הפלאה - קונטרס אחרון (כתובות) רכד

לדמות לד' לילות דשם בודאי אין כל הנשים שוות כדאי' בנדה נשים בדמיהם כגפנים וכו' נמצא אפי' לדעת רש"י והרמב"ם י"ל כסברת הב"ש דד' לילות לא שכיחא ודם נדה לא שכיח טפי אמנם יותר נראה דאין הטעם של הרמב"ם משום דתלינן בד' לילות כמ"ש בח"מ דכל ד' לילות ה"ל פירצה דחוקה ע"ש אלא כמ"ש המפרשים דס"ל דתלינן בדם נדה או בדם בדדין וראיה לזה מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב דטעם בבגרות דאין להם טענת פ"פ משום דרוב הבוגרות אין להם דוחק ואם ניחא דתלינן בד' לילות קשה מנ"ל זה הטעם דילמא הא דאחר בש"ם הב"ע דקטעין טענת פ"פ היינו שבאמ' יבא דם כפי שיטתו דאפי' יצא דם תלינן בד' לילות אבל בבוגרות שאין להם אלא לילה אחת א"כ כיון שיצא דם אין הבעל נאמן ואין לומר דשמא זינתה בלילה זו דהא לא שכיח כלל כמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה בגיטין דף י"ז דאין שהות בין יום ללילה שתזנה מכ"ש באותו לילה עצמה דלא שכיח. אע"כ דס"ל להרמב"ם דאפי' בוגרות יש לתלו' בדם נדה או בדם צדדין (ועיין ברמב"ם פרק א' מהלכות א"ב דאפי' בנבעלה בנערות ונתבגרה תו אין לה דם) ועוד כתבנו בחידושי' דאס"ד דטעם הרמב"ם משום דתלינן בד' לילות א"כ לפי מאי דאמר בר"פ התינוקת דאין תולין בד' לילות אלא בתוך י"ב חדש א"כ היכא דנתקדש' ושהתה י"ב חדש וניסת תו אין להסתפק שנבעלה קודם אירוסין ולפ"ז קשה למה הוצרך הש"ס בדף ט' לשנויי שקידשה פחות' מג' שני' ועיין בחידושי' בריש מכילתין באורך אע"כ צ"ל דטעם הרמב"ם משום דתלינן בדם נדה ובספר פני יהושע נטה לדעת המפרשים דטעם הרמב"ם הוא משום דתלינן שהביאה דם ממקום אחר ואין לשון הרמב"ם משמע כן שהרי כתב בהדיא אפי' יצא דם ואין להקשות על הרמב"ם דא"כ מה הועילו מפה ושושנינין הא עדיין יכול לטעון טענת פ"פ כדמקשה הש"ס בדף וי"ו ע"ב ותירוץ הש"ס לא שייך כאן דהתם יכולה לומר בתולה אני כמ"ש התוספות שם משא"כ כאן משום די"ל דלא חששו אלא לטענת דמים דהוא טענה דשכיח אבל טענת פ"פ הוא טענה דלא שכיחא כנ"ל וגם אינו אלא בנשוי דאפי' לדעת האומרים דמהימן בבחור מכל מקום לא שכיח ומסבינן לי' כופרי כמ"ש הח"מ: ט (שם אבל בחור לא וכו') ולע"ד דפשוט דהיינו דוקא להפסיד כתובתה אבל לענין לאוסרה עליו מהימן כיון שהוא אומר דקים ליה שויא אנפשיה חתיכא דאיסורא וכן פירש"י להדיא דף ט' ע"א בד"ה אבל הכא וכו' אימא מתוך שפנוי הי' אינו בקי וכו' הרי דפירש דהסוגיא שם מיירי בבחור ועמ"ש בחידושי' דלשנוייא דר' אחאי דמשני כאן בבחור כאן בנשוי י"ל דר' אלעזר דאמר נאמן לאוסרה עליו ולא להפסידה כתובתה כפירש"י היינו בבחור דלא קים ליה לענין להפסידה כתובתה שוב מצאתי ברא"ה שכתב דאפי' להאומרי' דבחור לא מהימן להפסידה כתובתה אתמר אבל לאוסרה לא דהא שוי' אנפשיה מד"א עכ"ל

י (סעיף ז' אם היא אשת ישראל וכו') נלע"ד דמיירי הכא כשאין שעות אחר החופה לחוש שזינתה אח"כ אבל אם יש שהות א"כ למאי דקי"ל כרבא בכתובות דף ע"ה ע"ב דאמרינן כאן נמצא כאן הי' כמסקנת הש"ס דף ע"ו ע"ב גבי החליף פרה בחמור וגבי מחט שנמצא בבית הכוסות דאפי' בטענו שניהם ספק אין מחזיקין מרשות לרשות ואמרינן כנכ"ה כדאי' בח"מ סי' רכ"ד והכי קי"ל לענין איסור כדאי' בא"ח סי' תס"ו ע"ש בב"י בשם הריטב"א דאמרינן כנכ"ה וראי' ממומין ע"ש במגן אברהם ס"ק כ"א הרי דאזלינן אפי' לקולא משום חזקה כנכ"ה. ומכ"ש הכא דלחומרא והכי קי"ל לענין טומאה דאין מחזיקין ממקום למקום כדאי' בריש נדה א"כ ה"נ אפי' באשת ישראל אסורה דלא עדיפא חוקת היתר דידה נגד חזקת הגוף וחזקה דכנכ"ה. (ועיין בתוס' דף ט' בד"ה לא צריכא וכו') א"כ לא נשאר אלא ספק אונס ספק רצון ואסורה מספק תדע דהא כתבו התוס' בד"ה אבע"א וכו' דהיכא דאיכא רוב גמור אין להכניסו בסיס וחזקה דכנכ"ה וחזקת הגוף ודאי טפי עדיפא מרוב גמור דהא קי"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב ובחזקות אלו ודאי מוציאין ממון אפי' בשמא ושמא כדקי"ל בח"מ סי' רכ"ד וכנ"ל ועוד ראיה מהא דקי"ל כר' גמליאל באומרת משארסתני נאנסתי דנאמנת להוציא מאתים אע"ג דה"ל לבעל המוחזק ס"ס ספק רצון ספק אינו תחתיו וע"כ צ"ל משום דאמרינן כנכ"ה לגבי ספק אינו תחתיו כמבואר בחידושי' באורך בתו' ד"ה אי למיתב וכו' והא דלא משני הש"ס בדף ט' דמקשה והא ס"ס הוא דמיירי ביש שהות אחר החופה היינו משום דהתם קאי לר' אליעזר דס"ל בכתובות דף ע"ה שם דלא כרבא ול"ל חזקה כנכ"ה כמ"ש בחידושינו בריש מכילתין והבאתי שם עוד ראיה דלרבא דס"ל בסנהדרין דף ח' דאין חוששין ללעז ע"כ צ"ל טעמא דמתני' בריש מכלתין משום זנות שאחר החופה דאמרינן כנכ"ה ותמיהני שלא הזכירו הפוסקים חדין זה והנה בח"מ כתב דבזה"ז שמקדשין תחת החופה וליכא חשש אפי' באשת כהן אלא משום זנות שאחר החופה חולין במצוי וכן נראה ממ"ש בתשובת מ"ב והביאו המ"א בסי' תס"ז ס"ק י"ח מיהו נראה דהיינו דוקא באינו מצוי כלל אבל במצוי קצת אפי' אם יש לחשוב אותו לרוב הא חזקת כנכ"ה וחזקת הגוף עדיפא מרובא כמ"ש ויש לתלות אפי' במיעוט המבוי שהי' אחר החופה ברשות הבעל וע"ש במ"א במה שהשיג על המ"ב ולפ"ז אפי' באשת ישראל איכא חשש זה אם לא באינו מצוי כלל גם מ"ש בח"מ להתיר אפי' באשת כהן צ"ל כאורה דהיינו שהי' אומרת ברי לכשר נבעלתי דאלא"ה הא קי"ל לעיל ס"ם וי"ו דאפי' בדיעבד בעי' חרי רובי להכשיר מיהו לפמ"ש לעיל בסעיף ג' יש לחלק דבטענת פ"פ כיון דאין איסור אלא לגבי הבעל דשוי' אנפשיה חתיכה דאיסורא י"ל דלא שייך מעלה עשו ביוחסין ולא בפי' תרי רובי אבל בט"ד שהוא טענה מבוררת י"ל דבעי' חרי רובי מיהו י"ל כיון שלא נהגו בשושבינן ומשמוש אפי' בט"ד לא הוה טענה מבוררת מ"ח היכא דאיכא רוב פסולים כגון עיר שרובה עובדי כוכבים וליכא ברי דידה אפשר דאפי' מדינא אסורה באשת כהן מיהו י"ל דמדינא אמרינן חזקה אשה בודקת ומזנ' וחזקת היתר עדיף מרוב פסולים וצריך עיון לדינא:

והנה לענין כתובה כתב ס"ק ט' דמפסדת אפי' באשת ישראל משום דאין כאן אלא ספק אחד דשמא תחתיו נאנסה אם לא כשטוענת ברי שתחתיו נאנסה ולפמ"ש ביש שהות אחר החופה אמרינן כאן נמצא כאן היה אפי' היכא דליכא ברי כדקי"ל בח"מ סי' רנ"ד א"כ אפי' היא אומרת בתולה הייתי והבעל נאמן שהיא משקרת ח"מ לא גרע משמא וממילא אמרינן דתחתיו נבעלה ולכאורה ראיה מפורשת לזה מהא דאמרי' בכתובות דף ל"ו גבי חרשת ושוטה דלר"נ אין לה טענת בתולים דטעניני' לה משארסתני נאנסתי כפירש"י שם אע"ג דליכא ברי אלא משום דמיירי שם ביש שהות אחר החופה דהא בזה מיירי ר"ג כדמוקי רבא בדף ע"ה ע"ב אמרינן שתחתיו נבעלה אפי' בלא ברי אלא דאכתי איכא למימר דה"מ בחו"ש וקטנה דקיי"ל דפיתוין אונס אבל בפקחים י"ל כיון שהיא משקרת וליכא ברי יכול לומר שמא ברצון זינתה אע"ג דכיון דה"ל לאחר נשואין מטעם כנכ"ה א"כ ה"ל כאומר אינו יודע אם פרעתיו ח"מ כיון שהבעל נאמן שהיא משקרת לא דמי לא"י אם פרעתי דהתם איכא ברי דמלוה שאומר לא נפרעתי אבל הכא ה"ל כשניהם אין יודעים חן הפירעון דקי"ל בח"מ סי' ע"ה דפטור אך י"ל דהכא כיון דאיכא שטר כתובה בידה הא קי"ל בח"מ ר"ס פ"ב דבמלוה בשטר אם שניהם אין יודעי' חן הפירעון דמוקמינן השטר אחזקתו וצ"ע אם יש לה דין שטר ועיין בש"ך בח"מ בסי' פ"כ בדיני מיגו לענין אי אמרינן בכתובה מיגו להוציא ועיין בב"ש פי' זה ס"ק כ"ב ולפי' התוס' שם בדף ל"ו דכל חרשת ושוטה הם בחזקת מוכח עץ נ"מ לדינא דאין בחו"ש ט"ב אפי' ליכא שהות משום דבחזקת ח"ע הן. אלא דבאין שהות אין לה אלא מנה כדין מ"ע אבל לפירש"י שם היכא דאין שהות מפסדת כתובתה לגמרי כיון דליכא ברי אע"ג דהוי ס"ס ספק מ"ע וספק תחתיו באונס דהא כתבו התוס' בדף ט' דהא דלא אמרינן ספק מ"ע מדלא טענה כיון דליכא גנאי וזה לא שייך בחו"ש כמו שכתבו לעיל מ"מ כבר כתבנו דלדעת רש"י מוכת עץ לא שכיחא ואין לחשבו בס"ס ועיין מה שכתבתי לעיל סעיף ג' לענין איסו' באשת כהן

יא (שם בהג"ה וי"א הא דנאסרת וכו'). הוא דעת רבינו יונה שהביא, הרא"ש ובתחלה הקשה עליו הרא"ש כיון דאיכא רובא דרצון נימא דחזקה ורובא רובא עדיף ובסוף דבריו כתב ויש להביא ראיה ממתניתין דמשארסתני נאנסתי אע"ג דאיכא לבעל חזקת ממון ורוב דרצון ולכאורה קשה עליו דהא התם שכבר ניסת והיא טוענת ברי ה"ל א"י אם פרעתי אע"ג דהוא אומרת משארסתני נאנסתי הא הרא"ש ס"ל דארוסה יש לה כתובה ואפי' אי נימא דארוסה אין לה כתובה מ"מ היא נאמנת במיגו שנאנסה אחר הנשואין דאז ה"ל א"י אם פרעתי כדמוקי רבא בדף ע"ה דמיירי ביש שהות אחר החופה דהיינו שנאמנת במיגו דנאנסתי אחר הנשואין כמ"ש התוס' שם (ועיין בחידושינו בדף ט' ע"ב דע"כ ב"ל כן דאל"כ ה"ל לבעל ס"ס דעדיף מחזקה). ולכאורה הי' נראה ליישב דבריו לפמ"ש לקמן דהא דנאמנת לאוקימתא דרבא לומר משארסתני נאנסתי במיגו דנאנסתי לאחר נשואין היינו משום דא"צ לברי שלה דאפי' בשמא ושמא אמרינן כנכ"ה. א"כ שפיר אמרינן דאינה מגרעה במה שאומרת משארסתני במיגו דאי בעי שתק'. משא"כ הכא דצריכה לטעון ברי שנאנס' ה"ל מיגו להוציא ולפ"ז מוכח מדברי הרא"ש דהיכא דשניהם א טוענים ברי ה"ל כשניהם אין יודעים מן הפרעון דפטור היכא דליכא שטר כמ"ש לעיל בסמוך מיהו עדיין צ"ע דנהי דצריכה ברי שנאנסה מ"מ במאי דאמרה משארסתני א"צ ברי עוד כתב הרא"ש ראיה לה"ר וזנה מההיא דהיתה מעוברת דאלים לי' לר"ג ברי דידה ומכשיר העובר אפי' ברוב פסולים אע"ג דל"ל לעובר חזקת כשרות וראיתי בס' כנה"ג שהקשה עליו דהתם הוא מטעם דחזקה דבודקת ומזנה והביא ראיה להיפך משבוי' דאסורה לכהונה אע"ג דאומרת ברי ואית לה חזקת היתר. ולענ"ד נראה דאינו ראיה משבוי' דהכא איכא נמי חזקת כשרות דידה שלא זינתה ברצון אבל בשבוי' דחיישינן שנאנסה מן עובד כוכבים ליכא חזקת כשרות מיהו אכתי צ"ע מה שהביא הרא"ש ראיה משם דהא איכא למימר דחזקה בודקת ומזנה עדיפא טובא יותר מחזקת כשרות וחזקת היתר אך לענ"ד נראה להביא ראיה ברורה מסוגיא דשם ד' י"ג ע"ב בברייתא בד"א בעדות אשה בגופה וכו' ומוקי הש"ס התם לענין תרומה דהיא נאמנת שאין העובר מישראל לפוסלה מתרומה דבי נשא והרי התם איכא רובא דעלמא דאינם כהנים ולא שייך נמי בודקת ומזנה גבי ישראל שאין פוסלה בביאתו ואפ"ה נאמנת מטעם חזקה שלה לאכול בתרומה כיון דאיכ' ברי וחזקה והיינו כמ"ש בחידושי שם משו' דלגבי תרומה לא שייך מעלה פשו ביוחסין וה"ה לענין איסור לבעלה נאמנת מטעם ברי וחזקה אפי' נגד רוב דרצון ועוד נראה די"ל דדוקא נגד רוב רבין ס"ל לרבינו יונה דרוב' וחזקא רובא עדיפא משום דלאו רוב גמור הוא כמ"ש התוס' דף ט' בד"ה אבעיא וכו' וכן מה שהביא הרא"ש ראיה ממעוברת ברוב בתולים וכן מה שכתבנו לעיל להביא ראיה לדברי ר"י דנאמנת לענין תרומה אף על גב דרוב ישראל כ"ז לאו רוב גמור די"ל דאזל' היא לגבי בועל דה"ל קבוע וכל קבוע הוי כמחצה על מחצה משא"כ בשבוי' דרוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות רוב גמור הוא ונלע"ד לדעת הר"ר יונה אפי' באומרת מוכת עץ אני נאמנת ומותרת אף דלדעת רש"י וכ"כ הרא"ש בתירוץ א' דמו"ע לא שכיחא וה"ל רובא וחזקה דרובא עדיף מ"מ נראה דמותרת משום דלפי הראיה שהביא הרא"ש ממתניתין דמשארסתני נאנסתי ה"נ יש להביא ראיה ממתניתין דמוכת עץ אני דנאמנת מטעם חזקה. א"כ אפי' נימא דאין להכשירה מטעם ס"ס כיון דמ"ע לא שכיח מ"ח כיון שהיא אומרת שבודאי לא זינתה ברצון תו לא ה"ל רוב גמור שזינתה ברצון דהא אפשר שנאנסה מיהו בירושלמי ריש מכלתין מפורש הפך דברי הר"ר יונה. דאיתא שם גבי דברי ר' אלעזר דהאומר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה. וז"ל והאי דתנינין הנושא אשה ולא מצא לה בתולים היא אומרת משארסתני נאנסתי הדא דתימא בכתובה אבל לקיימה אינו רשאי והא דתנינין היא אומרת מוכת עץ אני וכו' הדא דתימא בכתובה אבל לקיימה אינו רשאי וכו' הרי דמפורש דאינה נאמנת לענין איסור וצ"ל דהר"ר יונה כבר דירושלמי לשיטתי' אזל דפריך שם על דברי ר' אלעזר דאמר האומר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה עליו ולאו ספק אנוס' היא ומשני יש קול לאנוסה משמע דסבר דרוב דרצון רוב גמור ואין לחשבו בס"ס כלל ולהכי ס"ל דאינה נאמנת לענין איסור בין בטענת משארסתני נאנסתי בין בטענת מוכת עץ אני דכולהו לא שכיחא. אבל סוגיא דידן דחשיב לאונס לס"ס וכמ"ש התוספות דס"ל להש"ס דרוב דרבנן לאו רוב גמור הוא שפיר נאמנת בין בטענת נאנסתי או מוכת עץ אני כיון דליכא רוב גמור שזינתה ברצון ועיין בחידושי שכתבתי לתרץ דברי הירושלמי דאינו סותר לסוגיא דידן

יב (סעיף ח' אינה מפסדת אלא עיקר כתובה וכו') כתב הרשב"א והביאו הה"מ דאם לא טרח בסעודה אינו נאמן וכ' הב"ש דמשמע דבין בטענת פ"פ בין בטענת דמים במקום שאין נוהגים משמוש הדין כן וכן לענין תוספת כתובה אין חילוק אך לפמ"ש בחידושינו דלדעת הרמב"ם דמפרש דטענת פ"פ הוא אפי' בשיצא דם דתלינן בד' לילות או בדם נדה מתורץ קושית הרא"ה והר"ן דמאי