הפלאה - קונטרס אחרון (כתובות) רע

הוא גרוע כגון שיש ע"א שהחובו' של חבירו או שאר דבר כגון שיש קול כמבואר בח"מ סי' ע"ב סי"ח דלא אמרי' בזה מיגו דאינו רובה להכחיש את הקול מ"מ כיון דאית ליה בל"ו מיגו דלא פטרן וגם החזקה לא נתחזק רק על פיו שהרי אם היה מכחיש היה נאמן שפיר אמרי' מיגו בכה"ג והיינו דכתב רמ"א שאם אין עדים שהחובו' של חבירו לא מבעיא אי אית ליה מיגו בעיקר החזקה שלא היה של חבירו כלל פשיטא דנאמן אלא אפי' אם אין מיגו זו טובה ויש לו מיגו דלא פטרן מ"מ כיון דלא נתחזק אלא על פיו נאמן ונ"מ מזה במיגו במקום נאמנות ואין על הנאמנות רק עד א' אע"ג דלא הוה לו מיגו בעיקר הנאמנות שהרי יצטרך להכחיש העד מ"מ כיון שאם היה מכחיש היה נאמן לגבי העד בשבועה לא נתחזק הנאמנות אלא על פיו ושפיר אמרי' ביה מיגו ועדיין צ"ע לדינא בזה דיש לפרש כפי' הט"ז ואגודת אזוב ואחר שביארו דברי הרמ"א שם נלענ"ד דדבריו בכאן מתשובת הרא"ש כלל נו"ן אין ענין זה לזה דא"כ ה"ל להרא"ש לבאר שיש עדים שהחובות הם עדיין שלו ואינם פרועים דאל"ה היא נאמנת במיגו כיון שלא נתחזק אלא על פיו ועוד קשה דודאי אם יש עדים שהחובות של חבירו ושאינם פרועים עדיין אע"פ שהיא קרעתן יכולים היורשים לתבוע אותם הבע"ח כיון שהיא אינה נאמנת מה בכך שקרעתן שלא כדין וע"כ בח"מ שם מיירי בחובת של עובדי כוכבי' כמ"ש בש"ך שם ואי אפשר להוציא מידן בדיניהם בלא שטר א"נ דהתם מיירי בשותף כדמשמע שם כמו שכתב הש"ך בח"מ סי' ע"ז ס"ק י"ט דכשהשותף מוחל פטור הלוה וכל מה ששותף א' עושה הוי כאילו שנים עושין דאל"כ אין מי שיהיה לו עסק עם שותף וכו' אבל לגבי שותף חבירו אם הוא מוחל צריך לשלם לו חלקו וכ"ש אם לא היה לבע"ח ידיעה כלל שהוא יש לו שותף דודאי מהני מחילתו לגבי אחרים אבל בתשובת הרא"ש כלל נ' דמיירי התם שהיה השט"ח על קרוביו והיא לא היתה משותף כלל אי אפשר לומר דמיירי שיש עדים שלא פרעון דא"כ הבע"ח חייבים לשלם ואין לומר דאין להם לשלם דא"כ לא הפסידה כלום אע"כ מיירי שאין עדים על החובות שאינם פרועים והם טוענים שפרעו לו בחייו וא"כ אי אפשר לומר כלל הטעם דה"ל מיגו במקום עדים ועוד נראה דאי אפשר לפרש דברי הרמ"א כן שהרי כתב או נתנו לאחרים משמע דאפי' במתנה בעלמא אינה נאמנת במיגו שצוה ליתן וקשה מאוד לומר דזה הוי מיגו במקום עדים וכי אין אדם עשוי ליתן מתנה לחבירו דעביד ליה נייח נפשא ובאמת גוף הדין של המרדכי דמדמה פיטור החובות לקיצוץ נטיעות קשה להבין וכי אין אדם עשוי למחול חובו והרי קי"ל בטוען מחלת לי נאמן במיגו דפרעתי כדאיתא בכמה דוכתי ולא אמרי' דהוי מיגו במקום עדים ומ"ש הוא או חבירו ולכאורה נראה דס"ל להמרדכי דכל טענת מחילה ומתנה אינה טענה מחמת חזקה דאין אדם מפסיד את שלו. והא דנאמן במיגו דפרעתי ולא הוי מיגו במקום חזקה היינו מהאי טעמא שכתבנו לעיל דה"ל מיגו בחזקה עצמו כיון שלא הוחזק שלא נפרע אלא ע"פ עצמו ה"ל כמיגו בעיקר החזקה כנ"ל ולפ"ז באם הוא בענין דאין לו מיגו דפרעתי כגון שהוא תוך זמנו או שיש לו שטר ויש לו מיגו ממקום אחר כגון שתפס ממנו איזו דבר בלא עדים אינו נאמן לומר מחלת במיגו דהיה אומר שלא תפס דה"ל מיגו במקום חזקה דאין אדם מפסיד את שלו אך לא מצינו חילוק זה גם לענ"ד קשה להבין מצד הסברא דלמה יגרע ממתנה דעביד ליה נייח נפשי' ויותר נראה דבמרדכי שם מיירי בחובת עוג כנ"ל דאסור ליתן להם מתנת חנם ודמי לקיצוץ נטיעות א"נ כמש"ל דמיירי בשותף שעסק בעצמו ועשה חובות שאין חבירו מכירן כלל מי הם דבזה שפיר י"ל דאנן סהדי כיון שאין מכירן כלל מי הם למה יצוה להפסיד החוב למחול להם ע"כ נלע"ד עיקר כמו שהבין הח"מ כמ"ש לעיל בביאור דבריו והא דבח"מ שם לא אמרי' הך טעמא דתשו' הרא"ש דכאן דכיון שאינו נאמן לא היה לו לקרעו ז"א דהא כתב הרא"ש כאן הטעם משום דלא הופקדו בידה אבל התם דהיה השטרות בידו פשיטא דשפיר עשה שפטרו כאשר צוה לו וכ"ש לפמ"ש דמיירי התם בשותף דלא שייך טעמא דהכא כנלע"ד

ו (שם ומשביעין ג"כ את יורשים ואת הבאים ברשותה אם פגמו הכתובה) והקשו הח"מ והב"ש דהא כתב הסמ"ע ברס"י פ"ד בשם הירושלמי דאם פגמו בנו לא ישבע ותירץ הב"ש דהתם ה"פ אם פגם האב אין השבועה מוטל על יורשים שלו ולענ"ד ז"א דהא משמע בגמ' דמוקי למתני' בפוגמת הרי ע"כ צ"ל כמ"ש לעיל דלא מיירי בשבועת אשתבע לי וע"כ הא דקאמר ומשביעין את יורשים היינו אם פגמה ומתה דהא על זה כתב הרא"ש ויש מפרשים משביעין את יורשים היינו אם פגמו הם הכתובה ונראה דודאי בהני גוונא אין טעם לפטור את יורש משבועה אבל כשטוען שפרע מקצת לאביו ומקצת לבנו והבן מודה בשל אביו או בשל עצמו כיון דאמרי' בכתובו' דף פ"ד ע"ב דטעמא דרמו עליה שבועה בפוגם משום דפרע דייק דמפרע לא דייק וזה הוא כשטוען שפרע לזה עצמו אבל באביו שפוגם הוא מודה שלא פרע המותר לאביו לא שייך זה וכן איפכא לכך לא התקינו בזה שבועה ואין סתירה מכאן דלא מיירי בהני גוונא ואין להקשות דלמה לא יהא נאמן הלוה להשביע את היורש במיגו שהיה טוען שפרע המותר לאותו עצמו ז"א חדא דהא כתב הב"ש לעיל סי' צ"ו ס"ק ח' דאין אומרים מיגו להשביע ואפי' לפמ"ש שם דאינו מוכרח מ"מ הכא כל פוגם אית ליה מיגו דכופר הכל כדרבה דאמר מפני מה אמרה תורה וכו' אלא דלא אמרי' מיגו דהעזה לאפטורי משבועה וכ"ש בבנו דמעיז ע"כ צ"ל דלא מהימן במיגו משום דהוה מיגו לפטור משבועה א"כ עכ"פ אין שייך שיהיה חבירו נאמן במיגו להשביע דאדרבא הוא יש לו מיגו כנגדו וכ"ש לפמ"ש התוספות בכתובות שם דהא דלא אמרי' מיגו בפוגם הוא משום דלא דייק ולפמ"ש דבהאי גוונא שפיר דייק אדרבא הוא מהימן במיגו וא"צ שבועה:

ז (שם ואפי' אם נתן לה רשות וכו') עיין בח"מ סי' קע"ו סעי' ל' דאם הלך שותף א' ונשתתף עם אחר יכול שותפו להשביע את שותף שני ואם בתחלה פטר את השותף משבועה וכשנשתתף זה השותף עם אחר ג"כ פטר אותו כתב הסמ"ע דמהני הפיטור לגבי אחר לפ"ז צ"ל הכא דהיא לא פטרה את אפטרופוס שלה משבועה ועיין בש"ך שם שחולק ולכאורה היה נראה דמה דאמר נדר ושבועה אין לי עליך ועל יורשיך ועל באין ברשותך דמהני הפיטור לגבי יורשים וב"ב קשה הא קי"ל דאינו מועיל מחילה בדבר שלא בא לעולם ואיך שייך פיטור לאפטרופסת של יורשים וב"ב נהי דמהני לאפטרופסים דידה ולא הוי דשלב"ל משום דמשעבד לה נכסיו מעכשיו אם תתפוס משלו תהיה נאמנת מ"מ איך יועיל על יורשים וב"ב ואפי' אם נימא דהוי כאומר משתעבדנא לך ולכל דאתי מחמתך מ"מ היה בריך לפרש דמיירי שיורשים וב"ב כבר נולדו בשעה שפטרה כדאיתא בח"מ סי' ס"ו סעיף כ"ו דאל"ה אינו מועיל הדבר שלב"ל אלא ע"כ צ"ל שהוא נותן לו כח למנות אפטרופסיא ולפוטרה בכח הפיטור שלו א"כ משמע דלא כסמ"ע דאם לא פטרה בפירוש לא מהני הפיטור שלה אף אם היא פטרה אותם מיהו לפמ"ש הש"ך בר"ס ע"א דנאמנות סתם מועיל אפילו בלא קנין י"ל דמהני אפי' בדבר שלב"ל ואפשר דמזה נפקא ליה להנ"י שהביאנו לעיל בר"ס זה דכתב לאו דוקא אלא אפי' אמירה מהני דאי הוי בעי כתובה לא הוי מועיל לדבר שלא בא לעולם:

ח (סעיף ג' אבל יורשיו וכו') עיין בח"מ סי' ע"א סעיף י"ז שכתב הסמ"ע הטעם בזה משום דטענינן ליורשים שלא האמין לו אלא כשהיה חי דלא היה מעיז נגדו משא"כ נגד יורשיו שיכול להעיז נגדם ע"ש ולפ"ז קשה לי דהא ניחא לענין נאמנות דידה דכשאומרת לא נפרעתי צריכה להעיז נגדו אבל גבי יורשים שאין עליהם אלא שבועת שלא פקדנו דאין כאן העזה אפי' נגדו אם כן כשפטר את יורשים נגדו יועיל נמי נגד יורשיו ועיין בחידושינו שכתבנו דלפי מאי דמוקי בנתגרשה ומתה כמ"ש המחבר כאן אם כן שפיר יש לומר שפרע אביהם ליורשים אחר מיתתה ומפני שלא יוכלו להעיז נגדו האמינם. ולפ"ז היה נ"מ לדינא שאין יורשים צריכים לישבע אלא שלא פרע אביהם להם אבל שבועת שלא פקדנו אינם צריכים לישבע אם לא מצד גלגול וז"א אלא לדעת הרמב"ן כמו שיבואר לקמן ועוד נ"מ דאם טען אביהם קודם מותו שפרע לאמם ה"ל כהודה שלא פרע ליורשים א"כ א"צ שבועה כלל אפי' לגבי יורשיו ועוד נ"מ בשבועת אפוטרופ' דאינו אלא מחמת ספק כשפטר אותה אף יורשים בכלל אא"כ מינו אותם עצמן אפטרופוס כמ"ש התוס' בשם הירושלמי אפי' מתני' אך לפ"ז קשה דאיך מפרש הירושלמי יורשיו משביעים את יורשי' דלענין שבועת אפטרופסת שבחיי אביו כיון דלא שייך העזה מה לי נגד אביהם או יורשים וע"כ צ"ל שמינו היורשים את יורשים אפטרופס לאחר מיתת אביהם א"כ לא שייך הסיפא דאם נעשה אפוטרופס לאחר מותו יורשים משביעין אותה הא עיקר הפיטור היה ע"ז אך באמת דברו הסמ"ע צ"ע מ"ש בזה דלכאורה הטעם פשוט דבאמת שבועת היתומים לאו מטעם דטענינן בשבילם דאם היה אביהם קיים היה טוען אשתבע לי כפירש"י במתני' דהכותב דף פ"ז דהא כבר אמרנו בחידושינו דאי אפשר לומר כן דהרי מצינו דהחמירו בשבועת היתומים טפי מטענת אשתבע לי לענין מת לוה בחיי מלוה ולענין חשוד אלא רש"י לא כתב אלא לפרש טעמא דת"ק דר"ש ע"ש אבל אליבא דאמת גם רש"י מודה דשבועת יתומים לאו מטעם אשתבע לי א"כ בפשיטות י"ל אף דפטרה משבועה לא פטרה משבועת יתומים דחמירא טפי וצ"ע ועיין בחידושינו במתני' דף פ"ו ע"ב:

ט (שם אבל יורשיו ובאים ברשותו וכו') כתב הרמב"ן במלחמות פרק הכותב דבמתני' לא תני אלא אבל יורשיו משביעים אותה ולא תני הבאים ברשותו משום דמיירי לענין שבועת פוגמת שקדם להם דומיא דיורשיו והיינו אף שמינה אנטלר על נכסיו א"י להשביע על הפגם שקדם למינוי שלה. ומה שאמר אח"כ בסיפא דוקא בכתב ולא לבאים ברשותו א"י להשביעה היינו על הפגימה שאצלם ופשוט שכן הוא דעת הרא"ש ג"כ וח"ש הב"ש בס"ק ט' בדברי הרא"ש צ"ע. מיהו לענ"ד יש להסתפק לדעת הגאונים דס"ל דבאים ברשותו היינו לקוחות דגם אצלם מועיל הפיטור אם נימא לדידהו דאפי' לא כתב ובאי' ברשותי אפ"ה א"י להשביע על פרעון שקודם למקחם. דלכאורה י"ל דלקוחות יש להם דין יורשים דמשביעין על העבר ה"נ הלקוחות יכולים להשביעה על הפרעון שקודם למקחם אע"פ שכתב להם נאמנות לגבי עצמו מ"מ כיון שיצא מרשותו לא מהני כמ"ש הב"ש בס"ק ד' ומה דלא תני הבאים ברשותו ברישא לאו דוקא ואפשר דכ"ש הוא מיורשין וכן צ"ל ע"כ בדברי הטור וש"ע שהוסיפו והבאים ברשותו על