הפלאה - קונטרס אחרון (כתובות) רכ

קונטרס אחרון הלכות כתובות

מה טוב ומה נעים שבת אחים איש ולויה מתאחים. אלהים ואנשים משמחים. למען ישכנו במשכנות מבטחים. בלי משאות שוא ומדוחים. יתערב עמה במוהר ומתן ושלוחים: יושב המרומים ודר המתוחים. אשרני דרכי נועם ישרים ונכוחים דברי אלהים חיים וקיימים לעד ולנצח נצחים: וסעיפי זעות. ושפתי געות. לאל דעות. לדעת לעות. בלי טעות. הלכות קבועות

באבן העזר סימן סו

א (סעיף א' אסור להתייחד וכו'). כתב הה"מ ואחרונים דמשמע מדברי הרמב"ם דלכתחלה צריך לכתוב הכתובה קודם החופה ובדיעבד קנתה החופה. הנה מה דפשיטא לי' דבדיעבד קנתה החופה אף דס"ל להרמב"ם דחופת נדה אינו קונה משום דאינה ראויה לביאה נראה דנפקא לי' ממתניתין דף נ"א לא כתב לה כתובה בתולה גובה מאתים ומשמע דאפילו נכנסה לחופה ולא נבעלה ואס"ד דלא קנתה החופה ה"ל ארוסה דהוא בעיא דלא אפשט' אי יש לה כתובה או לא ולדעת הרמב"ם אין לארוסה כתובה ועיין בחידושים שהכרחתי שם דלמאי דמוקי התם מתני' כר"מ דשמעינן לי' דס"ל כתובה דאורייתא ע"כ הא דקתני' במתני' מפני שהוא תנאי ב"ד היינו בנכנסה לחופה ולא נבעל' דמדאוריית' אין לה כתובה אלא משעת ביאה דכתיב מוהר הבתולו'. א"כ מוכח דבדיעבד קונה החופה. מיהו אף דמשמע נמי בהך מתני' דלכתחל' כותבין קודם החופ'. מ"מ ל"ל דמזה משמע לי' להטור דאיכ' איסור' דבמתני' א"א לפרש מטעם אסו' היחוד או מטעם שתהי' החופה יחוד הראוי לביאה דהא אמרינן שם לחד תירוצא דמתני' ר' יהודא הוא ור' יהודא ס"ל משהא אדם שני' ושלשה שנים בלא כתובה. ותו דאמרינן בדף מ"ג ע"ב ר' יהודא אומ' כתוב' ראשונה ששונה של אב הואיל וברשותו נכתבין משמע דאף לר"י המנהג כן במקום שכותבין כתובה שכותבין קודם החופה וצ"ל דהטור דכתב אסור להתייחד מסברא דנפשי' כתב כן דלכתחלה בעינן שתהי' החופה ראוי' לביא' בלא איסור אף מדרבנן. אבל א"ל דאסר בו היחוד דהא ביהודא היה מקומו' שהיו מיחדין בשעת סעודת אירוסין כדאיתא במתני' דף י"ב ועמ"ש בפירוש המשנה ובחידושינו שם ומשמ' דהי' קוד' כתיבת הכתוב' שאין הכתוב' נכתבת בשום מקום אלא קודם נשואין כדאמרי' בדף נ"ד ע"א כיון דלא תיקנו רבנן כתובה עד שעת נשואין. ופירש"י ז"ל דלא תקון רבנן למיכתב עד שעת נשואין אלמא מבד היחוד אין בו איסור דלא אסרו חז"ל אלא יחוד פנוי' אבל יחוד ארוסה בלא כתובה לא אסרו (והא דמשמע מלשון רש"י ז"ל דף ז' ע"ב בד"ה ואסר לנו וכו' ואף ארוסה לא התירו. היינו ביאה) אלא עיקר הטעם משום דבעינן חופה הראוי' לביאה גמורה לכתחלה. והא דבאמת מותר היחוד היינו כמ"ש הר"ן משום שהיא לא תשמע לו בלא כתיבת הכתובה אבל עכ"פ אינה ראוי' לביאה ועיין בחידושינו דף ז' ע"ב דהיינו טעמא דפלוגתייהו דרבי יהודא ורבנן בברכת נשואין ביהודא בשעת אירוסין משום דלר"מ דהוא חכמים דר"י היא לא תשמע לו בלא כתיבת הכתובה

אלא דהא קשה לי דבגיטין דף י"ח משמע דלא היו רגילין אלא לכתו' הכתובה ולא לחתום. דקאמר שם דכתובה נכתבת ביום ונחתמת בלילה ופירש רש"י דמשעת כתיבה דנכנסה לחופה קירוב חתנות הוא וחל השיעבוד אף דלא אחתום ואי' שם דף הנ"ל דר' חייא בר רב איחתום בלילה וכן איתא בנדה דף ס"ה ע"ב שאני כתובה דמגהי בה טפי עד דחתמי ע"ש. הרי דהי' החופה קודם החתימה ולפי הטעם שתהי' החופה ראוי' לביאה שתסמך דעתה מאי מועיל בכתיבה בלא חתימה וכן המנהג במדינות אשכנו שכותבין קודם החופה ואין חותמין עד לאחר החופה ונראה דהטעם הוא משום דחופת הינומא שעושין בל"ז אינה יחוד הראוי' לביאה לכך אין מקפידין על הכתובה. ומה שכותבין אינו אלא בשביל קריאת לשון הכתובה בפרסום תחת החופה כדמשמע בר"פ אע"פ כמ"ש בחידושינו שם וכדמשמע מסוגיא דכתובות דף מ"ג ע"ב דקאמר הואיל וברשותו נכתבין דהיינו קודם חופת הינומא שקונה בבתולה ואפשר לומר דהטעם דאין חותמין קודם דלכתחלה חיישינן למחזי כשיקרא וא"כ איך יחתמו על לשון הכתובה שכתוב בה דכבר אמר הוי לי לאנתי וכו' דהיינו לשון הקדושין. ועמ"ש בנ"ש בזה וכיון דעיקר היחוד הוא אח"כ חותמין ומוסרין לה קודם היחוד הגמור

ובזה נלע"ד דמתורץ מה שהקשה הר"ן בהא דר' אמי ובדף ז') דשרא למבעל בשבתא א"ל והא לא כתיב כתוב' ובוודאי היה הנשואין ביום ד' כדינו ועמ"ש בחידושינו לתרץ זה. ויותר נ"ל דהא דנשאת ליום ד' היינו חופת הינומא כמ"ש בחידושי בריש מכילתין דמהאי טעמא אינה ניסת בליל ה' כמ"ש התוס' דשמא יטרד בנשואין וכתובה משמע דאינו יחוד גמור הראוי' לביאה כמ"ש שם. בזה באמת לא הקפידו על כתיבת וחתימת הכתובה אלא קודם היחוד והיינו דכתב הטור אסור ליחד ולא כתב אסור ליכנס לחופה אלא דאסור לעשות היחוד הגמור דהוא עיקר החופה

ב (שם או שיעידו עליו עדים ויקנו מידו וכו') לפ"ז ב"ל דהא דר' עמרם ציוה להתפיס מטלטלין אע"ג דקנין עדיף טפי משום דמיירי התם שכבר קידש היום וק"ס אסור בשבת כדאי' בב"ב במתני' שם פרק מי שמת ולפ"ז מוכח דמותר ליתן משכון בשבת במקום מצוה. כדאי' בח"מ סי' ע"ג. דדוחק לומר שהי' ומן להתפסת מטלטלין מבעוד יום ולא הי' זמן לעשות ק"ס

ג (שם בהג"ה העמיד לה ערב קבלן וכו') כתב הח"מ אפי' יש להערב קבלן שטר פיצוי מהבעל לא מהני ולא דמי למכרה כתובת' וכו' ע"ש נרא' דעיקר הטעם דבמוכרת כתובתה הלוקח בא מכחה שהרי הכתובה נכתבת על שמה ואין להקשות דהא לר' יהודא כתובה ראשונה של אב אע"ג שאינו בא מכחה ומעולם לא היה לה שיעבוד על הבעל לטעם הח"מ די"ל דר' יהודא לשיטתיה דל"ל הא דר' מאיר דאסור להשהות בלא כתובה ואנן קי"ל כר' מאיר בהא

ד (שם בהג"ה עיין בח"מ סי' ס' וכו'). כתב הח"מ לא נתבאר שם דין כתובה וכו'. והב"ש כתב דנשמע משם לכאן ונלענ"ד דברי הח"מ נכונים כמ"ש הרא"ש בהדיא בר"פ אע"פ דדוקא בכתובה שאינו מתחייב עצמו אלא לכשתתאלמן או תתגרש וכו' וכבר בארנו הטעם באורך בחידושנו ר"פ אע"פ דס"ל דבשט"ח בודאי יכול להתחייב כדקי"ל בר"פ הנושא ובח"מ סי' מ' ומשום דשטר העומד לגבות ה"ל כתפוס. כמבואר בח"ח סי' ר"ע סעיף ד' ע"ש

ה (שם ויש מקומות שמקילין בזה) עיין שם הטעם במרדכי דלא מיחזי כשיקרא הואיל ועסוקין באותו ענין. לכאורה קשה על זה דא"כ מאי מקשה הש"ס בכתובות דף מ"א ע"ב ומי כתבינן וכו' ומאי קושיא דילמ' מיירי בעסוקין באותו ענין ולפירש"י שם דמשחתמו אין מעידין הוא. הטעם משום דמחזי כשיקרא א"ש דע"כ לא מיירי בעסוקין באותו ענין אך לשיטת התוס' שם צ"ע

ו (סעיף ב' ויקבל עליו אחריות וכו') הרי"ף והרמב"ם והרא"ש לא הזכירו קבלת אחריות גבי עובדא דר' אמי בכתובות דף ו' ובחידושי כתבתי דהיכא דהוא מתפיס מטלטלין דמשכון לפי שעה עד שיכתוב כתובתה בודאי א"צ קבלת אחריות עליו. חדא דבמשכון ממילא אין אחריות אונסא וזולא עליה ותו דאפילו אם קיבלה אחריות בפירוש שאם יאבדו תצטרך לשלם לו אין בו איסור דהוי כמפקיד שאר פיקדון ביד אשתו או ששאלה ממנו איזה חפץ דלא חיישינן שמא יאבד ולא יהיה לה לשלם ותהא קלה בעיניו להוציאה והתוס' וסמ"ג וטוש"ע שכתבו זה ע"כ מיירי כשהוא מתפיס לה מטלטלין ומיחד לכתובתה לעולם ולפ"ז נראה דצ"ל דמיירי שהתפיס מטלטלין מבעוד יום. דכיון דמייחד לה לגמרי הוי כקונה קנין ואין ראי' ממ"ש בח"מ סי' ע"ג דמותר ליתן משכון בשבת דמשכון שאני ותו דהא אפשר במשכון ולמה יעשה קנין בשבת מיהו י"ל דס"ל להרי"ף ורמב"ם והרא"ש דהא דס"ל לר' יוסי בכתובו' דף נ"ו דצריך לקבל עליו אחריות אונסא וזולא היינו משום דס"ל לר' יוסי שם דמהני מחילה בכתובה וכ"ש בתקנת שמעון בן שטח דכל נכסיו אחראין דמהני ביה מחילה אבל אנן דקי"ל כסתמא דמתני' דף נ"ח דלא מהני מחילה בכתובה ולאחריות כל נכסיו. אפי' אם הוא מייחד לה לעולם חין זה מחילה לאחריות נכסיו דאינה יכולה למחול ואינו אלא כמשכון בידה. וכ"ז מבואר באורך בחידושי' דף נ"ו ע"ב. מיהו לכאורה היה נראה דאפ"ה צריך לקבל עליו אחריות דאלא"ה איכא משום תקנת שמעון כן שטח שלא יאמר טלי כתובתך ובאי וכמ"ש התוס' בדף נ"ו ע"ב בד"ה אבל קיבל וכו' דהיכא דאחריות עליו אין לחוש שיאמר לה טלי. מיהו לפמ"ש בחידושי' דלפי החמת א"צ לחילוק זה דהסוגיא שם לרבי יוסי דמהני מחילה בכתובה עצמה וכל שכן לתקנת שמעון בן שטת ואם כן ראי' דמהני קבלת אחריות לתקנת שמעון בן שטח. ועל כרחך בריך לומר דמה שנותן לה המשכון לפי שעה לא שייך משום שיאמר לה טלי וממילא דא"ב אפי' קבלת אחריות מיהו זה דוקא ביחד לה מטלטלין אבל ביחד לה קרקע כתבו התוס' שם דמשמע ממתני' דכתב לה שדה שוה מנה. דיכול לייחד ועיין בחידושי' וכן משמע בר"פ אע"פ גבי יחד לה ארעא וכן משמע בב"ב דף מ"ט גבי אותן שלש שדות אחת ב שייחד לה בכתובתה וכו'

ז (סעיף ג' אם כתב לה וכו'). יען כי בדברי אחרוני' רבו הספיקות בענין זה מוכרח אני להאריך קצת. ובתחלה נראה דמ"ש המרדכי שממנו הוציא הרמ"א בפ' החובל אהא דאמר כל לגבי בעל ודאי מחלה ודוקא ע"י שכתבה התקבלתי. וכתבו אחרונים שהוא חולק על הרמב"ם שכתב בפרק ב' מהל' אישות דין ח' דאפי' כתבה לו שנתקבלה כתובה תנאה בטל ולענ"ד אין כחן מחלוקת ע"פ מה שכתבתי בחידושי' דף נ"א בתוס' ד"ה מני ר' מאיר וכו' ליישב קושייתם מפ' החובל לפי שיטת רמב"ם דאע"ג דס"ל להרמב"ם דכתיבת התקבלתי אינו מועיל היינו מחילת הכתובה מכאן ולהבא משום גזירת ר' מאיר דכל הפוחת א"כ כל שרוצה לדור עמה כתובה קיימת מכאן ולהבא. אבל יכולה למחול השיעבוד מזמן ראשון וממילא שטר הכתובה בטל דה"נ שטר שנמחל שיעבודו ולכך צריך לכתוב כתובה אחרת מזמן שני וממילא דא"ש ההוא דהחובל. דמה שמכרה כתובתה ראשונה אין מועיל ללוקח כלום כיון שכתובה ראשונה שמסרה לו בטילה מה מועיל כתובה שני' להלוקח והן הן דברי, המרדכי דדוקא שכתבה לו התקבלתי אז בטילה כתובה ראשונה. אבל במחילה בעל פה אינו מועיל המחילה אפי' לשעבר לבטל השטר וא"צ לכתוב כתובה אחרת וממילא המכירה ראשונה קיימת ומה שהקשה הח"מ בדברי מרדכי אהדדי דבסנהדרין פסק דמהני מחילה בע"פ אפי' תפס שטרא ונדחק לחלק דכתובה שאני דיכולה לומר משחקת הייתי בך הוא דחוק מאוד וקלוש ועוד הקשה בח"מ מסוגיא דף נ"ו ע"ב דנחלקו ר' יהודא ור' יוסי במחילה בע"פ אי עשו חיזוק ולחד לישנא פלוגתייהו בסוף ביאה דוקא משמע אי לאו משום טעמא דחיזוק היה מהני בע"פ וטעמא דחיזוק לא שייך אלא מכאן ולהבא כמו בכתובת התקבלתי דאינו מועיל להרמב"ם משום חיזוק דאינו אלא מכאן ולהבא כנ"ל תדע דכשמגרש או אינו רוצה לדור עמה כתב הרמב"ם בפ"ז מהל' אישות והוא בש"ע לקמן סי' ק"ה דמחיל' כתובתה א"צ קנין אלא בדברים בלבד וא"כ אפי' כשרוצה לדור עמה למה לא יועיל לשעבר לבטל הכתובה והוא קושיא אלימתא לכאורה (דלא כהבנת הב"ש בקושיות ח"ח) ונלע"ד ליישב דאפי' לדעת הפוסקים בח"מ סי' י"ב וסי' רמ"א דמהני מחילה בעל פה אפי' במקום דאיכא שטרא היינו משום דכיון שנמחל עיקר החוב ממילא בטל גוף השטר כמ"ש התוס' והביאם הסמ"ע רסי' ס"ו דמה"ט המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול הוא דכיון שמוחל עיקר החוב ממילא השטר בטל. א"כ הכא כיון שעשו חיזוק דאינה יכולה למחול עיקר החוב ושיעבוד גופה ממילא דאינו מועיל המחילה לבטל את השטר דלא אתי בעל פה ומרעי' לשטרא וממילא כתובה ראשונה קיימת אבל כשכותבת התקבלתי מבטל כתיבת השובר את השטר כתובה ראשונה ונהי דעשו חיזוק מכאן ולהבא מ"מ צריך לכתוב כתובה אחרת וממילא