האמונה והבטחון ט

המצוה הזאת שיש רשות בידו למעט בה או להרבות ועשאה לשם כך אינו דומה לאוכל מצה בערב הפסח ולקונה לולב לעצמו ולשומר שבת וכיוצא באלו שעליהם אמר הכתוב בטח בה' ועשה טוב ועוד שא"א לפרש בשום פנים בטח בה' על שכר של מצוה לא בעה"ז ולא בעה"ב לפי שעדיין לא הזהירו על המעשה ואיך יזהירנו לבטוח בו שיגמלהו טוב ואחר שהזכיר הבטחון שהוא העלול הזכיר האמונה שהיא העלה ואמר שכן ארץ ורעה אמונה עוד אמר בטח בה' ועשה טוב כלו' אעפ"י שאין בידך מעשים ותדע בעצמך שאתה רשע עכ"ז בטח בה' כי הוא בעל רחמים וירחם עליך כמ"ש ורחמיו על כל מעשיו ר"ל צדיקים ורשעים ואמרו בשעה שבן אדם מצטער שכינה מה היא אומרת קלני מראשי קלני מזרועי ע"כ אמר בתחילה בטח בה' כלו' בין שתהיה צדיק בין שתהיה רשע בטח בה' ואח"כ אמר ועשה טוב כלומר אעפ"י שהוא רחום וחנון אל יבטיחך יצרך שלא תראה רע כי הבי"ת מאריך רוחי' וגבי דילי'. ואם ימחול לך פעם א' וב' וג' כש"נ הן כל אלה יפעל אל פעמים שלח עם גבר אח"כ יפרע ממך ועל כן כשתראה שהוא מרחם עליך וממלא משאלותיך אזי תהיה צריך לעשות טוב ואח"כ שכן ארץ כלו' אולי יעלה על דעתך באמרי עשה טוב שתניח מלאכתך ועסקיך שאתה עוסק ומתפרנס בהן ותהיה מתיירא שלא תמות ברעב ע"כ אמר שכן ארץ ר"ל עם כל זה שתעשה תשובה ותרדוף אחרי המצות אל תניח חיי גופך טוב שתאחוז בזה וגם מזה אל תנח ידיך וזהו דעת ר"י כמו שמצינו בפ' כ"מ ת"ר ואספת דגנך הנהג מנהג דרך ארץ ד"ר י' רשב"י אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח תורה מה תהא עליה אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים שנאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכורמיכם. ובזמן שאין עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י עצמן שנאמר ואספת דגנך ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן שנ' ועבדת את אויביך. אמר אביי הרבה עשו כר' ישמעאל וכו'. ואח"כ או' ורעה אמונה שמא תאמר בשעה שאתעסק במלאכתי הריני בטל מתורה ועוסק בדבור הרשות עכ"א ורעה אמונה כלו' התחזק והשמר שיהיו כל מעשיך באמונ' ותמצא שלא תהי' בטל מן הטוב אפי' שעה א' ומלת רעה לב' הפי' מל' ואהבת לרעך כמוך והו' ציווי כלו' התחבר עם האמונה העליונה או החכמה העליונה ששמה כשמה והדבק בה למה שהיא כוללת כל תרי"ג מצות כמ"ש בא חבקוק והעמידן על א' שנ' וצדיק באמונתו יחיה. ובמא"א והחכמה תחיה בעליה נמצאת אומר האמונה היא החכמה והחכמה היא האמונה והיא סביבותיו של הב"ה שנאמר מי כמוך חסין יה ואמונתך סביבותיך. ואומר באמונתך ענני בצדקתך כאלו משביעו כך שמעתי מפי החסיד ר' יצחק בן הרב הגדול ר' אברהם זצ"ל שאמ' משום אביו ואמר הנביא בטחו בה' עדי עד כי ביה ה' צור עולמים להזכיר השם תחלה ואח"כ אמר עדי עד המורה דבר שאין לו סוף לומר לך כי עדי עד שבח הוא לשם כמו כי ה' עליון נורא וכן זה בטחו בה' עדי עד כלומר נצחי וקיים עד אין סוף כאלו אמר בה' אמונה אומן. ואח"כ אמר כי ביה ה' צור עולמים כלומר מיוחד צור עולמים בכל מדה ומדה שיש לו הן במדת הדין הנרמזת בהרבה מקומות בשם יה כמ"ש יסר יסרני יה. כי יד על כס יה. אם עונות תשמר יה. וז"ש בב"ר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו הקב"ה אינו אומר אלא יה כמי שעומד לפני הדין והדיין דן אותו. וכן במדת רחמים שהוא השם הנכבד בן ד' אותיות מיוחד הוא בכולם וכולם מיוחדים בו. זהו כי ביה ה' צור עולמים: