ לפרוע פעם שני' ליורשים ולא דמי למכרה או משכנה דעדיין עיקר החוב קיים וכן מבואר בדברי הב"ש ס"ק ז'. אך קשה לי דלמה באמת לא הזכיר הרמב"ם טעמא דפירעון ואפשר ליישב דכיון דכל חשש פירעון ומחמת זה ניחוש שהחזירה לו הכתובה הוא מילתא דלא שכיחא דכ"ז שהוא תחתיו לא שכיח כלל שנפרע דהוא ספק שמא תמות בחייו וע"כ הוא מוכרת לו בטובת הנאה ואפ"ה טענינן מחילה במיגו דפרעון כמ"ש התוס' בב"ב דף ע' דאף דלא טענינן ליתמי נאנסו משום דלא שכיח מ"מ החזרתי במיגו דנאנסו טענינן ולא דמי למצא שטר שזמנו בו ביום שכתבנו לעיל דכי היכי דלא חיישינן לפרעון משום דפרעון ביומו לא שכיחא ה"נ לא טענינן מחילה היינו משו' דפריעה בת יומא לא שכיחא כלל לא אמרינן ביה מיגו כמ"ש בר"פ המפקיד גבי מתה מחמת מלאכה וכמ"ש הש"ך בסו' פ"ב דמיגו דלא שכיחא כלל לא אמרינן אלא דאכתי צ"ע דהא הרמב"ם ס"ל דטענינן ליתמי נאנסו ויש לחלק וצ"ע ועיין לקמן סי' קי"ב מ"ש בדעת הרמב"ם ז"ל

ו (סעיף י"ז כל נכסיו נתן לאחרים וכו') לכאורה קשה דהא לא תיקנו כב"ד אלא במקום דאיכא מותר דינר דמקיים נחלה דאורייתא וכיון שנתן כל נכסיו הרי ליכא חותר דינר וצ"ל דכיון דעכ"פ אף אם יתקיים המתנת שכ"מ ליכא קיום נחלה דאורייתא אין נ"מ במותר דינר וראי' לזה דהא אמרי' בר"פ אע"פ דלמ"ד יסבון תנן טרפא ממשעבדי ואי ס"ד דבכה"ג בעי' מותר דינר ע"כ נצטרך לומר דאיכא דינר בן חורין א"כ יאמר הלוקח הנחתי ע"ז הדינר ודוחק לומר דאיכ' דינר מטלטלי' דהא בדף נ"ב ע"ב מקשה על ר' שמעון דאמר מפני מה תיקנו כב"ד וכו' אי הכי תטרוף ממשעבדי והא ר"ש ס"ל דבעי' מותר דינר קרקע ותו דדוחק לומר דמ"ד יסבון תלי' בפלוגתא דר"ש ורבנן אע"כ דבכה"ג כיון דבל"ז לא מתקיים נחלה דאוריית' לא בעי' מותר דינר מיהו יש לדחו' דאפי' איכא דינר ב"ח קרקע לא שייך לומר הנחתי כיון דאם תגבה אותו דינר יתבטל הכב"ד מה"ט גופא לא מצי לומר הנחתי ועיין בחידושינו ר"פ מי שהיה נשוי מיהו נראה דאם המתנה של שכ"מ אין הקרקעות מספיקים לשני הכתובות אף דבכה"ג לא בעי' מותר דינר כנ"ל מ"מ יש לומר דבזה לא תיקנו כב"ד כמ"ש הרא"ש לענין אם יש מטלטלטלים הרבה יותר משתי כתובות ואפ"ה כיון דליכא קרקע כשיעור כל הכתובה לא תיקנו

ו (שם ולפיכך בנים יורשים כתובת אמם וכו') כתב הב"י בשם הרשב"ץ דז"א אלא בשיש לו בני' משתי נשים אבל אם אין לו בנים אלא מאשה אחת לא שייך כב"ד ויש להביא קצת ראי' מהא דקאמר בר"פ מי שהי' נשוי דף צ' ע"ב ואי ס"ד טרפא ממשעבדי ליתי בני ראשונה ולטרפינהו לבני שניה ולכאורה יש לדקדק דלא מקשה דנטרפי משני' עצמה דהא במתני' נקט שני' ויורשיה קודמים אלא דבדליכא יורשים אלא מאשה אחת לא שייך כב"ד וה"מ לומר דמיירי דליכא בנים מהשנים לכך פריך מבני שניה אף על גב דאכתי ה"מ למקשה מלשון קודמין עדיפא מיניה מקשה

ז (שם ואם נתנו במתנת בריא מהיום ולאחר מיתה וכו') כתב הב"ש בשם המרדכי דאינו גובה מפירות ק"ו מכתובה וצ"ע דא"צ לזה דאפי' אם מכר שדהו מהיום ולאחר ג' שנים דהיינו גוף מהיום ופירות לאחר ג' שנים ובתוך כך לוה מאחד בשטר אינו יכול הבע"ח לגבות מהפירות מפני שהמכירו' הפירות של אחר ג' שנים כבר התחיל שיעבודו מתחלת המכירה וכן מצינו לגבי שבח דאי לאו מפני תיקון העולם היה יכול הלוקח לגבות השבח מלקוחות שקנו אחריו קודם שבא לעולם וה"ה הפירות שאח"כ כבר התחיל שיעבודו מתחלת מכירה וא"כ פשיטא דכב"ד אינו טורף מהפירות כיון דכב"ד אינו מתחיל אלא משעת מיתה

סי' קיב

א (סעיף א' בהג"ה ובמקום שאין כותבין וכו') כ"כ הטור לעיל גבי כב"ד ובסי' זה לענין מזונות הבנות וכתב הב"ש דאף דבסי' צ"ג לענין מזונות האלמנה ס"ל להטור דאף בלא כתובה יש לה מזונות היינו משום דהתם טוענת ברי ותירץ בזה דעת רמ"א ז"ל דלא הביא הפוסקים דמייתי בסוף סי' ק' דא"י לטעון אחר מעב"ד משום דבעי' דוקא טענת ברי ולענ"ד א"א לומר כן לחלק במעשה ב"ד בין כשגובה בעצמו או יורשיו בדבר שלא נזכ' בשום מקום ובשום פוסק ותו דא"כ כל הדוחק שנדחקו התו' והרא"ש בדף פ"ט למ"ד דאין טוענים אחר מעב"ד למה אין כותבין שובר ונדחקו דאתי ריעותא במקום שלא יהיו עידי הינומא וכיוצא בהן ולא תירצו כפשטי' דנ"ח לענין אם תמות לגבי יורשים דלא יהיו נאמנים מחמת מעשה ב"ד משמע דאין חילוק וצ"ל כמ"ש הב"ש לעיל דנכסי בחזקת יתמי קיימי משא"כ במזונות האשה דקיימי בחזקתה טפי מכב"ד כמו שכתוב בסי' הקודם אך