הפלאה - קונטרס אחרון (כתובות) רנז

הפירות עמ"ש לעיל בזה ונלע"ד עוד ליישב דבריו דס"ל כסברת מהר"ם בר ברוך שכתבנו לעיל דפירות הוי כנכסי' שנפלו אח"כ וס"ל כמ"ש רמ"א לעיל דמן הסתם אין הנכסי' שנפלו אח"כ בכלל א"כ ממילא בפירות מכרה ונתנה בטל משום פ"פ וירושה וה"ה דא"י לאכול אותן הפירות והש"ס דקאמר בדשיירה משום דמתני' דאתיא כר"ג ע"כ מה שאמר בנכסייך הוי כפי' בהדיא על הנכסים שיפלו אח"כ כמ"ש הרא"ש בשם הרמב"ן וממילא דפירות דהוי כנכסים שנפלו אח"כ מכרה ונתנה קיים וה"ה דיכולה לאכיל ושפיר פריך פ"פ מהיכא ובריך לאוקמי בדשיירה אבל לדידן דאין התנאי מן הסת' אלא על נכסי' שנפלו כבר א"כ הפירות שבאים אח"כ אינם בכלל ובזה נלע"ד לתרץ דברי התו' בהחובל דף פ"ט ע"ב שכתב דאיצטריך תקנת אושא לר' יוחנן דס"ל קנין פירות כקה"ג דמי כגון שכתב לה דו"ד אין לי בנכסייך ולא בפירותיהן ולא בפ"פ ותמהו מהרש"ל ומהרש"א דאם כתב לה בנכסייך הרי מכרה ונתנה קיים ותו קשה דלמה הזכירו פ"פ דאפילו לר' יהודה דס"ל דלעולם הוא אוכל פ"פ מנ"ל דס"ל לר' יוחנן דקנין פ"פ כקנין הגוף דמי ותו דא"כ ה"ל להזכיר גם כן שכתב לה ולא בפ"פ עד עולם, משום קנין פפ"פ דמאי שנא ולפמ"ש א"ש הכל דס"ל דאף שהתנה בנכסייך להיות מכרה ונתנה קיים מ"מ כי היכי דקי"ל כר' יהודא דתנאי שהתנה על פירותי' אינו מועיל על פ"פ משום דהוי כנכסים שנפלו אח"כ דאינם בכלל כל שלא התנה בפירוש כמ"ש לעיל ה"נ אינו מועיל תנאי בנכסייך לענין הפירות לענין שאם מכרה ונתנה קיים ואם כן הוצרך תקנת אושא שאם מכרה הפירות מכרה בטל אף שאין לו בפירו' עצמן קנין פירות כיון שכתב לה ולא בפ"פ ועיין בחידושי' ר"פ הכותב באורך ובזה נלע"ד לתרץ שיטת הרי"ף דס"ל דלעולם אין הבעל אוכל פ"פ ומתני' דס"ל לר"י דאוכל פירי פירות היינו משום דסלק עצמו מפירות וקשה עליו הא מבעיא בש"ס בסלק עצמו מפ"פ אם אוכל פירות עצמן כמבואר לקמן ואמאי הא אם איתא דלא סלק עצמו מפירות עצמן למה הוצרך לסלק עצמו מפ"פ ולפמ"ש י"ל דהוצרך לסלק עצמו מפ"פ שיהי' מכרן קיים דאין זה בכלל נכסייך דה"ל כנכסי' שנפלו אח"כ ומה שאמר שם בדשיירה דמשמע דיכולה לאכול וה"ה למכור היינו לר"ג דע"כ כוונתו על נכסי' שנפלו אחרי כן אבל למאי דקי"ל כרבותינו אינו מוכרח דכוונתו הי' על נכסים שנפלו אחרי כן ועמ"ש לעיל סי' פ"ה ועיין בב"ש מ"ש בשיטת התוס' דהחובל וכבר נתבאר בחידושי' באורך על נכון. והנה הב"י מדייק מלשון הטור דס"ל היכא דכתב לה בנכסייך ובפירותיהן מכרה ונתנה בטל וכבר כתבנו טעמו בחידושי' דס"ל דכיון דאמרינן דיד בעל השטר על התחתונה מפרשינן להיפך דמה שאמר בנכסייך היינו לענין פירות כדמקשה הש"ס שם ואימא מפירי ומ"ש בפירותיהן היינו שיהיה מכירתה קיימת אם תמכור הפירות ולא הגוף ואפשר שגם זה דעת התוס' הנ"ל כמבואר בחדושי':

ט (סעיף ה' ולא פ"פ עד עולם וכו') ואם כתב פירותיהן עד עולם כתבו התוס' דעד עולם קאי על פירות שבחיי' ובמותה לפ"ז אם כתב לה בפירוש בחיי' ובמותה באמת א"ב לכתוב פ"פ ועמ"ש בחידושי' דממתני' לא משמע כן מדנקט בבא ג' פ"פ דבעי' נמי שיכתוב עד עולם כמ"ש התוס' שם אלא דלא חש להאריך קשה דיותר ה"ל להזכיר עד עולם וא"צ לפירי פירות ולדעת רש"י דפירוש דעד עולם קאי על פירות עצמן א"ש אע"ג דא"צ עד עולם על פירות עצמן אמרי' לשיפרא דשטרא כתב כן וכתב הר"ן דנלמד מזה בשטר שכתוב בו ביטול מודעא עד עולם אינו מועיל לענין מודעא דמודעא לפירש"י ועיין בב"ש ס"ק ט"ו שכתב דאם נכתב בשטר דידה על העליונה י"ל דבכל אלו הוי סילוק לגמרי ולפמ"ש לעיל דרב אשי פליג על אביי וס"ל דהכא אמרי' יד בעל השטר על העליונה א"כ מדכתבו הפוסקים בהני בעיות דאפ"ה ידו על העליונה א"כ י"ל דאין חילוק אפי' אם כתב בפירוש בשטר לא מהני וצ"ע

בסי' צג

א (סעיף ב' האשה שהיה לה ספק גירושין וכו') משמע דבגירושין גמורים פסק כדעת הרי"ף דאפי' לא סילק כתובתה אין לה מזונות והרא"ש בפ"ק דמציעא פסק כדעת בני מערבא שאמרו בירושלמי דיש לה מזונות כל זמן שלא נתן לה כתובתה וכתב הב"י בשם הריב"ש דבמת ודאי לכ"ע אין לה מזונות מהיורשים וכתב הב"ש בס"ק ד' דמוכח מהא דקאמר בש"ס דמגורשת ואינה מגורשת אין לה מזונות מיתומים דמיירי על כרחך שלא נתנו לה כתובתה ואפ"ה אין לה מזונות כיון שמת ואין מזה ראי' דהא קי"ל כאנשי גליל דהברירה ביד' אפי' אם רוצים היורשים ליתן לה כתובתה א"כ י"ל דמיירי בהכי דהיתומים רוצי' ליתן לה כתובתה אלא שהיא אומרת שרוצית במזונות וכיון דהיא ספק מגורשת אין לה להוציא מספיקא ולכאורה היה נראה דמוכח מהא דאמרינן בר"פ שום היתומים דאפי' למ"ד נזקקין לנכסי יתומים היינו דוקא באלמנה משום מזוני אבל גרושה לא. א"כ מוכח להדיא דאפי' אינם נותנים לה כתובתה אין לה מזונות מיתומי'. דאל"ה קשה דאף בגרושה יהיו נזקקין לנכסי יתומים קטנים משום פסידא דמזונות דאף אם נימא דאין נזקקין לשלם חוב זה דמזונות כשהם קטני' מ"מ לכשיגדלו יצטרכו לשלם דמי מזונות והוי כמו רבית אוכלת בהן. מיהו י"ל לפי מה שדחה הרא"ש ראי' של הרי"ף מברייתא זו דגרשני בעלי וכו' משום דכיון שהדין הוא שאי אפשר לשלם לה בבת אחת אין לה מזונות א"כ ה"ה ביתומים קטני' כיון שהדין הוא דאין נזקקין אין לה מזונות כלל. ואף לכשיגדלו אינם צריכים לשלם. אבל במקום שהדין הוא שישלמו כתובתה מיד והעיכוב הוא מחמת היתומים שאינם משלמים יש לה מזונות וכן משמע מדלא דחה הרא"ש ראי' של הרי"ף כפשטי' דנהי דקי"ל דנפרעי' שלא בפניו לכל בע"ח כדאי' בדף פ"ח ע"א מ"מ הא משמע מסוגיא הנ"ל דעכ"פ לא עדיפא שלא בפניו מנכסי יתומי' גדולים א"כ כיון דבנכסי יתומי' גדולים אין לה מזונות כ"ש שאין לגבות חוב זה שלא בפניו משמע דס"ל להרא"ש דאפילו מנכסי יתומים יש לה מזונות ומ"ש הרי"ף שם ואע"ג דמוקי שמואל בשמעו בו שמת האי שינויא בעלמא הוא וכו'. וכתב הר"ן לפרש דבריו משום דהמ"ל דדוקא ביתומי' אינם חייבי' לזונה משמע דס"ל כשיטת הריב"ש הנ"ל כבר כתבנו בחידושי' דף ק"ז ע"ב פי' דברי הרי"ף על נכון והארכנו בשיטת הרא"ש לקיים דברי הירושלמי עם תלמודא דידן בראיות נכונות:

ב (סעיף ג' אא"כ התנו כן בפירוש) כתבו האחרונים דהיינו אם התנו בשעת נשואין וכו' ועיין בטור שכתב דאפי' אם התנו בשעת נשואין שלא תזון אלמנתו מנכסיו כלל מהני וכן מבואר לעיל סי' ס"ט סעיף ו' דמהני תנאי בשעת נשואין בכל הדברים ואם מחלה לאחר נשואין כתב הח"מ והב"ש דאפשר דמהני כמו בכתוב' לקחן סי' נ"ה ולכאורה י"ל דמזונות אלמנה גרוע טפי דהוי דשלב"ל כמו בירושה דלא מהני לאחר נשואין מטעם זה כדאי' בסי' שקודם זה מיהו מלשון הש"ע לעיל סי' ס"ט ולקמן סי' ק"ה משמע דגם לאחר נשואין מהני ע"ש וכן משמע לקמן סעיף ט"ז דאם אמר לה יהא קרקע פלוני במזונותי' ושתקה מחלה אלמ' דמהני מחילה אפי' בחיי הבעל ועמ"ש בס"ס ס"ט דלא שייך בזה משו' חיזוק לדבריהם:

ג (שם בהג"ה ויכולים הב"ד לתקן) כתב הריב"ש חוץ מג"ח ראשונים וכתב הב"ש דה"ה כל היכא דאסורא להנשא מחמתו א"י לתקן לסלקה להפסיד לה מזונות ועיין בחידושינו דף ס' ע"ב דמוכרח לומר כן לשיטת ר"ש הזקן ומבואר לעיל סי' י"ג דכל היכא דלא משעבדא להניק מותרת להנשא דלא תיקנו אלא היכא דמשעבדא להניק משו' דממילא לא תגבה בשביל מזונות כיון שאסורה להנשא ולכאורה קשה עליו טובא דא"כ הא דמבעיא לי' בר"פ אלמנה ניזונית תנן או הנזונית וכו' ומשמע דמסיק דלאנשי יהודא אין מע"י שלהם וכמ"ש הב"ש לקמן רס"י צ"ה א"כ ממילא פטורה להניק דהו' בכלל מע"י וכי כל הברייתות וכמה פלוגתות דתנאי ואמוראי בר"פ אע"פ אינם אלא לאנשי גליל ורב גופי' דס"ל דהלכה כאנשי יהודא איירי שם. אלא ודאי נראה דאפי' לאנשי יהודא כל היכא דאסורה מחמתו א"י לסלק לה כתובתה וה"ל בזמן הנקה ליהודא כאלמנה ניזונות לאנשי גליל ומע"י שלהם גם נראה דבהכי א"ש הא דאמר ו' חנינא עשו אלמנה אצל בת כבת אצל אחים ויבואר בסמוך דלכאורה לא משכחת הך תקנה אלא לאנשי גליל דלאנשי יהודא כיון שהבריר' ביד היורשים לסלק בכל עת כתובתה א"כ אף כשהנכסים המותר על כתובתה הם מועטים למה לא יוכלו היורשים לומר כשיכלו נכסי' המועטי' יסלקו לה כתובתה ועיין בחידושינו דף מ"ג ע"א ולפמ"ש משכחת במקום דאסור' להנשא כגון מעוברת ומניקה דצריכים היורשים ליתן לה מזונות כל זמן שאסורה להנשא ובזה עשו כח אלמנה להוציא מן היורשים ועיין בסמוך:

ד (סעיף ד' המניח אלמנה ובת וכו') זה דעת הרמב"ם והתוס' הקשו על זה בכתובות דף מ"ג דמה שיעור בזה דאין לדבר קצבה וכתבו המפרשים דלדעת הרמב"ם משערים כשיעור שיכולה לחיות כמ"ש בהג"ה. ולכאורה נרא' דגם לדעת התוס' ב"ל כן דאל"כ במקו' שיש אלמנה ובנות לא משכחת שיזונו הבנות בנכסים מועטים שהרי מוציאי' הכל לאלמנה אם כן הא דאמר ביבמות דף ס"ו ע"ב הכא בנכסי' מועטי' עסקינן דהבת מאכלת בתרומה עבדי צ"ב וכיון דמיירי התם דאיכא אלמנה אם כן הרי מוציאין הכל למזונות אלמנה. וממילא יאכלו הכל בשביל אלמנה דהא על כרחך מיירו שם דלא גבת' כתובת' שהרי עבדי' הם באחריות היורשי' מדקרי להו עבדי צ"ב וצ"ל גם לדידהו דהיכא דאיכא אלמנה ובת משערי' כל ימי חיי' והמותר לבת. א"כ ממילא דגם לדעת הרמב"ם א"ש ועיין מ"ש בסעיף י"ב. ויש להסתפק כיון דקי"ל לקמן סי' קי"ב דכתוב' ממעטת ונכסי' מועטים היינו ביתר מן כתובה היכא שהנכסי' מועטי' העודפי' שוים יותר משיעור הכתובה אם שייך בזה לומר גם כן שיוציאו לאלמנה מן הבנים המותר מן הכתובה די"ל כיון שהנכסי' שיוציאו לה הם יותר משיעור כתוב' יכולי' היתומי' לומר שתקבל האלמנה אלו הנכסי' על הכתובה אפי' לאנשי גליל דאפשר דבכה"ג דלא יירשו היתומים כלום לא היה תקנת אנשי גליל דהא לדעת הרי"ף שהבי' הרא"ש בר"פ אלמנ' ניזונית דף צ"ז לעול' אין לאלמנ' מזונות יותר משיעור כתובתה ואף דלא קי"ל כוותי' מכל מקו' בכה"ג שמוציאין מיד הכל לאלמנה מן היתומי' שפיר י"ל דבכה"ג יכולי' היתומי' לסלק לה כתובתה ולא משכחת נכסי' מועטין אלא כשהכתובה מרובה וניחא ליתומי' טפי שיוציאו לאלמנה המותר מן הכתובה כדי שיהי' הכתובה בידם וע' בחדושי' בדף מ"ג ע"א דמוכח מדברי התוס' דס"ל דאין חילוק דלפמ"ש לא הוי מקש' התו' מידי דמה שיעור בזה דאין לדבר קיצבה משמע דס"ל דאפי' אם הנכסי' מועטין הם יותר מן הכתובה מוציאין לאלמנ' דאל"כ הרי יש לדבר קצבה כשיעור הכתוב' וצ"ע ועיין בסמוך מיהו בעיקר קושי' התוס' צ"ע דלמה לא יוכלו היתומי' לייחד לה ארעא למזוני והיינו שתזון משכרו כדפי' הרמב"ם וש"ע לקמן סעיף ט"ז ואף דקי"ל דפירות אינם משועבדי' למזונות היינו משום דמקולי כתובה אבל אם היתומי' רוצים לייחד לה שתזון מן הפירות י"ל דרשות ביד' ועוד נראה דאף אם יוציאו לאלמנה כל הנכסי' מ"מ כיון דקי"ל דאינה מוכרת אלא אחת לי"ב חדש א"כ יש לומר דכל הפירות הגדלי' מן הקרקעות שהוציאו לה הם של יורשיו דקי"ל דאין אשה ניזוני' מפירות שגדלו לאחר מיתה דה"ל ראוי ואפשר שאין מועיל מה שמוציאי' אלא לענין שאין היתומי' יכולי' למכור א"כ שפיר יש לומר שהתקינו חז"ל כן לכל אלמנה אם תטעון כן. וצ"ע גבי נכסי' מועטי' דבנות דמשמע דהפירות הם של הבנות כדמשמע מלשון הרא"ש ר"פ מי שמת גבי יתומי' שקדמו ומכרו ע"ש שכתב שהבנות מתפרנסי' בשבח הקרקע מ"מ עכ"פ צריך לשער שם שעם הפירות לא יספיק אבל באלמנה אם יש שם נכסי' מרובי' שהפירו' מספיקים לאלמנה שתהי' ניזונת מהם למה יתנו לה הנכסי' עם הפירות א"כ עכ"פ יש לדבר קיצבה ונראה עוד דכשאלמנה דוחה את הבנים ובנות בין לדעת הרמב"ם ובין לדעת התו' הכתובה ממעטת גם כן ויכולה לומר שתניח ביד היתומים נכסי' שיעור הכתוב' והמותר תקח למזונותי' דהא עשו אלמנה אצל בת כבת אבל אחים וכי היכי דממעטת אצל הבת כמ"ש לקמן סי' קי"ב ה"נ ממעטת אבל האלמנה אלא שאני מסתפק אם צריכ' שבועה אף למאי דקי"ל לקמן דלמזונות א"צ שבועה מכל מקום בכה"ג דמוציא' מן היתומים משום דכתובה ממעטת צ"ע אם צריכ' שבועה. וכן יש להסתפק דאפשר בכל מקום שמוציאין לאלמנה אפי' בנכסי' מועטים מאוד בלא מיעוט הכתובה י"ל דצריכ' שבועה כיון דמוציאין הכל מיד היתומים לא שייך תשבע בסוף ולפ"ז הי' אפשר לתרץ הא דר"פ אלמנה לכ"ג דמוקי בנכסי' מועטי' דמיירי שלא נש בע' האלמנה עדיין על כתובתה וממילא הכל בחזקת היתומי':

ה (שם וי"א דבין שנכסי' מרובים וכו') עיין בחידושינו דף מ"ג ע"א שכתבנו דמוכח מלשון הירושלמי שכתב וכשם שדוחה וכו' דהיינו ביש שיעור לנכסי' למזונות הבנות עד שיבגרו ונשאר עוד מעט לבנים אלא שאין מספיק לזון בנים ובנות ביחד עד שיבגרו דאז מוציאים לבנות עד שיבגרו והאלמנה מוציאה מהם וחוזרת הבת ומוציאה מן הבני' המותר וחוזר' האלמנה ומוציאה מן הבת והיינו דקאמר שדוחה את הבנות ע"י הבנים וכשם שדוחה האלמנה את הבנות ע"י הבנים כך דוחה את הבנים ע"י הבנות וכו'

ו (שם ואפי' אם תנשא הבת וכו') כתב הב"י וח"מ וב"ש בשם הסמ"ג דאין הבת נוטלת עישור נכסי' מפני מזונות אלמנה ולא ידעתי דהא דין זה הוא מפורש כלשון זה ברמב"ם ובש"ע לקמן סי' קי"ג סעיף ו' והנה הב"ש כת' שם בס"ק ט"ז דמ"מ אם רוצים לסלק לה הכתובה כדי שלא תהי' ניזונית רשות בידם כמ"ש בסי' ק"ב לענין בע"ח א וקשה לי