הפלאה - קונטרס אחרון (כתובות) רס

כ"ה שנים אע"כ דלא בעי' תביעה בב"ד אלא גילוי דעת שלא מחלה כמו שיבואר שם וה"נ לענין מזונות ונראה דמה שפירש"י בצנועות שבושי' לבא לב"ד היינו למאי דבעי ר' יוחנן שם בסמוך יתומים אמרו נתננו דמספקא לי' אם נכסי בחזקת יתמי קיימי וכ"ש לפמ"ש בחידושינו בשיטת רש"י ז"ל דר' יוחנן לא מבעי' לי' במזונו' לשעבר דאינם בחזקתה דאז באמת אינה נאמנת לומר שתבעה בלב"ע א"כ י"ל דחשבה אף שתתבע בלב"ע לא תועיל דיכולים להכחישה ואע"ג דיכולה לתבוע בעדים י"ל דצנועה בושה להזמין עדים לכך וגם מה תועיל הא יוכלו היתומים לומר נתננו וצריכה לילך בכל פעם לב"ד ליתן לה מזונות להבא אבל למאי דקי"ל דנכסי בחזקת אלמנה קיימי אפי' על מזונות שעברו והיא נאמנת סגי אפי' בתביעה בלב"ע לגלות דעתה שאינה מוחלת לפ"ז ס"ל להרמב"ם באמת דהא דקאמר א"נ כאן בצנועה היינו משום דהך מילתא הוא מימרא דר' יוחנן ור"י בעי בסמוך אי נכסי בחזקת אלמנה קיימי או בחזקת יתמי קיימי וקאמר כשינויא בתרא א"נ נכסי בחזקת יתמי קיימי אבל למאי דקי"ל דנכסי בחזקת אלמנה קיימי וסגי בתביעה בלב"ע ואין שייך לחלק בין צנועות לפרוצות דע"כ לא אמרו בכ"ה שני' בבית בעלה דלא תבעה משום כיסופא דמזונות אבל בתביעת מזונות בלב"ע לא שייך כיסופא ולהכי לא חילקו שם בין צנועות לפרוצו' כן נלע"ד:

יח (שם אם הי' בידם משכון וכו') כן הוא בירושלמי ומשמ' דאפי' היה בידה משכון בעדים מ"מ אין ראיה שמחלה די"ל דסמכה על המשכון שבידה. ועוד נלפענ"ד לפי דעת הפוסקים בח"מ סי' רמ"א דהיכא דיש בידו משכון לא מהני מחילה בע"פ. א"כ אפי' תאמר שמחלה הא לא מהני ויכולה לחזור בה והנה הב"ש הקשה בס"ק כ"ה כיון דהנכסים בחזקתה קיימי עדיף טפי ממשכון ולפמ"ש דאינו מועיל אפי' מחילה בפירוש במשכון קשה טפי מיהו נראה דאין הענינים שוי' דאף דהכא בחזקתה טפי. מ"מ לענין מחילה שאני דאפ"ה לא דמי למשכון דסמכה דעתה טפי כשיש בידה משכון ואפי' לפוסקים הנ"ל י"ל דדוקא כשיש משכון מטלטלים תחת ידו לא מהני מחילה אבל במשכונת קרקע כיון שאין שום דבר ח"י מודים דמהני מחילה ולפמ"ש לקמן די"ל דכ"ע ס"ל דגרע ממשכון א"ש טפי:

יט (שם או תשבע שבועת היסת) גירסת הריטב"א ברמב"ם היא דצריכה לישבע שבועת המשנה ולענ"ד דכן עיקר דהרמב"ם לשיטתי' אזיל דס"ל דאלמנה צריכה שבועה למזונות שלא התפיסה צררי ואם בריכה לישבע מחמת שבועת היתומים כ"ש דצריכה שבועה אם טוענים היתומים ברי ואף שכבר נשבעה לא עדיף משאר מלוה בשטר דאף אם נשבע המלוה כבר כשטוען הלוה פרעתי אח"כ צריך לחזור ולישבע ונראה עוד דאע"ג דבמלוה בשטר והלוה טוען פרעתי בעי' דוקא שיטעון אשתבע לו. מ"מ הכא דמיירי במזונות שעברו הוי כמאן דתפיסא שטרא מחמת תנאי ב"ד כדאי' לעיל סי' ע' אלא מחמת שהנכסים בחזקתה וכיון דחזינן דלהרמב"ם צריכ' שבועה ולמזונות אע"ג דהנכסים בחזקתן וא"כ כ"ש כשטוענים היתומים ברי אע"ג דקי"ל דשבועת היתומים עדיפא טפי לענין מת לוה בחיי מלוה דקי"ל דא"א מוריש שבועה לבניו משא"כ בשבועת אשתבע לי דקי"ל דאפי' יורשים נשבעים מ"מ לענין משכון במלוה בשטר דקי"ל דגובי' מיתומים בלא שבועה כדאי' בח"מ סי' ק"ח סעיף י"ב ואפ"ה פסק הכא דצריכה שבועה למזונות להבא אע"ג דהוא תנאי ב"ד וכמאן דנקט שטרא דמי אלמא דגרע ממשכונ' וכ"ש הכא דהוי מזונות לשעבר דלא הוי אלא כמלוה בע"פ דלא עדיף ממשכונא דעלמא דצריכה שבועה מיהו מה שהקשה הדריש' על המחבר שכתב דא"צ כעין של תורה מ"ש ממלוה על משכון. והי' נראה לענ"ד דהמחבר לשיטתי' דס"ל במשכונת קרקע דאין המלוה נשבע אלא היסת כמ"ש בח"מ סי' ס"ב סמ"ב ובסי' קמ"ט סכ"ב וא"כ ה"נ כיון דהנכסי' בחזקתה היינו שהקרקעות עומדים בחזקתה ה"ל כמשכונת קרקע ואין צריך לישבע רק היסת אך לפ"ז לדעת הראב"ד שם דשבועת הגאונים שייך אף בקרקע ממילא גם הכא יש לומר דצריכה לישבע כעין של תורה מיהו יש לומר לדעת הפוסקים דסגי בהיסת דהכא עדיף טפי ממשכונא דה"ל היתומים כאילו באו להוציא ממנה והעיקר נראה דטעמם דכיון דקי"ל כחנן דתשבע בסוף לענין שבועת יתומים דלא כהרמב"ם ה"נ לענין שבועת טענת היתומים שהם פרעו ומשמע דס"ל דאפילו אם טוענים השבע לי. וכן מצאתי בתשוב' הרי"ד שנדפס מחדש שכ' שם בסי' מ"ז דאפי' טוען היורש ברי אין להם להשביע וסיים אלא שתשבע בסוף ותגבה כתובתה משמע אפי' טועני' השבע לי. מיהו לפ"ז יש להסתפק במקום שנשבעה על כתובתה מיד ולא גבתה אלא ניזונת דלא שייך תשבע בסוף וטוענים פרענו אם צריכה שבועה בנק"ח כדין המלוה על המשכון אך לשיטת הרמב"ם דס"ל דצריכה שבוע' למזונות על כרחך דס"ל דהכא גריע ממשכונת קרקע וכמ"ש לעיל. ועמ"ש לקמן בזה בשיטת הרמב"ם. והנה הב"ש כתב בס"ק כ"ה לענין אם היא צריכה לישבע נראה דתליא בדין האומר פרעתי קודם זמן כמ"ש בח"מ סי' ע"א עכ"ל א"כ לפי מסקנת הפוסקים שם דא"צ שבועה אלא לאחר הפרעון ה"נ כן (וממ"ש לקמן סי' צ"ו דאחר הפרעון צריכים לחזור ולתבוע אותה כדאי' בח"מ סי' שי"ז פ"ש) אך נראה דהכא שאני במזונות כיון דהזמן יום יום שייך בהו לומר אפי' תוך זמנו כי היכי דלא לטרדן כדאי' בח"מ סי' ע"ג גבי סופר כיון דכל קונטרס זמנו הוא וכמ"ש הש"ך שם בפירוש הסוגי' בריש ב"ב דכל שפא ושפא זימני' הוא ע"ש ועמ"ש בחידושינו ר"פ אלמנה ניזונית דף צ"ו ע"א ועמ"ש בסמוך סעיף י"ט:

כ (סעיף ט"ז הרי ריבה לה מזונות וכו'). לכאורה משמע מלשון הרמב"ם והטור וש"ע דמפרשי הכי הא דקאמר הש"ס ריבה לה מזונות דהיינו אם היה שכרו יותר מהראוי לה נוטל' הכל אבל רש"י ז"ל פי' שאם יתנו לה מזונות מצומצם תטול קרקע זו להעדפה וכן משמע מלשון הש"ס דהא בעובדא דקריבי' דר' יוחנן על כרחך ייחד לה ארעא כדי שיעור מזונות מצומצם וע"ז קאמר ר"ל כ"ש שריבה לה מזונות והיינו ע"כ כפירש"י שתהיה ניזונית משאר הנכסים וקרקע זו תהיה להעדפה ובדוחק יש לפרש לפי' הרמב"ם כגון שקרקע הזאת לפעמים עושה פירות מרובי' ושכרו יותר מכדי מזונות ולפעמים שכרו מועט וקאמר ר"ל דכונתו הי' להרבות לה מזונות בשעה שעושה יותר ולא למעט ועוד נראה דיש לפרש להרמב"ם ז"ל הא דקאמר ריבה לה מזונות אפי' כשהפירות של אותו קרקע שייחד לה אינם מספיקין למזונותיה ח"מ י"ל דכוונתו היה להרבות לה מזונותיה דהיינו שיהיה פירות אותה קרקע משועבדים למזונותיה דמדינא קי"ל דאין אשה נוטלת מזונות מן הראוי א"כ הפירות שיגדלו אח"כ אינם משועבדים לה למזונות ולכך ריבה לה שיהיה גם הפירות משועבדי' לה ועמ"ש לעיל סעיף ד' לדעת הרמב"ם דאפי' אם אין כל הנכסי' מספיקין למזונותיה כל ימי חיי' אפ"ה הפירות שגדלים בקרקע עד המכירה הם שייכי' ליתומים מדינא נמצא דאפי' אם הפירות מקרקע זה הם מצומצמים אפ"ה שייך ביה ריבה מזונות מבד אחר דאם לא היו הפירות משועבדים לה אלא היה מוכרת מעט מעט מן העיקר והפירות היה שייך ליתומים לכשיכלה קרנא אבדה מזונותיה משא"כ כשהפירות קרקע זו משועבדים לה תוכל לזון לעולם ועוד אני מסתפק אי דמי הך דינא להאי דלעיל סעיף ו' שכ"מ שצוה וכו' שאין אלמנתו מפסדת מזונותיה בתביעה וגביית כתובתה גם מעשה ידיה אינו ליתומים א"כ י"ל דה"נ כיון דמיירי ע"כ שכתב בלשון מתנה דהא אם כתב לה למזונותיה ריבה לה למזונות ואם הפירות עודפים הם שלה א"כ י"ל דדמי נמי לדלעיל דאפי' אם גבתה כתובתה שייך לה הפירות של אותו השדה לעולם וצ"ע בזה ועיין לקמן סי' ק"ו וסימן ק"ט מ"ש שם ליישב עפ"ז

