הפלאה - קונטרס אחרון (כתובות) רמז

הלותה אחר שנשאת שהרי זכה בהם מתחלה והיא נסחא אמתית ר"ל שזכה בהם בתחל' כשהי' בעין קודם שהלותה והמשך לשונו ומלוה שיש לה אבל הבעל ר"ל קודם שנשאת וע"ז כתב כ"ש אם לותה לאחר שנשאת דאם זכה בהם מתחלה אין כאן שאלה אלא אם כתב לה דין ודברים דהוי דינו כמו לואה קודם שנשאת אפ"ה הבעל יורש מחצית ויפה כתב הח"מ שוב ראיתי בתשובת הרדב"ז בסי' קס"ח והביאו הכנה"ג והסכים עמו הלכה דאם היה הבעל חייב למורישים ומתו מורישים ואח"כ מתה היא ה"ל ראוי כדין מלוה שעמו ונראה דכ"ש הוא כשלוה ממנה קודם שנשאת דהא כשנפלה לה נכסים אחר הנשואין יש לבעל בהם יותר זכות מנכסים שנפלו קודם שנשאת כדאיתא ר"פ האשה שנפלו רישא בזכותו נפלו סיפא בזכותה נפלו ובזה מתורץ מה שהקשה הרמב"ן הביאו בספר שיטה מקובצת בכתובות דף נ"ג בהא דקאמר קבורתה תחת כתובתה דהיינו תחת ירושת נדונייתה וז"ל וקשה לי כיון דכי שקיל בעל נדוניא ירושה היא האיך אמר קבורתה תחת כתובתה והלא אף נכסי מלוג הוא יורש ועוד למ"ד ירושת בעל מדאורייתא איך תקנו להחזירה במקצת עכ"ל ולפמ"ש י"ל דבאמת חוב נדונייתה הוא כשאר חוב בכל מילי כמ"ש הפוסקים בכמה דוכתי וכיון דהוא מקבל הנדוניא קודם הנשואין א"כ ה"ל כמלוה שעמו מקודם הנשואין וכיון דקי"ל דמלוה שעמו פלגי שפיר היה תקנת חכמים שיהיה שלו לגמרי ויתחייב בקבורתה ועיין לקמן בסי' זה מ"ש בתירוץ קושיית הרמב"ן:

ה (שם אבל אם הניחו מורישים וכו') נראה פשוט דהיינו שהיא בת יורשת אבל ביש לה אחים והיא נוטלת שטר ח"ז אף שכבר נתרבו האחים ליתן לה החצי מחלק ירושת בן אפ"ה הכל הוא בתורת מלוה בין מעות בין מטלטלים משום דכל ירושה הוא בחזקת בני' ומה שנוטלת אינו אלא מחמת גביית חוב ואין לה קנין בגוף המטלטלים והוו ליה ראוי אם מתה קודם שגבתה וכן הוא בתשובת חות יאיר סימן קכ"ב ונראה דאפילו אם נתנו כבר היורשים שט"ח עליהם אין לדמות למאי דאיתא בח"מ סו' ס"ו דהיכא דזקף במלוה על שם הלוקח ה ל כגבוי ואפי' אם נתנו ממרני אין לדמות למ"ש הט"ז וב"ש לעיל סי' נ"ב ס"ק י"ג דה"ל כגבוי דמ"מ לענין ראוי אין לחלק דכל זמן שמחוסר גוביינ' ה"ל ראוי אך נראה דיש לחלק בדבר דאם נתנו השט"ח בתורת נכסי מלוג אף שנכתב על שם הבעל מ"מ כיון דעיקר חוב הוא לנ"מ לא זכה בהן הבעל אבל אם התחייבו עצמן בשט"ח לבעל עצמו בחוב גמור והוא קיבל על עצמו בחוב לקנות בהן קרקע או שאר דברים לאכול מהן הפירות חזר דינו כמלוה שאבל הבעל שנתבאר לעיל דהדין שהבעל יורש מחצה כל זה העליתי ובארתי יותר בתשוב' מילתא בטעמא:

ו (שם ואפילו אם היו משועבדים) כתב הב"ש בס"ק ח' דבזה עדיף ירושת הבעל מכתובה בסי' ק' וע"ש בב"ש ס"ק י"ד בשם מהרי"ל דשאני ירושה הבאה מאליה והביא ראיה מהא דאית' בב"ב דף נ"ה אם כן בטלת ירושת בנו הבכור ע"ש ולענ"ד נראה דדין זה הוא סוגיא מפורשת בכתובות דף מ"ט שלח רבין באיגרתו מי שמת והניח אלמנה ובת וכו' מתה הבת אלמנתו גובה מנכסיו הרי דהבעל יורש אף דהנכסים משועבדים לכתובה ומזונות אלמנה ואף דהב"ש כתב לקמן סי' צ"א ס"ק ט' דמיירי בנצ"ב ואפשר לחלק כבר השגתי שם דהסוגיא מיירי בנ"מ אך לפמ"ש הב"ש בסי' ק' בס"ק הנ"ל ונראה דאיירי הכא דעדיין לא בא ליד הבעל חלק ירושתו וכו' א"כ אין ראיה מזה משום דכבר בא ליד הבת אבל לא ידעתי מאי שייך לחלק ביורש דאוריית' בין בא לידו או לא בא לידו ותו דהא בהאי דבבא בתר' דלעיל גבי כרגא דמלכא נמי היו הנכסים ביד אביהם ואפ"ה ה"ל ראוי:

ז (שם אבל אם הלותה נ"מ וכו'). הרא"ש והרשב"א בתשובות למדו דין זה משום דלא גרע הלואתה ממכירתה שהבעל מוציא מיד הלקוחות והנה צריך להבין דבריהם דמה זה ק"ו הא י"ל דשאני מכירתה שהם בעין בשעת מיתה כ"מ שהן משא"כ במלוה אע"פ דהי' שלא כדין מ"ח לא עדין מגזיל' וגניב' ומבואר לקמן סי' ק' ס"ב ובח"מ ס"ס רע"ח דכל זמן שלא נתייאש מיקרי מוחז' אבל אם נתייאש ה"ל ראוי וכ"ש אם היה מעות והוציאה א"כ מה בכך דשלא כדין לותה ויותר צריך להבין דברי הרא"ש שכתב דלא עדיף ממכירה וכו' אע"פ שלא חכרה כי אם הגוף אחר מיתה והבעל אוכל פירות וכו' וכל שכן אם הלותה וכו' דמה זה כ"ש הא במכירה הי' הקרקע ביד הבעל ואכל מהן הפירות ולענ"ד דעיקר דבריהם דכיון שתקנו במכירה שהבעל מוציא מיד הלקוחות ולא מצינו בשום יורש כן שיוציא ממה שמכר אביו בחייו ש"מ דעיקר תקנת ירושה הוא בשעת נשואין וכבר זכה בהן הבעל א"כ כ"ש לענין ראוי דאינו תלוי בשעת מיתה אלא כיון שזכה בהן הבעל שעה א' אף דהיה ראוי בשעת מותה כבר נעשה הבעל לוקח אף אם היה יודע הבעל מהלואתה ולא מיחה אפ"ה כיון שזכה בהן כבר יצא מדין ראוי וזהו שכתב דלא עדיף הלואתה ממכירתה ולפ"ז נ"ל דמה שכתב הרא"ש שלא כדין הלותה ונסתפק בזה הח"מ במקום שאין לבעל פירות ולפמ"ש נראה פשוט דמה שכתב הרא"ש שלא כדין הלותה היינו לרווחא דמלתא שאם תקנו חכמים במכירה כדין שמוציא משום דהוא לוקח ראשון כ"ש שמוציא הלואה שלא כדין אבל לענין ראוי פשיטא כיון שכבר זכה לא הוי ראוי ועוד נלע"ד דמוכח כן מדברי התוס' בכתובו' דף נ' שכתבו דלר"י דס"ל קנין הפירות כקה"ג דמי לא משכחת תקנת אושא אלא כשכתב לה דו"ד אין לי בנכסייך הרי דאף דאין לבעל פירות אפ"ה לא מקרי ראוי אף דלר"י ס"ל קנין הפירות כקה"ג דמי נחנא דהיה לאשה וללוקח קנין הפירות כקה"ג ואמרי' בסוף השולח דלמ"ד כקה"ג נחלה החוזרת לאביו ביובל אין הבכור נוטל בה פי שנים ואפ"ה לא מקרי ראוי והיינו מטעם דכבר קדמה קנין הבעל משעת נשואין כנ"ל וכ"ש לדידן דקי"ל קנין פירות לאו כקה"ג דמי דלא מיקרי ראוי נמצא דאין ספק אפילו היכא דאין לבעל פירות לא מיקרי ראוי וכדמוכח מדברי התוס'

ומ"ש הב"ש בס"ק י"ב דלא משכחת להאי דינא שלא יהיה לבעל פירות ואפ"ה לאחר מיתה המכר בטל מתקנ' אושא כבר כתבתי דמשכחת בפשיטות כגון בענין שכתב לה דו"ד אין לי בפירות נכסייך ולא בפ"פ וכו' דאפ"ה מכרה בטל לאחר מיחה ולדעת הטור אפי' בנכסייך ובפירותיהן הדין כן כמו שיבואר לקמן בסי' צ"ב גם נראה דמשכחת אם מכרה כתובתה בטובת הנאה ומ"ש הב"ש לעיל בסי' פ"ה ס"ק ט"ז דמוכח מסוגי' דהחובל דאין הבעל יורש אותו מעות דאם לא כך איך סלקא דעתך שתמכור תתן לנחבל וכו' כבר כתבתי שם דלעניית דעתי לא מוכח מידי מהתם כמבואר לעיל סי' פ"ה באורך ע"ש

והנה יש לדקדק בתשובת הרשב"א שהביא הב"י וז"ל במלוה שנעשה ממעות ששיירה לעצמה שכתב לה בעודה ארוסה דו"ד אין לי בהם א"נ לאחרי נשואין ובשקנו מידו ואיך שייך במעות קנין הא קי"ל דאין מטבע נקנה בחליפין ודוחק לחלק כיון דאינו רק סילוק מהני אפילו במעות דמנ"ל הא ובגמרא לא אחרו אלא מגופה של קרקע קנו מידו וצ"ע ובעיקר פלוגתת הפוסקים על ר"י מיגאש דס"ל דמלוה לאו ראוי הוא וכן נראה מדעת הרמב"ם כמ"ש הה"מ ולא הביאו הטור וש"ע כלל דעתם מחמת שדחו אותו התוס' והרא"ש מסוגיא דב"ק דף מ"ג ע"א דפריך גבי נזקין ונוקמי' לרבה כגון שגבו מעות ולר"נ כגון שגבו קרקע וכו' והנה זה רבות בשנים אשר העלה ה' בדעתינו ליישב דבריו ז"ל ואח"כ מצאתי בס' לחם משנה שתירץ כן דלא מוכח מידי מסוגי' דשם ואדרבא נ"ל דהוציא דבריו משם והוא דלכאורה מוכח מדכתב רחמנא קרא יתירא גבי כופר דאין הבעל יורש משום דה"ל ראוי דאין משתלם אלא לאחר מיתה וכתבו התוס' שם ד"ה וה"ל ראוי דהא דאיצטריך קרא להכי משום דה"א כיון דנעשה החבלה מחיים שהכופר בא על ידה לא הוי ראוי א"כ משמ' דשאר מלוה לא הוי ראוי לגבי בעל מדכת' רחמנ' דוקא בכופר שאין משתלם [אלא] לאחר מיתה דאין החוב מתחיל אלא לאחר מיתה מיהו לרבה ולר"נ דס"ל לחלק בין גבו קרקע ובין גבו מעות לכל חד כדאית ליה לק"מ דאיכא לאוקמי בגבו קרקע ולר"נ בגבו מעות דלא הוי ראוי משום מלוה אלא משום דאין משתלם אלא לאח"מ א"כ כיון דלא מוכח מקרא ממילא ה"ל מלוה ראוי גבי בעל כי היכא דאמרינן מסברא גבי בכור ושפיר פריך הש"ס ולוקמי לרבה כגון שגבו מעות דודאי ה"מ לשנויי הכי לרבה ור"נ אבל למאי דמסיק רב פפא בבכור בין גבו קרקע ובין גבו מעות אין לו שפיר מוכח מר"ע דמלוה לא הוי ראוי לגבי בעל כנ"ל ובזה מתורץ קושיית התו' ד"ה ונוקמה לרבה וכו' דהמ"ל לרבה אליבא דנפשיה דס"ל שיעבודא לאו דאורייתא לוקמ' בין בגבו מעות בין בגבו קרקע ולפמ"ש לק"מ דאדרבא מזה מוכח דלא הוי מלוה ראוי לגבי בעל מדאיצטריך גבי כופר אלא דמקשה דוקא הוי מצי לשוויי הברייתא אליבא דבני מערב' ובהכי א"ש דיוקא דלישנא דרב פפא בב"ב(דף קכה ע"ב) הלכתא אין הבעל נוטל וכו' ואין הבכור נוטל וכו' והדר קאמר ואין הבכור נוטל במלוה בין שגבו קרקע בין שגבו מעות וכו' דמשמע דבעל נוטל במלוה כמ"ש התו' שם והיינו משום דמסיק דבין שגבו קרקע בין שגבו מעות לעולם הוו ראוי א"כ מוכח דבעל נוטל במלוה ובאמת קשה לכאורה על שיטת התו' והרא"ש דלמה להו קרא בכופר תיפוק ליה דהוי מלוה ודוחק לומר דאיצטריך קרא היכא דנגח שור הבעל עצמו לאשתו דה"ל מלוה שעמו דאכתי קשה דהא במלוה שעמו פלגי כתבו התוס' שם דהיינו מטעם ספיקא ואיצטריך קרא למעוטי ספיקא מיהו לדעת הפוסקים דקי"ל דלא כר' עקיבא בירוש' הבעל ע"כ קרא דוהמית אשה לדרשא אחריתא אתי דהא כל ירושת הבעל מדרבנן אך לשיטת הרשב"א וסייעתו דס"ל ירושת הבעל דאורייתא כר"ע קשה דהא איהו גופי' פסק הכא דאין הבעל נוטל מלוה ומנ"ל לדחוק דרשא דר"ע דמוכח מיני' דשאר מלוה לא הוי ראוי לגבי בעל וצ"ל דס"ל דר"ע ס"ל כרבי דמלוה לא הוי ראוי כלל אפילו בבכור ואפשר דנפקא להו כדמשני בב"ק שם הני מילי לבני מערבא אליבא דרבנן כי קאמרי הכא כרבי דלכאורה לפי קושיית התוס' הנ"ל ה"מ לשנויי איפכא דרבה אליבא דנפשיה דס"ל בין גבו קרקע בין גבו מעות אין לו א"כ מוכח מר"ע דבעל יורש מלוה אלא ע"כ דמלוה הוי ראוי לבעל אף לדידן ור"ע כרבי והיינו דמשני הכא כרבי משום דמשמע דבעי לאוקמי הברייתא אליבא דר"ע כדאמר ובנזקין לא אמר ר"ע והתניא וכו' כיון דכולהו סתמא אליבא דר"ע כמ"ש התוספת בב"ק דף מ"ג ד"ה אמר רבה וכו' ע"ש ובכמה דוכתי אך אכתי אין מזה קושיא על הר"י מיגאש דלא משני אליבא דנפשיה דאכתי הוי צריך לשנויי כרבי אליבא דרב נחמן ומשני הכל בחדא שינויא

והנה לכאורה ראיה מפורשת לדעת הר"י מיגאש מסוגיא דנכסי מלוג (דף ל"ד ע"ב) שאל מן האשה ושילם לבעלה מאי אשה ששאלה ושילם בעלה מאי ופירש ריב"ן שם בתוספת דיבור המתחיל שאל וכו' שאל מן האשה ומתה ושילם לבעלה וכן אשה ששאלה ומתה ושילם בעלה וכיון דקי"ל דכפל מבהמת נ"מ הוא לאשה כמ"ש התוספות בכתובות דף ע"ט ע"ב ד"ה פירא דפירא וכו' בשם ריב"ן עצמו ע"ש וכן כתבו הרא"ה וריטב"א שם וכן משמעות דברי הרמב"ם א"כ אין לך מלוה גדול מזה שעדיין לא בא הכפל ליד האשה כדאי' לעיל סי' פ"ג גבי חבלה א"כ בא שה ששאל' ושילם בעלה איך יקנה את הכפל הא ה"ל מלוה וכן בשאל מאשה ושילם לבעלה נהי דמגוף התשלומין אין להקשות דהוי ראוי כיון דכבר זכה הבעל בבהמה קודם ששאלה כמ"ש הרא"ש ורשב"א בתשובה כנ"ל אבל איך מקנה הבעל משום ניחותא דאשה הא אין הכפל שלו כלל אלא ליורשי אשה מיהו יש לפרש בדוחק כגון שנגנבה לאחר מיתת אשה דכבר זכה הבעל בבהמה וכפילא דידי' אך אין משמעות הלשון שם כן ותו דלרבא דאמר שם בר"פ המפקיד נעשה כאומר לכשתרצה ותשלימני סמוך לגניבותה קנויה לך א"כ איך שייך שתקנה לו האשה לאחר מיתתה וכן איפכא שיתנה עם האשה שיקנה הבעל אחר מיתתה וכן ב"ל ע"כ בבעיא דשילם לבנים מאי שהיתה הגניבה בחיי האב דאל"כ איך יקנה לשואל לאחר מיתתו אלא ודאי דריב"ן ס"ל נמי כדעת הר"י מיגאש דמלוה לא הוי ראוי לגבי בעל אם כן צ"ע היכא דתפס הבעל אם יכול לומר קום לי כדעת ר"י מיגאש וריב"ן וכ"ש במלוה שעמו: ח (סעיף ב' אבל אם אין לבת יורש אלא בעל אינו יורש דהוי ראוי) כתב הב"ש תימא הא פסק בח"מ סי' רמ"ח בהג"ה אם אמר נכסי לך ואחריו ליורשי מכירה של הראשון בטילה אפי' לא אמר מעכשיו א"כ לא הוי ראוי ותירץ משום דכתב המרדכי דבל"ז הוי ראוי כיון דלא בא לידו אלא דבש"ס ס"ל אחריך כמעכשיו ואנן קי"ל אחריך אינו כמעכשיו וכל דבריו אינם מובנים לי דהא כתב הרמ"א בח"מ שם ס"ז אמר אחריך ליורשי והי' לו בת ומתה בחיי המקבל והניחה זרע זרעה עומד במקומה אבל אם אין לה זרע אין שאר יורשים עומדים במקומה הרי דלאו דוקא בעל אלא אפי' שאר יורשים א"כ לא שייך תירוץ שלו דמשום דלא בא לידו ה"ל ראוי דמאי שייך ראוי לגבי שאר יורשים דיורשים בראוי כבמוחזק ותו תמיהני וכי יעלה על הדעת דבאומר ליורשי המכירה בטילה ע"כ דהוי כמעכשיו שאין לו אלא אכילת פירות ואיך יהי' ראוי לגבי בעל הרי המרדכי עצמו כתב במהיום ולאחר מיתה דלא