הפלאה - קונטרס אחרון (כתובות) רנט

יב (סעיף ח' מכרה כתובתה וכו') כתב הב"ש דבחייו יש לה מזונות ומוכח כן בש"ס דף נ"ד דהקשה על הא דקאמר שמואל תבעה כתובתה הפסידה מזונו' מברייתא דמכרה כתובתה ואי ס"ד דהפסידה מזונות בחיי הבעל דילמא מיירי שם לענין הפסד בחיי הבעל ולכאורה אכתי קשה דילמא אשמעינן ברייתא דאפי' מכרה בחיי בעלה הפסיד' מן היורשים דלא נימא דווקא לאחר מיתה אם מכרה דגליא דעתה דבעיא לאנסובי ואיך מדייק מיני' דתובעת לא אלא נראה דמדייק מדקתני עשאה אפותיקי לאחר ופירש"י בשדה המיוחד לכתובתה והיינו משום דלא שייך לומר בשטר כתובה דעשתה את השטר אפותיקי כדרך מכירת שטר לכתובה וע"כ צ"ל שעשתה שדה המיוחד לכתובתה א"כ י"ל דמזה משמע לי' דלא מיירי בחיי הבעל משום דבחייו אינה יכולה למכור שדה המיוחד לכתובתה דלא עדיף מנצ"ב כמבואר לעיל סי' צ' ואפי' לדעת הפוסקי' שם דמועיל מכירתה בנצ"ב כשתתגרש או כשתתאלמן מ"מ בשדה המיוחד לכתובתה י"ל דמודו דא"י למכור א"כ אין כ"כ ראוה מזה ונראה להביא ראיה מהא דאמר בב"ק דף פ"ט אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובה זו שאם נתאלמנה או נתגרשה וכו' ואי במוכרת אבדה מזונותי' איך תמכור הא תאבד מזונותי' ודוחק לומר דמיירי באשה שמע"י מספיקין לה למזונותי' או שאמרה איני ניזונית ואיני עושה דלא משמע כן מדנקט סתמא ולכאורה הי' נר' משם ראיה להיפך דהא קשה דלא נקט דהעדים משלמין לה מזונותי' ועיין בתוס' במכות שהקשו שם בדף ג' שישלמו העדים לה מה שרצו להפסיד לה מזונותי' ותירצו שם דכיון שהיא אומרת שנתגרשה כבר הפסידה מזונותי' וזה לא שייך הכא דאם הבעל והאשה אומרי' ג"כ שנתגרשה הרי בריך לשלם לה כל כתובתה א"כ גם העדים יצטרכו לשלם לה כל כתובתה אלא ע"כ שהיא אומרת שלא נתגרשה וע"כ צריכים העדים לשלם לה מזונותי' אלא משמע דמיירי דמכירת טו"ה של כתובתה שוה טפי משיעור מזונותי' העודפים על מע"י ואם תמכור הרי תאבד מזונותי' לכך א"צ לשלם מזונות א"כ נשמע להיפך אך זה דחוק שמכירת' בטו"ה יהי' עודף על שיעור מזונות ותו דה"ל לתנא לפרש זה אלא העיקר בזה משום דהוא מילתא דפשיטא לי' דמשלמי' מזונות ולא מיירי התנא מזה דהא דהקשו התוס' במכות שם ולא תירצו דלא מיירי התנא מזה משום דהתם הקושיא להיפך דלמה ישלמו לבעל ולא ינכו במה שרבו להרויח לו מזונות וע"ז תירצו דכיון דהיא אומרת שנתגרשה פטור הבעל ממזונות כמ"ש התו' בכתובות דף פ"ט ע"ב דה"ל כטענו חיטים והודה לו בשעורים משא"כ הכא דמיירי ע"כ שהיא אומרת שלא גירשה ע"כ צריכים לשלם לה מזונותיה דאף אם הבעל אומר שגירשה אינו נאמן להפסיד מזונותי' במיגו דאי בעי מגרש לה כדאי' בב"ב דף קל"ג דא"כ יצטרך לשלם לה כל כתובתה י"ל דמלת' דפשיטא היא דמשלמין מזונותיה וקמ"ל דמשלמין נמי דמי טובת הנאה נמצא מוכח דלא הפסיד' מזונותי' ועוד נראה דמוכח משם דבמוכרת לא הפסיד' מזונותי' מדאמ' שם א"ר שמלאי משום דאיכא ריוח ביתא ופירש"י כדי שתהא פרנסתו בביתו בריוח ואם אבדה מזונותי' בחייו אין שייך לומר דהעדים ישלמו לה מה שהפסיד' ריוח ביתא כיון דאם הבעל רוצה אין נותן לה מזונות כלל מיהו נראה דיש לדחות דהתם מיירי רק בנצ"ב ולא בעיקר כתובה כדקאמר אם אמרו בנצ"ב והיינו דנקט בברייתא והרי היא יושבת תחתיו ומשמשתו ר"ל דהעדים מעידים שגירשה כבר לפני כחה שנים ועתה שהיא יושבת תחתיו ומשמשתו ע"כ שחזר ונשאה וכיון דכבר גירשה ונתן לה כל כתובתה אין לה אח"כ אלא כתובה דאורייתא ומפסדת נצ"ב וממילא דא"ש דא"צ לשלם לה דמי מזונות שלא רצו להפסידה כלום כיון שחזר ונשאה ובזה מתורץ קושי' התוס' שם דלא ניחא ליה לאוקמי במנה ומאתים ע"ש:

יג (סעיף ט' ויש מי שאומר שאף בחייו וכו') והוא דעת הרמב"ם ואין להקשות עליו מהא דאמר בב"ק דף פ"ט כל לגבי בעלה ודאי מחלה אטרוחי בי דינא בכדי לא מטרחינן ואמאי תמחול מסתמא הא תפסיד מזונותי' אבל במה שהגבו הב"ד לניזק כתובתה ודאי לא הפסידה מזונות כיון דאנוסה היא ואפי' למאן דל"ל במוכרת לאחרים דנימא זוזי אנסה מ"מ באונס גמור מודים דלא הפסידה מזונות וכן יש לדקדק בב"מ דף כ' דקאמר בזמן שהאשה מודה יחזיר לבעל משום דמהימנא במיגו דאי בעי מחלה ולדעת הרמב"ם דמכרה לא הפסידה מזונותיה איך תמחול הא תפסיד מזונותיה ודוחק לומר דמיירי בגרושה מדקאמר בטובח הנאה ועיין ברא"ש שם. מיהו כ"ו אינו דהא כתבו התוס' בב"ק שם דאם תמחול היינו שיכתוב לה אח"כ כתובה אחרת כמו שבארנו לעיל סי' ס"ו א"כ ממילא לא תפסיד מזונות גם י"ל שתמחול בפירוש אדעתא דהכי שיהיה לה מזונו':

יד (סעיף י' מיהו אם ירצו היורשים וכו') משמע דאפי' לא קיבלה אלא על התוספת יכולים היורשים לסלק לה עיקר הכתובה ולהפסידה מזונות מדסתם ולא חילק כלל אבל באמת לפי סברת הרא"ש דאל"כ כל אשה תגבה כתובתה עד תשלום דינר וכו' וא"כ י"ל דבהניחה עיקר כתובה לא שייך סברא זו ולא גרעה מאש' אחר' שאין לה תוספת ואפי' לפירש"י דאם תבעה תוספ' ג"כ אין לה מזונו' התם טעמא אחרינא הוא משום בזיון הבעל מפסד' מזונות לגמרי משא"כ הכא וכן נראה מדברי רש"י שנדחק לפרש בר"פ אעפ"י ולמוכרת היינו שאם מכרה סתם הכל והוא דחוק כמ"ש בחידושי' דקשה נחזי בדמי מכירה ותו דלמ"ד דביתר מפלגא הוי ביטול מקח אפי' בשטרות כדאי' בח"מ סי' ס"ו יותר קשה דזימנין דהוי ביטול מקח ויותר ה"ל לפרש שמכרה התוספ' יכולים היורשים לסלק לה כתובתה ועיין בתשוב' רש"ך הנ"ל שכ' שם בשם מהר"א מונסן שפי' דברי רש"י גבי תובעת דכשתובע תוספ' אין לה מזונו' שיכולי' היורשים לסלק לה כתובתה אפי' לאנשי גליל ולפמ"ש ז"א דא"כ ה"ל לפרושי נמי הכא גבי מוכר' אלא ודאי דס"ל לרש"י ז"ל דלא שייך הא סברא גבי תוספ'. ותובע' שאני דס"ל לרש"י דהפסידה מזונה לגמרי משום בזיון הבעל ומ"מ נראה פשוט דאם גבתה הנדוניא לבד אין היורשים יכולים לסלק לה כתובתה דנדוני' חוב בעלמא הוא ועיין בסמוך

ועיין בב"ש ס"ק כ' דאם פרעו היתומים מרצונם מקצ' כתובה אין יכולין להכריח' לקבל כתובת' וכן משמע מהא דאית' בסוגי' שם בהאי איתתא דתפסה כסא דכספ' בכתובתה וקא תבעה מזוני וכו' אתא לקמי' דרב' אמר ליתמי הבו לה מזוני משמע דאפי' אם ירבו היורשים לסלק כתובתה אינו מועיל דודאי כשלא רצו ליתן לה מזונה ע"כ רצו לסלק כתובתה והיינו דהתם הוי תפיסה ברשות היתומים כמ"ש התוס' דף פ"ד ד"ה והו' שתפס' מחיי' וז"ל דהאי תפיסה דכסא דכספא הי' ברשות היתומים דסבורי' היו להפסידה מזונה ע"י תפיסה זו עכ"ל מיהו נלע"ד לשיטת הרא"ש שיבואר לקמן סעיף י"ח דבאין שטר כתובה בידה אע"ג דאינה יכולה לגבות כתובתה מ"מ יש לה מזונות יש ליישב בפשטות דמיירי שלא הי' שטר כתובה בידה ולא היו היורשים מחויבי' לסלק כתובתה אלא דתפסה כסא דכספא בלא עדים בלתי רשותם והיתה נאמנת עליו כדי דמיו במיגו דלקוח כיון שע"כ הי' שם קרקעות דאין מזון האשה אלא מקרקעות אלא שרבו לפטור ממזונו' מטעם שתפסה על כתובתה. וע"ז אמר לית דחש וכו' ומתורץ בזה קושי' התוס' הנ"ל הא דמועיל תפיסה במטלטלים לרבא וכיון שלא רצו לסלק לה הכתובה שפיר חייבים במזונות ועמ"ש בחידושינו דף ק"ד ע"ב עוד יש להביא ראי' מהא דס"ל לר"מ במתני' דף כ"ד כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה עד כ"ה שנים ובגמרא שם איבעי' להו לר"מ מהו שתשלש תיקו ואי ס"ד דגבתה מקצת הכתובה אפי' מדעת היתומים יכולים היורשים לסלקה אפי' לר"מ דל"ל מקנת כסף ככל כסף א"כ מאי איבעיא להו מספר כתובתה נלמד דא"כ בטלה תקנ' אנשי גליל את תהא יתבי בביתי ומתזנא מנכסי דלעולם יוכלו היורשים לומר כיון שעשתה קצ' טובה הרי קבלה כבר קצת כתובתה ויכולים לסלקה אע"כ כיון דמה שעשתה טובה הוא ברשות היתומים ולא שייך בי' סבר' הרא"ש אינם יכולים להכריחה ויש לדחות דלר"מ שאני כמ"ש בחידושינו ס"פ הנושא ועמ"ש לקמן לשיטת הרי"ף בסעיף י"ג דל"ל סבר' הרא"ש:

טו (סעיף י"ב תבעה עיקר ותוספ' וכו') דעת הרמב"ן והרא"ה דלא הפסידה מזונות מ"מ כשהנדוניא בעין מודים דאינה בכלל כתובה. וכן נראה מדברי התוס' שנדחקו בהאי דתפס' כסא דכספא דמועיל תפיס' במטלטלים ולא פירשו כפשטי' דאותו כסא דכספא היא ממה שהכניסה לו נצ"ב דלא שייך ביה מטלטלים דיתמי כדאי' ר"פ אע"פ מטלטלים ואיתנייהו בעין וכו' אלא ודאי דבהא אפי' לר"ש לא שייך מקצת כסף ככל כסף כיון שהם בעין ובהכי מתרצא בפשטות מה שדקדקנו לעיל סעיף ד' הא דקאמר בר"פ אלמנה לכ"ג בעבדי צ"ב דאוכלי' בשביל הבת בנכסים מועטים אע"ג דקי"ל דהאלמנה קודמת לבת ע"ש די"ל דמיירי שכבר גבתה כתובתה ושיירה עבדי צ"ב וכיון שהם בעין אע"ג דלא גבתה אותם כבר הפסידה מזונו' אלא דדוחק לפרש כן ונראה יותר נכון כמ"ש לעיל בסי' זה סעיף ד' ועיין בב"י שכתב בשם הרשב"א דאם מחלה מקצת יכולה לומר שהמחילה היא על נדוניתא ולא הפסידה מזונה ואין ן בזה לומר יד בעהש"ט על התחתונה משום דנותן או מוחל ה"ל כמקבל מתנה ועליו להביא ראיה משמע מזה דאם קיבלה מקבת כתובתה א"י לומר שקיבלה על נדוניתא אך לפמ"ש הש"ך בח"מ סי' מ"ב סעיף ח' ס"ק י"ח דלא אמרי' בשובר ידו על העליונה אלא כשהלוה טוען ברי שפרע לו דנאמן כיון שהוא מוחזק אבל כשהוא בעצמו אינו יודע אלא מספק לשון השטר א"י להפקיע עצמו מספק א"כ י"ל ה"נ אפי' מכרה או גבתה מקצת כתובתה כיון דאין טוענים ברי אין יכולים להפקיע מסתמא חוב המזונות ויכולה לומר על נדוניא קבלתי

טז (סעיף י"ג יש חי שכת' וכו'). הנה לבעל סברא זו והוא דעת הרי"ף אינו מוכרח מ"ש הרא"ש דגבתה מקצת כתובתה יכולים היורשים לסלקה דאל"כ כל אשה תגבה כתובתה ותשייר דינר ותהי' ניזונית בשביל אותו דינר ולפמ"ש הרי"ף דאין לה מזונות אלא כשיעור כתובתה א"כ אם תמכור ותשייר דינר שוב לא תוכל למכור למזונות אלא שיעור דינר ואפשר דאפי' היכא דניזונית מפירא דארעא לא ניחא לה דתאבד חזקתה לענין מכירה ולפ"ז נלענ"ד ליישב דברי הרי"ף מה שהוכיח דין זה מברייתא דף כ"ז דמוכרת והולכת עד כדי כתובתה וסמך לה שתגבה כתובתה מן השאר. ותמה הרא"ש עליו דמה ראה לפרש כן כמפורש באריכות בחידושינו בדף צ"ז ע"א מיהו נלפענ"ד דאפי' אם יהיה הפירוש בברייתא כמ"ש הרי"ף ז"ל מ"מ אין ראי' לפסוק כן להלכתא די"ל דהא מילתא תליא בפלוגתא דרשב"ג ורבנן לעיל דף נ"ב דרשב"ג ס"ל שם בפרקונה כשיעור כתובתה שלא יהא טפל חמור מן העיקר ה"נ י"ל לענין מזונות האלמנה ואנן קי"ל כרבנן שם והיה דהוי מצי הרי"ף ז"ל להוכיח דהיכ' דניזונת מפירא דארעא יש לה מזונות יותר משיעור כתובתה ממתני' דף ק"ד דס"ל לר"מ דכשהיא בבית בעלה כ"ה שנים אבדה כתובת' משום דעשתה טובה כשיעור כתובתה ואמאי יש לה מזונות כ"ה שנים הא מסתמא אין עשיית טובה כמו כל מזונותי' א"כ כיון דבכ"ה שנים עושה טובה כשיעור כל כתובתה כבר אכלה מקודם כשיעור כל כתובתה אלא דלא הוי מוכח רק לדברי ר"מ שם דס"ל הטעם משום שא"א שלא תעשה טובה והוי אפשר לומר דטעמא דברייתא דאינה מתפרנסת אלא כדי כתובתה הוא משום חששא שכ' הרא"ש דכל אשה תגבה כתובתה ותניח דינר כנ"ל לכך תיקנו שלא יהיה לה מזונות אלא כפי שיעור חיוב הכתובה משא"כ לר"מ י"ל דלא שייך חששא זו כיון דס"ל דמפסדה בכ"ה שנים משום טובה שעשתה ואי' בגמרא שם מהו שתשלש תיקו נמצא אי נימא דבאמת משלש' וכיון דתגבה מקצ' כתובתה יתמעט זמן מזונותי' תו ליכא חשש זה כמ"ש בחידושי' ר"פ הנושא לכך ס"ל דמתפרנסת לעולם א"כ ה"מ למדחי לדר"מ לכך מייתי מברייתא זו וס"ל לדוחק לאוקמי ברייתא זו כר' מאיר

יז (סעיף י"ד אלמנ' עני' וכו') בגמרא אי' ב' תירוצי' א"נ כאן בצנועה כאן בפרוצ' והרמב"ם השמיטו ופסק כתירוץ קמא. והרא"ש כ' כיון דקי"ל דנכסי בחזקת אלמנה קיימי ראוי לפסוק דוקא עני' ופרוצה ונראה טעם הרמב"ם ז"ל דס"ל דודאי לא בעי' תביעה בב"ד אלא אפי' תבעה ליתומים בינה לבין עצמה נמי מהני ובזה נ"ל נכון ח"ש הב"ש דאפי' תפסה אח"כ בלא עדים לא מהני ואינה נאמנת במיגו דלהד"מ לומר שלא מחלה בלבה משום דה"ל מיגו במקום עדים דאנן סהדי דמחלה מדלא תבעה ב' או ג' שנים ונראה דנפקא לי' הא דאל"כ קשה דתאומן שלא מחלה במיגו דאי בעי היתה אומרת שתבעה בינה לבין עצמה דכיון דקי"ל דנכסי בחזקת אלמנה קיימא היא נאמנת כמו שכתבנו בחידושינו אע"כ צ"ל כיון שהיא מודה שלא תבעה ה"ל כמיגו במקום עדים אבל אין לומר דבעי' דוקא תביעה בב"ד כמשמעות לשון רש"י בצנועה שבושה לבא לב"ד חדא כיון דהטעם הוא משום מחילה א"כ כשתבעה אפי' בינה לבין עצמה גליא דעתה דלא מחלה. ותו דיש ללמוד דבר זה מהא דקי"ל בלא תבעה כ"ה שנים אבדה כתובתה כמ"ש לקחן סי' ק"א דודאי מהני שם אפי' תביעה שלא בב"ד דאל"ה הא בתבעה כתובתה בב"ד אבדה מזונותי' ומה זה ראי' דלא תבעה בב"ד וכן משמע מדחשיב למזונות אלמנה דבר שאין לו קיצבה לענין משועבדים ואי ס"ד דבעי' תביעה בב"ד תוך כ"ה שנים א"כ ממ"נ לא יהי' לה מזונות אלא