לשון מתני' ועוד נראה דאפי' לדעת הרי"ף והרא"ש דלגבי לקוחות אינו מועיל אפי' פיטור בפירוש משום דיש לחוש לקנוני' שפרע והחזיר להם השטר כמ"ש הרא"ש מ"מ יש לומר דהיינו דוקא אם באים להשביע על פרעון שאחר מקחם אבל על פרעון שקודם מקחם מאי קנוניא שייך דהא יכול ליתן להם שטר אחר כדאמרי' בכ"מ דף י"ז גבי שטר שנמצא וזמנו בו ביום דמלוה לא עביד ע"ש. ולפ"ז יש ליישב דברי הטור וש"ע שכתנו כאן באים ברשותו לקוחות שקנו ממנו ותמהו האחרונים דאפילו פיטור בפי' אינו מועיל לגבי לקוחות ולפמ"ש י"ל דלגבי לקוחות החילוק הוא דבכ' לה נאמנות סתם יכולים להשביע על פרעון שקדם להם משא"כ בכתב בפי' א"י להשביע על פרעון שקודם למקחם והא דלא מפרש הרא"ש כן מתני' ונדחק לאוקמי דבאים ברשותו היינו אנטלר שלו משום דמשמע ממתני' דא"י להשביע אפי' על פרעון שאח"כ כמו ביורשים דא"י להשביע אפי' על פגם שלהם והנה משמע מלשון הש"ע דאין היורשים צריכים לטעון אמר לנו אבא פרעתי דומיא דלקוחות דלא כמ"ש הש"ך בסי' ק"ח סעיף יו"ד בשם הריטב"א שאין טוענים ליורש נגד יורש ומדייק מלשון הש"ס בדף פ"ח ע"א כבר ישבתי שם בחידושים על נכון וכן משמעות כל הפוסקי' ועיין בח"מ סי' ס"ו סט"ו דטענינן ליורש נגד לוקח וע"ש בסו' קמ"ו סכ"ד דטענינן ליורש נגד היורש ועמ"ש שם בחידושי' די"ל דבאומרים אמר לנו אבא פרעתי יכולים להשביע אפי' תוך זמנו:

י (סעיף ד' אבל אם נעשה אפטרופסת וכו') הרא"ש כתב ב' טעמים דלא פטרה אלא מממונו ואחר מותו יצא מרשותו ועוד דלא מסיק אדעתיה אפטרופס' שאחר מותו ואם פטרה בפירוש לכאורה לפי הטעם השני מהני ונראה דאפילו לטעם הראשון אפשר דמועיל דאע"ג דהוי כבר ממון יתומים מ"מ יכול לפוטרה כמ"ש דלא הוי דשלב"ל משום דמשעבד לה נכסיו מהשתא ועמ"ש לעיל בשם ספר המקצועות והנה כתשובת שב יעקב סי' כ"ט כתב דאם היה אפטרופסת אחר מותו ולא נשבעה ומתה אמרי' גם בזה א"א מוריש שבועה לבניו ודבריו אינם מובנים דאי מצד שבועת אפטרופסת אין על בנים שבועה כלל ועל כרחך צריך לומר מצד שבועת היתומים כשנוטלת כתובתה וז"א דאפי' לדעת הפוסקים לעיל סי' צ"ו דמה שנשבעת שלא תפסה בעצמה אינו מבד גלגול מ"מ כבר כתבנו בסי' צ"ו וסי' צ"ז דהיינו שאנו טוענים שהיה האב טוען ברי שתפסה בעצמה משא"כ בטענת שמא ותו דלענין הכתובה מועיל הנאמנות וצע"ג

יא (שם ויש מי שאומר וכו') כתב הב"ש דאפי' ע"י גלגול אין היורשים יכולים להשביע דהא קתני במתני' משביעין אותו על העתיד ואין משביעין אותו על לשעבר ובאמת קשה