כא (סעיף י"ט אלמנה ניזונית אע"פ שלא נשבעה ויש חולקין) כבר כתבתי לעיל דלדעת הרמב"ם אע"ג דנכסים בחזקת אלמנה קיימי מ"מ ה"ל כשטר משכונא כמ"ש בח"מ סי' ק"ח. ולפי הגירסא ברמב"ם דכשאין שטר כתובה בידה צריכה שבועה א"ש טפי דאפי' במשכון מטלטלי' קי"ל בסי' ע"ב סי"ח דצריכה שבועה אע"ג דהתם השבועה הוא מתקנת הגאונים היינו משום דיש לו מיגו דלקוח אבל מבד שהוא מוחזק במשכון בעדים אפי' נימא דנאמן בשבועה כדס"ל להרמב"ם כמ"ש הש"ך בסי' ע"ב ס"ק ג' ח"מ א"א להאמינו בלא שבועה ומ"מ נלענ"ד לפמ"ש בסי' ס"ב סעיף י"ח דאפילו מת לוה בחיי מלוה נפרעין ממה שתחת ידם כיון שהם מוחזקי' לא שייך ביה אין אדם מוריש שבועה לבניו וכן כתב הש"ך בח"מ סי' ק"ח סי"ב גבי שטר משכונא א"כ נראה דה"ה בחשוד נהי דקי"ל בח"מ סימן צ"ב דחשוד שבא לגבות מיתומים ה"ל כמת לוה בחיי מלוה מ"מ בכה"ג שהוא מוחזק לא גרע מיתומים מן היתומים וכיון שהוא מוחזק גובה בלא שבועה וכן הכא בחשודה לא הפסידה מזונותיה ובזה מתורץ קושיית הרמב"ן על הרמב"ם מסוגיא דגיטין דף ל"ה דרב לא מגבי כתובה לארמלתא ואפ"ה הגבה מזוני דאף דבשני דרב נמנעו מלהשביע' מ"מ לא גרע, מחשוד וכיון דהנכסים בחזקת לענין מזוני שפיר היתה ניזוני' ועיין לקמן סי' צ"ו מ"ש דמזה מוכח דאינה מוכרת שלא בב"ד ואינה מוחזקת בנכסים עד לאחר שבועת כתובתה משא"כ בשבועת מזונות אפילו לדעת הרמב"ם ז"ל מיהו בעיקר השבועה על מזונות צ"ע דהא הוי תוך זמנו ונהי דלענין כתובה כתבו התו' והפוסקים לקמן דחיישי' שמא בשעת מיתה התפיסה בהגיע זמן אבל במזונות ודאי דהוי תוך זמנו וצ"ל דהשבועה היא שמא תפסה בעצמה ולפ"ז לפמ"ש לקמן סי' צ"ו דלענין שבועה זו כיון דאיכא שטר כתובה בידה כדאי' סעיף ו"ח לא שייך ביה אין אדם מוריש שבועה לבניו יש לומר דה"נ בחשודה כיון דליכא אלא משום שלא תפסה בעצמה לא מפסדא:

כב (סעיף ב' ודוקא שנתן האב מתנת בריא אבל אם נתן וכו') עיין במרדכי פ' נערה שכתב דבנתן מתנת בריא לבניו אפ"ה ניזוני' ממנו דכיון דלא שייך לאחר מותו דנטרח לדידי' ולדידה א"כ הוא כ"ש מדר' אבין כדאי' בסוגיא שם וכן כתב מהר"ם שי"ף בדף מ"ט ע"ב ועמ"ש ס"פ נערה בפי' רש"י דמשמע כדעת המרדכי הנ"ל בלישנא אחרינא. וכבר כתבנו בדף מ"ט דיש לדחות וכמשמעות הפוסקים כג (סעיף כ"א אבל אם הניח קרקע וכו') לדעת הש"ע דלעיל סעיף ד' צ"ל דמיירי שהניח נכסים מרובים יותר מכדי שיעור חיי' דאל"ה ה"ל נכסי' מועטים דנדחי' הבנים לגמרי אלא מיירי שיש נכסים מרובים יותר מכדי חיי' ואפ"ה מעכבת לכתחלה שלא ימכרו כלל שמא ישתדפו האחרים דזה דוחק לומר דמיירי שנתמעטו אחר מיתה מיהו לקמן סי' קי"ב סי"א כתב הח"מ בס"ק כ"ג גבי בנות דהא דאסור לבנים למכור בנכסים מרובים היינו אם לא ישאר לבנות מזונות עד שיבגרו אבל אם ישאר לבנות למה לא ימכרו לכתחלה וכו' א"כ נראה דהכא גבי אשה מיירי ג"כ בכה"ג שלא ימכרו הרבה בענין שלא ישאר כדי חיי'. מ"מ משמע מהכא דגם דעת המחבר דאף גבי נכסים מרובים אין להם רשות למכור דלא כמשמעות מלשון הרמ"א בהג"ה שם שכ' וי"א דאסור לבני' משמע דס"ל דלדע' המחבר דבנכסי' מרובים יכולים למכור

כד (שם והיא ניזוני' מדמי קרקע) ולקמן סי' קי"ב סי"ד סתם רמ"א כדעת הרא"ש דאם קדמו ומכרו נדחו הבנות אפילו מן המעות ועיין בח"ח סי' ק"ז כתב הש"ע שני דיעות בזה וכתב הב"ש דס"ל לרמ"א דהכא כיון דמזונות דרבנן לא ה"ל כמזיק שיעבוד גמור כמ"ש הטור לענין תקנת הגאונים במטלטלים ולענ"ד לא דמי כלל דהתם הי' התקנה לגבי יתומים עצמן י"ל שלא התקינו אלא במטלטלים גופייהו ולא בדמיהן משא"כ הכא דהתקנה הי' על חיוב האב שיחייב לזון אשתו ובנותיו לאחר מותו וממילא הנכסים משועבדי' ודמי לחיוב כחובה דקי"ל כתובה דרבנן ואפ"ה אם מכרו היתומים הנכסים לעובד כוכבי' ה"ל הך דין כמו בבע"ח שמכרו היתומים לעובד כוכבים דודאי לא יחלוק בזה הרמ"א ז"ל תדע דהא משמע מכל הפוסקים לקמן סי' ק"ה ס"ו ביורש שמחל כתובת אמו שמכרה חייב לשלם מדינא דגרמי דהוי כמזיק שעבודא אע"ג דקי"ל כתובה דרבנן וכ"כ התוס' בכתובות דף פ"ז גבי קריבתי' דק נחמן דאמר תיזל לכתובתה דאמה דחייבת לשלם מדינא דגרמי אע"ג דר"נ עצמו ס"ל בכתובות דף יו"ד דכתובה דרבנן אלא ודאי דאין חילוק בין חיוב דרבנן לדאורייתא ולא דמי לתקנת הגאונים לענין שיעבוד וכן מצינו לענין נכסים מועטים לקמן סי' קי"ב סי"ב דאע"ג דמתקנת חכמים נדחין הבנים מ"מ במטלטלים דליכא רק תקנת הגאונים אינם נדחין ונראה לי לשיטת הטור דס"ל הטעם משום חזיק שיעבודא א"כ אפי' אם נתנו במתנה צריכים לשלם משלהן כדין מזיק וזה אינו להרב האי גאון ועוד נראה דלפי דעת הפוסקים בח"מ סי' ס"ו ס"ק ג' היכא דמוחל לעצמו פטור לשלם מדינא דגרמי שיכול לומר שלא כיון להזיק אלא להנאת עצמו א"כ ה"נ פטורים שלא כיונו להזיק: כה (סעיף כ"ב הניח נשים רבות וכו') הראב"ד כתב הטעם בזה משום שאין חיוב מזונות מתחיל אלא לאחר מיחה וכבר השיב עליו הה"מ דאע"ג דזמן פרעון הוא לאחר חיתה מ"מ השיעבוד מתחיל משעת נשואין והה"מ כתב הטעם של הרמב"ם דכיון דלא גבי מזונות ממשעבדי ה"ל כמטלטלים דאין קדימה במטלטלים וגם זה צ"ע דלא גרע ממלוה ע"פ דקי"ל מלוה ע"פ קודמת לגבות מקרקעי למלוה ע"פ מאוחר ולדעת רב האי גאון אפי' ממלוה בשטר מאוחר כמ"ש בח"מ סי' ק"ד וא"כ למה לא תקדו' אשה ראשונה לגבות מאשה שניה והנלפענ"ד דבאמת פשטא דמתני' דר"פ הנזקין משמע דלא כהראב"ד מדתני דאין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים