הפלאה - קונטרס אחרון (כתובות) ריט

הקדמת קונטרס אחרון

ידעתיו בשם שבת אחים

הנה ראיתי להרבה מן החברים. שוני הלכות יושבי אהלים של תורה בדעת ימלאו חדרים. וירבו ויגדלו ויבואו בעדרי עדרים. וילינו בתוך עומקו של הלכה המשכילי' יזהירו כזהר. עצם השמים לטהר. וישוטטו בכל רחובות הנהר. ובמפרשי הש"ס יחכימו לרבות מעשה חדודים בפלפול אכם ממתקים וכולם מחמדים ובפאר הלכה ענודים. אך לא שמו לבם לדברי הפוסקים גדולי הענקים. איתני עולם ומצוקיה. הנובעים מים עמוקים ממעמקי ההלכות מובאים כאפיקים. להורות לנו המשפטים וחוקים

ויש הרבה מן החברים עיניהם כיונים. על אפיקי מים מוצאי הדינים. ולומדי פוסקי' ראשונים וגם אחרונים. העולי' על שלחן מלכים ערוך בתפנוקי מעדנים איש על מחנהו ועל דגלו חונים ולא דרשו היטב היטב הדק. לדעת יסודי המשפט והצדק. ויכבד עליה' לחקור ולבדוק אם ימצא שם בדק ואף אם ילמדו הסוגיות המובאים. בפי אריות ולבאי'. לפי תומם הם נקראים וגרסי לפום ריהטא. ובחדא שייטא. קמא קמא דמטא. נהרא ופשטא. ולא יביטו כי אם לעומת המסגרת. והמסקנא היא להם למשמרת ולקבוע בהם משמורת להיות למזכרת ונעשה בזה התורה כשתי תורות. בעלת שתי פנים פני' מסבירות ופני' להבין ולהורות והאמת אגיד ולא אכחד כי מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. להיות משנה ברורה והלכה ברורה במקום אחד. כי באמת על ידי עומק ההלכות ועיון רב כל תוצאותיהם. זכה להבין לשון הפוסקים ראשונים ועומק שיטותיהם. ועל מה יסבבו אופניהם. ועי"ז יתפשטו רוחב נהרותיהם דינים וחלוקי' הרבה כמים על גדותיהם. ע"כ נהגתי בעת עיון הלכה והמפרשים לעיין כאחד בדברי הפוסקים ולא להפסיק בין הדבקים ולברר דבריהם הצפוני' ועמוקים כפי עניות דעתי וקט שכלי ומעט חילי בנחלת חבלי. אשר חנני צורי וגואלי. אך ישבתי בדעתי אם אכתוב על סברות הפוסקים ופירושם בתוך חדושי ההלכו' יאריכו הדברי' כי המלאכ' היתה דים. ואם יהיה עוד רחבת ידים ילאו התלמודים אשר יבואו לשתות מים ויסגרו דלתים. ע"כ אמרתי עם הספר לבא בקונטרס מיוחד על סדר הלכות ויעצתי בדעתי כי בזה עדיין לא ומצא מרגוע להמעיין לראות עין בעין. כי יצטרך לשוטט אנה ואנה בכל פנה ופנה. אשר הוא חונה וישבתי בדעתי לסדר על סדר הש"ע והרווחתי בזה כי עיינתי בכל שו"ת המובאי' בב"י ובד"מ והאחרונים ומצאתי בהן מרגליות. טמונות וגלויות בגולת עליות. אמנם סעיפי הומות. ואחזני פלגות. הן אתן את דברי על שלחן לרבות. ומעיונות נפוצות. בכל מחוז וחוצות. כאשר על ספר יוחק. בקרוב וברחוק. פן יסמכו עלי ויעמידי לחק. וידעתי בנפשי ועדי בשחק כי אין לסמוך עלי אפי' בשע' הדחק ואם בארזים אשר להם יאה המשפט וההוראה. נפלה שלהבת פחד מוראה כמו שמצינו לגאון ישראל בעל הש"ך שהשביע בהקדמתו שלא ישענו על דבריו ז"ל ומה יענה אזוב קיר. אשר לא יבקר שורש וטעם כעיקר. ע"כ הנני גוזר ואומר אך את נפשי אשמור. שלא יסמכו עלי מקל ועד חומר אם לא כל סבור וגמור. אשר לפי שכלו יכונו דברי וסברתי בעיניו יכול לצרף דעתי עתו לפי עניניו. ויותר מזה מצינו בתנאי' הראשונים שר' אליעזר לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו כדאית' ביומא דס"ו ע"כ ומידי דברי בוזכור אזכור דבר נחמד ששמעתי מפי אאמ"ו הרב הגאון זלה"ה אהא דקאמ' שם שאלו את ר"א חלה מהו שירכיבהו על כתיפו אמר להם יכול הוא להרכיב אני ואתם ופירש"י בריא היה להרכיב אותי ואתכם לקמן אמרי' שלא היה חפץ להשיב על שאילת' מה שלא שמע מפי רבו עכ"ל והוא פלאי:

ואמר אאמ"ו הגאון ז"ל שהשיב להם בדרך חכמה דין אחר ששמע מפי רבו ומתוך זה יבינו דבר שאילתם שלא רצה לומר כפי מה שנשמע לו מכללא. והוא דאי' שם עתי אפי' בשבת למאי הלכתא אמר רב ששת לומר שאם היה חולה וכו' ופירש"י דאי משום תחומי' דרבנן נינהו שגזרו עליהן וכו' ולפ"ז י"ל הא דמספקא להו ולא פשטא מקרא דעתי משום דנסתפקו בזה דהא איכא תנאי דס"ל תחומין הם בלאו מדאורייתא א"כ י"ל דעתי אתי שדוחה לאו דתחומין אבל לא לאו שיש בו כרת להוציאו ד' אמות ברה"ר כדאיתא בריש יבמות דף ה' ואי' במס' ביצה דף ל"ז ע"ב אין רוכבין ע"ג בהמה שמא יבא חוץ לתחום ש"מ תחומין מדאורייתא אלא שמא יחחוך זמורה. ואי' במ"א בסי' רע"ו גבי הא דשני' קורין לאור הנר דלא חיישינן שמא יטה משום שיזכירהו חבירו וכתב המ"א דיש ללמוד מזה דשנים מותרין לרכוב ע"ג בהמה דלא חיישינן שמא יחתוך זמורה שחבירו יזכירהו מיהו זה אי אמרי' תחומין דרבנן כדקי"ל באמת אבל אי נימא תחומין דאורייתא ואיכא איסורא שמא יצא חוץ לתחום אין חילוק בין אחד לשנים כפירש"י שאין הרוכב יכול לשער התחום ומה לי אחד או שנים ולפ"ז י"ל דהיינו דהשיב להם יכול הוא להרכיב אני ואתם והיינו ששנים מותרים לרכוב. וע"כ צ"ל דתחומי' דרבנן א"כ ע"כ עתו אחי לאם חלה שמרכיבהו על כתיפו ודו"ק. וכיוצא בזה פירש בשאר השאלות שם ואף אני הלכתי בעקבו ודרשתי בדרך זה שם. ואין כאן מקום להאריך

ולהיות כי תחלת למודי הייתי משתעשע על ברכי אבי מורי הגאון ז"ל ואלפני לפי קובר השגת ילדותי כאב לבן יודיע אמתת' של תורה ופתח לי אוזן לשמוע כלמודים. עד אשר הביאני לנוה אפריון יום חתונתי באתי לנוה קודש בית חותני הרבני המופלא המנוח ענף עץ אבות מהורר יואל ז"ל בן הרב הגאון מהורר ישראל ז"ל בן הרב הגאון מוהרר אליעזר ליפמן ז"ל בן הרב הגאון מו"ה יצחק אייזיק ז"ל היילפרין יזכרהו ה' לטובה אשר קבע בית תלמודי אשר לא יחסר לי כל טוב ולמדתי שם אבל כבוד אחי הגדול מ"ו הרב הגאון מהורר נחום הלוי ז"ל ערך שנה והוא הרגיל אותי למגרס ולעיוני והשפיע עלי מחכמתו המרובה

ומדי דברי בו זכור אזכיר מה שעלה בזכרוני מחידושיו. בעת ההיא שני דברים ערבים ומתוקי' בפסחים דף י"ב ע"ב בתוס' ד"ה ולהך לישנא וכו' היה יכול להקשות ניכול וכו' וכתב מהרש"א ז"ל דמשמע להו דודאי ידע הא דחמש דמתני' היא ומיהו מהא דפריך לקמן חמש וכו' משמע דהמקש' וכו' וסיים ויש ליישב ופי' כבוד אחי הנ"ל דודאי ידע מלשון המתני' אחד אומר בחמש וכו' אלא דהתם קאי אליבא דרבא דס"ל דכל מה שנוכל להרחיק עדותן מרחיקין א"כ הוי ס"ד דהא דקאמר אחד אומר בחמש וא' אומר בשבע עדותן בטילה שבחמש וכו' היינו שאין לטעות בין תחלת חמש לסוף שבע שהוא מרחיק שעה לכל צד מבי קרנתא ואין לטעות בהרחק כזה מצד לצד וכיון שאינן מרחיקי' דזה אומר בחמש היינו תחלת חמש וזה שאומר בשבע היינו סוף שבע ממילא עדותן בטילה ומשני דאפי' בין סוף חמש לתחלת שבע ג"כ א"א למטעי משא"כ הכא דקאי לאביי דס"ל דמקרבין עדותן וע"כ אחד אומר בחמש ואחד אומר בשבע אחרי' מעשה כי הוי או בסוף חמש או בתחלת שבע ואפ"ה אמרי' דעדותן בטילה משום דבחמש חמה במזרח שפיר כתבו התוספות דהמ"ל ניכול עד סוף חמש משום שבחמש וכו' דודאי ידע מתני' ודו"ק. עוד לו שם דף פ"ח ע"ב רש"י בד"ה בתקנתא דרבי' וכו' דהא לא מצי למימר וכו' שממעט באכילתו ותמהו המפרשי' דהא לקמן מקשה וניטרחו ונייתי מותר הפסח וכו' ועמ"ש בתשובת חכם צבי ז"ל ותירץ הוא ז"ל די"ל דהא דקאמר לקמן בתר הכי אלא משום סמיכה הוא דוקא למאי דמקשה תחלה וניתני במותר הפסח משום דבשלמים הוי מצי לומר בתחלה אם אין אני מחויב לעשות פסח יהיה זה שלמים ואם לאו הוא חולין ואח"כ סמוך לשחיטה אחר שיסמוך עליו יאמר אם אני מחויב פסח והרי הוא חולין אני מקדישו לפסח נמצא אין כאן איסור עבודה בקדשים אבל לבתר דמשני דצריך ליקח מותר הפסח של אחר או לקנות בדמי מותר הפסח א"כ ממילא הקרבן קדוש כבר נמצא אם הוא חייב פסח ומקריבו לפסח היה בחנם עבודה בקדשי' שפיר קאמר משום סמיכה וממילא מתורץ דברי רש"י ז"ל דכיון דמתני' מיירי בקרבן אנשים דבעי סמיכה א"א להתנות במותר הפסח אלא בשלמי' ושפיר קאמר דממעט באכילת קדשים ודו"ק

והנה אח"ז שנתקבל לאב"ד כבוד אחי הנ"ל נתקשרתי בקשר עבותות אהבה רבה ועזה מאוד נפשי קשורה בנפש אחי הרב הגאון מהורר שמעלקא הלוי ז"ל להיות נוחי' זה לזה בהלכה באהבה נפלאה כאהבת דוד ויהונתן וללמוד הש"ס ופוסקים לעמוד על שרשי הדת אמתה של תורה ויסודותיה. ויד ה' היתה טובה עלינו ולמדנו בהתמדה רבה כמה שנים וחפץ ה' הצליח בידינו והצלחנו מאוד בלמודינו ונתקיים בנו מה טוב ומה נעים שבת אחים וגו' ולמדנו סדר הש"ס ופוסקים ביגיעה להבין דבריהם ע"פ פשוטו ולא עייננו לחדש בהם לבל יגדל עלינו עכוב וכשהגיענו לטור אה"ע שבנו בדעתינו לעיין קצת ולמדנו תחלה הל' יבמו' ואח"כ הל' כתובות בעיון קצת וכשנתחדש לנו איזה סברא כתבנו לזכרון ואח"כ מחמת סיבת הזמני' נתפרדה החבילה וגמרנו כ"א לעצמינו והנה בעת למודי ועיוני כעת עיינתי בכתב הרשום בכתב אמת מאז וראיתו כי אף שהיה עלינו בעת ההיא טל ילדות מכל מקום מצאתי בהן כי טוב כמה סברות נכונות לענ"ד לדינא והכנסתי' בקונטרס הלז. גם העמדתי בסוף חדושי' מבני הרב הה"ג מהורר צבי הירש הלוי נ"י וחידושי' מאחיו הה"ג המנוח מהורר מאיר יעקב הלוי ז"ל אשר חמד אותו אלקים לישיבתו בעדן גן אלקי'. על כל אלה קראתי נועם לקונטרס הלז שבת אחים גם כי שמי ושם אחי עם האותיות והכולל הוא מספר שבת אחים. גם שמי ושם שני בני והאותיות והכולל הוא מספר שבת אחים. גם כי נאות לו שם זה מצד העצם כי כל עיקר תקנת כתובה תקנו חז"ל בשביל שלא תהא קלה בעיניו להוציאה וישבו יחדיו כשבת אחים וכן נהגו להוסיף כ"א מתנה יותר על תקנת חכמינו ז"ל כדי לחזק יותר האהבה ביניהם וכן נהגו בנדוניא שמכנסת לו כמ"ש חז"ל בס"פ נערה מקרא דירמי' ומצינו שהיה מנהג קודם זה במלכים סי' ט' ויתנה שלוחים ופירש"י נדוניא וכל זה לקרב רועים האהובים כן יקרבנו ה' כמ"ש חז"ל בפסחי' בר"פ האשה בפסוק ביום ההוא תקראי אישי ונאמר והביאותי' אל הר קדשי ויצמיח קרן לבן ישי במהרה בימינו אמן: