הפלאה - קונטרס אחרון (כתובות) רסא

משועבדים משמע ממשועבדים שמכר האב דהא בעי בסוף פרק מציאת האשה האחים ששיעבדו מאי אם כן משמע דשיעבוד המזונות משעת נשואין אי לאו משום תיקון העולם אלא דלכאורה מוכח כדברי הראב"ד ז"ל מהירושלמי שהביא הרא"ש פרק אלמנה ניזונית במתני' דמכרה כתובתה וכו' ובירושלמי מפרש יופי כח דר' יוסי אם באת מלוה בעדים אומרת למזונות מכרתי אם באת מלוה בשטר אומרת לכתובה מכרתי וע"כ צ"ל דזמן הכתובה הוא קודם לזמן המלוה בשטר דהלוקח יש לו כח הכתובה משמע דמזונות אפילו הוא מלוה בשטר מאוחר אפ"ה הוא קודם ומוציא מהלוקח שמכרה למזונות א"כ מוכח דמזונות שיעבודא לאחר מיתה הוא דאי שיעבודו מחיים אפילו הוי מע"פ הא איתא בח"מ סי' ק"ד דמע"פ מוקדמת קודמת למלוה בשטר מאוחר והוא מדברי רב האי אן ז"ל ואפי' לפי מאי שכתב בתשובת הרי"ף והסכימו להלכה הב'"ח והש"ך שם דיחלוקו. מ"מ הכא דכבר גבתה ומכרה הא קי"ל בכל מקום דיחלוקו אם תפס אין מוציאין מידו ולמה יגבה הבע"ח מאוחר ממה שגבתה ומכרה ודוחק לומר דלא ה"ל תפיסה ולדמות למ"ש הרא"ש בפ' הכותב בשם הר'"ר יונ' דכל שלא הגביהו ב"ד לא מהני תפיסה בקרקע דאין סברא לומר כן דמה שנתנו לה חז"ל רשות למכור ומכרה לא ליהוי כתפס. אלא ודאי נ"ל דשיעבודא לאחר מיתה הוא וא"כ בע"ח בשטר קודם וטורף אבל מלוה ע"פ כיון דגבתה ומכרה א"י לטרוף ממשעבדי ודוחק ליישב לדעת אלו הפוסקים דס"ל דיחלוקו דגבי חוב אשה שאני דדמי להא דאי' בכתובות דף פ"ו האי מאן דאית לי' בע"ח וכתובת אשה וכו' דבע"ח קודם דז"א דהא היכא דתפסה אין מוציאין מידה כדאי' לקמן סי' ק"ב ס"ג ותו נראה דלשיטת רב האי גאון אפי' אם חוב בשטר וחוב בע"פ זמנן כאחד וקדם בע"ח בע"פ וגבה אין מוציאין מידו דלגבי בני קורין שוין הם בע"פ ובשטר א"כ קשה הא דמבעי' בדף צ"ז במוכרת למזונות אם חוזרת וטורפת לכתובה אף שחוב המזונות הוא משעת נשואין כמו חוב הכתובה והאיך תטרוף לכתובה במה שמכרה למזונות. משמע דחוב המזונות אין מתחיל אלא משעת מיתה. מיהו נרא' דיש ליישב כל הנ"ל דלעולם חוב המזונות מתחיל משעת נשואין אלא דהתם טעמא הוא כדאי' בח"מ סי' צ"ז סעיף כ"ד במזונות האשה בחיי בעלה בע"ח בשטר קודם וכתבו הטעם משום דמזונות אשה דרבנן (ועיין בש"ך שם שהקשה דהא פסקו הרמב"ם וטור באה"ע דמזונות אשה דאורייתא ונראה דס"ל דמדאורייתא בודאי החוב אינו מתחיל אלא כל יום ויום שהיא תחתיו אבל כיון שהתקינו לכתוב ואנא אפלח ואזון ואפרנס כבר נתחייב משעת כתיבה ע"ז קאמר דהוא תקנתא דרבנן) א"כ נראה דכ"ש דמזונות אשה לאחר מיתה מדרבנן מיהו בכ"ז לא מתרצא הכא אפילו לדברי הה"מ דכיון דשני החובות הם מחמת מזונות למה יגרע משאר מלוה ע"פ מוקדם דלכ"ע הוא קודם למלוה ע"ס מאוחר ונלענ"ד דעיקר הטעם כמ"ש הבית יוסף בח"מ סי' צ"ז גבי בע"ח ומזונות אשה בסמ"ב וסמ"ג וז"ל ואפשר דטעמא משום דחיוב מזונות מכאן ולהבא ודאי דמלוה בשטר קודמת כיון דלא הגיע זמנה וכו' ע"ש ה"נ כיון דאשה שני' באה לגבות מזונות היום אין לעכב בשביל מזונות אשה ראשונה לאחר זמן אע"ג דקדמה בחיוב מ"מ לא הגיע עדיין זמן גבי' כי אם יום יום או אחת לששה חדשים אלא דלכאורה קשה דהא כתב רמ"א בח"מ סי' ק"ד ס"א דיכול המלוה בשער שלא הגיע זמן לגבות לעכב מלשלם למלוה ע"פ מאוחר שהגיע זמן לגבות שלא יגבה מטלטלים שלא יכול אח"כ להוציא ממנו א"כ ה"נ למה לא תוכל הראשונה לעכב ודברי הב"י הנ"ל צ"ע מ"מ י"ל דוקא מלוה בשטר יכול לעכב אבל מזונות דה"ל כמלוה בע"פ א"י לעכב דלא אלים שיעבודא כולי האי אך לפ"ז הי' נ"מ דאם לא גבו שתיהן בתחלה ואח"כ תבעו בב"ד מזונות שעברו היתה ראשונה מוקדמת כיון שעבר זמן פרעון של שניהם מיהו יש לומר כיון דמזונות שעברו לא הוי מעשה ב"ד כדאיתא ר"פ אלמנה ניזונית גבי יתומים אמרו נתננו ואינה נאמנת להוציא אפילו בשבועה אלא מטעם דנכסי בחזקת אלמנה קיימי א"כ זהו לגבי יתומים אבל לגבי אלמנה שני' דנכסי בחזקת שניהם קיימי אינה נאמנת לגבי חברתה לגבי מזונות שעברו דשמא נתנו לה היתומי' צררי או תפסה לעצמה צררי ולגבי מזונות להבא כבר כתבתי דלא עדיפא משני' כיון דלא הגיע זמן לגבות מ"מ הי' נ"מ לדינא במקום דלא שייך התפסת צררי היתה ראשונה מוקדמת במזונות שעברו והפוסקים סתמו בזה ובריך עיון:

כו (סעיף כ"ג אפילו תפסה כבר וכו'). עיין בטור די"א דוקא כדי כתובתה ובאמת לכאורה לפי דעת הרי"ף לעיל סעיף י"ג דס"ל דהיכא דאינה ניזונית מפירי אלא מגוף הנכסים א"נ אלא כדי כתובתה למה נימא בתפסה יתר מכתובתה שתתפיס ותאכל יותר מן המגיע לה. ותו נראה דלפמ"ש בר"ס זה גבי נכסים מועטים די"ל דדוקא כשהנכסים שמוציאין לה הם פחותים משיעור כתובתה אבל ביתר מכתובתה יכולים לסלק לה כתובתה אפילו לאנשי גליל ה"ה הכא י"ל כן ונראה היינו דקשיא לי' לרי"ו שהביא הב"י והאחרונים על תשובת הרי"ף שכתב דמהני תפיסתה אפילו תפסה כל ממון של בעלה א"כ קשה על הרי"ף עצמו כנ"ל לכך מתרץ דהאי אין מוציאין ממנה היינו ליתן ליורשים אבל נותנים ביד נאמן שתזון מן הפירות של הממון דאז ניזונית לעולם. והמעיין ברי"ו וראה דא"א לפרש בע"א דכתב שם בתר הכי מיד כשתפסה פחות מכתובתה אין אומרי' לה להראות מה שתפסה והיינו כמ"ד בירושלמי דאין אומרי' לה חוי מה בידך ואיך כתב שנותני' ביד נאמן ע"כ דמיירי ביות' מכתובת' כנ"ל אלא שהלשון שם מגומגם. ואפשר דאפילו למאי דקי"ל דלא כרי"ף ז"ל דמוכרת לעולם אפילו יתר מכתובתה מ"מ לפמ"ש לעיל בנכסים מועטים דאפילו הכי י"ל דלא תיקנו שיתנו לה בפ"א שיעור כתובתה א"כ י"ל בתפסה יתר מכתובתה נמי לא תיקנו ויתנו ביד נאמן שתזון מהפירות ואם לא יספיקו יקחו ג"כ מהקרן והמותר ליתומים וצ"ע:

כז (שם בהג"ה וי"א דלא הוי תפיסה וכו') ויש חולקים הנה לכאורה נראה פשוט מצד הסברא דלא מהני תפיסה מרשות הרבים כיון דקי"ל באמת כר"ע דלא מהני תפיסה לאחר מיתה אלא דבמזוני עדיף טפי כמ"ש התוס' הטעם ר"פ אלמנה ניזונית א"כ עכ"פ לא עדיף ממאי דאמר בגמרא אליבא דר' טרפון דף פ"ד ע"ב ולר"ט דמנחה היכא וכו' משמע דפשיט' להש"ס דלר"ט לא מהני תפיסה מרשו' הרבים וה"ה הכא למזונות ועיין בחידושינו שכתבנו דבזה מתורץ קושי' התוס' דהא דמוציאין לבנים חן הבנות ע"ש אך מ"ש שם בר"ן דאפילו בתפיסה דמחיים לא מהני אלא מרה"ר אינו מובן לי בשלמא תפיסה דלאחר מיתה שפיר שייך לומר דבעיא שלא יהי' ברשות היורשים בשעת מיתה שלא זכו בהן היורשים אפילו שעה אחת והוי כתפיסה מחיים אבל לענין תפיסה מחיים מה שייך לחלק בין שהוא ברשותו או לא כיון שכבר הי' ברשותו וצ"ע גם מ"ש הרמ"א בשם הריב"ש והוא שיש חולקים דמהני תפיסה אפילו מרשות היורשי' ועיינתי שם בגוף התשובה בסי' שס"ד דמיירי שם לענין תפיסה בטענת מאיס עלי לענין סבלונות ומלבושים והתם מהני אפי' מרשות הבעל או יורשיו אבל אין זה ענין לתפיסת מטלטלים לכתובה ולמזונות ואם כוונתו למ"ש בסי' שס"ה ואם נשאלה שאלה זו לענין מזונות אין תפיסתה בנכסים אלו כלום וכו' היינו בענין שהנכסים תחת יד אחרים שלא זכו בהן היורשים לעולם כמבואר שם בעובדא דידי' וכן נראה דצ"ל בעובדא דכלתי' דר' שבתי שם שתפסה דיסקיא של מעות דדוחק לומר שיהי' הדיסקיא של מעות בשעת מיתה ברה"ר או בסימטא ומשמע שהי' ברשו' אחר ותפסה אותם אף שלא מצינו דבר זה מפורש דתפיסה שלאחר מיתה יועיל מרשות אדם אחר דהא בהי' לו מלוה ופיקדון ביד אחר פליגי שם ר' טרפון ור"ע במתניתין וקי"ל כר"ע ונהי דמצינו בתפיסה שלאחר מיתה דמהני במזונות אבל ודאי דלא ניליף מיני' דבהא נמי יהא עדיף מזונות מכתובה דאם יהי' פקדון ביד אחר ינתן ליד אשה מ"מ י"ל מצד הסברא כן הוא דכל שהוא ביד אחר לא זכו בהם היורשים ומועיל בהו ממילא תפיסה כדמשמע מלשון רש"י במתני' שם בדברי ר"ע ינתנו ליורשי' ולא מהני תפיסה וכמ"ש בחידושי שם דס"ל דלאו משום שכבר זכו היורשים ביד אחר אלא דס"ל דלא מהני תפיסה לאחר מיתה וממילא במקום דמהני אף שהי' בשעת מיתה ברשות אחרים יכול לתפוס וכמו שהוכחתי שם מעובדא דיימר בר חשו דתפסו רב פפא ורב הונא מיד שלוחו אלמא דאף שהוא ביד אחר מהני תפיסה ע"ש באורך אבל שיועיל תפיסה מרשות היורשים זה לא נשמע מדברי ריב"ש (ומ"ש הב"ש בס"ק מ"ג דאפילו לדעת הפוסקים דתפיסה לא מהני מרשות היורשים מ"מ אם תפסה ש מעות מהני כמ"ש הר"ן לענין תפיסה מחיים וע"ש בר"ן דס"ל במעות מהני אפילו לאחר מיתה ובהכי הוי ניחא האי דדסקיא של מעות אפילו אם הי' ברשות היורשים אך באמת לא נהירא דהתם הטעם דבמעות כבר הוי ליה כמו תשלומין אבל לענין שכבר זכו היורשים מה לי מטלטלין ומה לי מעות גם נראה מלשון רש"י הנ"ל לענין סברת הר"ן דלא מהני תפיסה אף במעות דהתם מיירי במלוה דהיינו מסתמא מעות הלואה ואפ"ה לא מהני תפיסה) שוב מצאתי בריב"ש סי' ק"ז דמשמע לכאורה דאפילו מרשות היורשים מהני תפיסה שכתב שם וז"ל וגם היורשים עצמן יכולים לסגור המטלטלים בין מיתה לקבורה בעוד שאין לה פנאי לתפסם וכו' משמע דמהני תפיסה אך הנראה לי דדוקא בעובדא דהתם שהבעל נתן בידה כל המטלטלים והוי כמו פקדון בידה א"כ נהי דוה לא הוי תפיס' דלא עדיף מהאי אתתא דאפקידו גבה מלוגמי דשטרא וכמ"ש הריב"ש שם דבעינן שתעשה איזה מעשה שיהיה קנין לתפיסה מ"מ המטלטלים הם ברשותה לענין שלא זכו היורשים ויועיל בהם תפיסה לאחר מיתה ועוד נראה לחלק דהתם בריב"ש משמע דהמטלטלים הם במדור שהיתה דר בו עם הבעל בחייו א"כ כיון שהיא דרה בבית מחויב הבעל אף דיכולים היורשים ליתן לה מדור אחר מ"מ כל זמן שלא נתנו לה הוי הבית ברשותה כמו ברשות היורשים והוי כחצר של שניהם דדינו כסימטא כדאי' בח"מ סי' קצ"ח סעיף ט' וכ"ש אם המטלטלי' הם מעורבים עם בגדים כדמשמע שם דהמקום קנוי לה א"כ בכה"ג יכולה לתפוס לאחר מותו אבל אם המטלטלים מונחי' בחדר אחד שאינה בכלל דירתה ממילא ה"ל ברשות היורשים ולא מהני תפיסתה לפי זה נלע"ד לולי דברי רמ"א ז"ל שאין כאן מחלוקת אלא כל היכא שהי' שולטת בנכסי הבעל והפקיד בידה המטלטלים שלו אי שהוא בדירת' מהני בהו תפיסתה לאחר מיתה למזונות וה"ה אם הי' ביד אחר ובהני גוונא מיירי הך דסקיא מעות דתפסה כלתי' דר' שבתי אבל אם לא היה המטלטלי' תחת יד האשה ממילא נשאר ברשות היורשים ולא מהני בהו תפיסה אם לא שהיו מונחים בסימטא בשעת מיתה כנלע"ד:

כח (שם אבל ע"י שליח וכו') עיין בש"ך סו' ק"ה שכתב שם דהיכא דשכרה שליח מהני דה"ל יד פועל כיד בע"ה ולענ"ד צ"ע די"ל דווקא בפועל שכיר יום כההיא דב"מ דף יו"ד שאמר עשה עמי מלאכה היום י"ל דכיון דבזה היום הוא משועבד לו ה"ל כעבד אבל בקבלן לא הוי כעבד כיון דיכול לעשות זה בזמן שירבה א"כ היכא דשכרו לתפוס לא ה"ל כיד בעה"ב כשלא קבע זמן וצ"ע:

כט (סעיף כ"ה וכן יש לה למכור וכו'). עיין בטור שכתב אלמנה שמכרה וטעתה אפילו בכ"ש המכר בטל והקשה הב"י דבמזונות הוי לי' כטעתה בשלה ויהי' המקח קיים וההפסד לעצמה ותירץ הט"ז כגון שמכר' יותר משיעור ששה חדשים ע"י הטעות וכענין זה תירץ הב"ש אבל אכתי הוא דוחק לומר שצמצמו חכמים שיעור ו' חדשים שלא יהיה כ"ש יותר ותו דכי היכא דבכתובתה מאתים ומכרה שוה מנה ודינר במנה אמרי' דההפסד לעצמה ה"נ כשמכרה יותר מו' חדשים מ"מ כיון שעדיין לא גבתה כתובתה ראוי' לחשוב אותו דינר שהפסידה על כתובתה דהא רשות בידה למכור על כתובת' ודוחק לומר דמיירי שלא נשבעה ועיין לקמן סי' צ"ו ס"ה ולא משכחת האי דינא לענ"ד אלא בתובעת מזונות דלשעבר בענין שכבר הפסידה מזונותיה ע"י קבלת כתובתה דקי"ל דאפ"ה מוכרח שלא בב"ד כל זמן שלא נשאת ובזה אם טעתה המכר בטל דה"ל טעות בשל יתומי':

ל (סעיף כ"ו אם ירצו יבטלו המקח) בתשובת מהרש"ל סי' נ' הוכיח מזה דלא אמרי' שומא הדרא גבי כתובה דאל"ה כיון שמשלמין לה מזונותיה בל"ז חוזר ולענ"ד יש לדחות דאיכא למימר דהא דאמר לא עשתה ולא כלום היינו שאם מכרו היתומים אותה קרקע לאחר מכירתם קיים וא"י להוציא מלוקח כדקי"ל האחים ששעבדו א"י להוציא למזונות אף שלא הניחו כלום למזונותיה משא"כ אם היו השומא ששמה לעצמה מועל' כמו לאחר שוב לא הי' יכולים היתומים למכור אך הא קשיא לי דמשמע מלשון אם ירצו דהברירה ביד היתומים דאם רוצים לקיים המקח א"י לחזור אבל היא יכולה לחזור דא"כ מאי מקשה הש"ס בדף צ"ח מ"ש מאתים במנה דאמרו לה את אפסדת מנה במאתים נמי תימא אנא ארוחנא ופירש התוס' ד"ה כאן שנו וכו' דאין לדחות משום דהכא לא יצא הקרקע מרשות היתומים דא"כ גבי שוה מאתים במנה תחזור להו השדה אלא ודאי דהכא והכא קנאתן כדפרי' עיין שם וקשה מאי פריך הא גבי שוה מנה במאתים א"י לומר דקנתה השדה לעצמ' במנה דהא אלמנה ששמה לעצמה לא עשתה ולא כלום א"כ כשהוקיר ברשות היתומי' הוקיר אבל במאתים במנה שפיר יכולים היתומים לומר שכבר קנתה בשוי' במאתים