האמונה והבטחון י

פרק ב השמות האלה שהם יה ה' פעמים בלשון זכר ופעמים שהן באין בלשון נקבה כי היום ה' נראה עליכם היל"ל נראה בסג"ול כדין נפעל עומד שהוא ל"ז ואמר נראה בקמץ כמשפט ל"נ בנפעל עומד רמז שפגעה בנדב ואביהו איש מחתתו וכתיב ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם. והמדקד' אומרי' כי הוא עבר במקום עתיד אין אנו צריכים לפירושם וכן ה' תשפות שלו' לנו רמז למד"ה כמו שמוכיח על זה סוף הפ' שאמר כי גם כל מעשינו פעלת לנו ואין ספק כי זה נאמר על מד"ה ועכ"א תשפות שלו' ולא אמר ישפות וכן מפורש יותר מכל אלה בפ' שלח לך על מ"ש יכולת ה' יכול ה' מבעי ליה אעפ"י שאין חכמי הקבלה מפרשים אותו כך וכן מ"ש אשרי הגבר אשר תיסרנו יה יכול אני לומר שהוא ל"נ נסתרת וכן מ"ש אם עונות תשמור יה ה' מי יעמוד ותהיה מלת תשמור נאמר' על דרך ל' נסתרת ותהיה מלת מי נאמר' ע"ד שאלה כמו מי הגיד לך כי ערום אתה כלו' מי יכול לעמוד לפני מה"ד. פי' אחר אם עונות תשמור יה בין שהוא ל"נ נסתרת בין ל"ז לנכח ה' מי יעמוד ותהיה מלת מי נאמרה על דרך תמיה כאו' ז"ל ומי סברת ומי אמר ר"י הכי. הנה התבאר כי כל הלשונות פעמים ל"נ ופעמים בל"ז. ודומה לזה כמ"ש בב"ר בענין וישכן מקדם לג"ע את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת שהם מתהפכים פעמים אנשים פעמי' רוחות פע' מלאכים. ולא השמות האלו הם בלבד נאמר פעמי' בל"ז ופע' בל"נ ואין כל שם ומדה שלו שלא יהו נזכרים פע' כך ופעמי' כך חוץ מן המלות המורים זכר כגון רחום וחנון פקד עון שלא יתכן לומר ה' רחום וחנון וכיוצ' בהן יהיו נא בל"נ. אבל השמות פע' שהן באין בל"ז ופע' בל"נ. ואין בזה ספק כי הוא אמת ולכך נהגו רז"ל לכנות שכינה בל"נ בכמה מקומות כגון ראוי שתשרה עליו שכינה עלתה שכינה אמרה שכינה לפני הקב"ה במדרש משלי כן אנכי אנחמכם. והטעם לזה הענין אעפ"י שהשמות יש ביניהן הפרש ממד"ה למדת רחמים כל מה שיש בזה יש בזה ומפני זה מתהפכת מד"ה למ"ר ומ"ר למד"ה. כמו שמצינו בדברי רז"ל שאלו לא היו המדות כולן כוללת זו את זו א"א שתתהפכנה זו לזו עד שיבטל אותם תחלה ואח"כ יברא אותם בריאה חדשה. ודעת אונקלוס מפורש כי שכינה פי' לשמו של הקב"ה שתרגם לשכן שמו שם לאשראה שכינתיה תמן והוא שנ' עליו ומהללים את שם תפארתך. ואומ' ותרועת מלך בו ומתרג' ושכינת מלכיהון ביניהון והוא מלשון אחותי רעיתי וכן פרש"י ז"ל וכל זה בעבור כי השמות האלה פע' באים בל"ז ופע' באים בל"נ והקב"ה מיוחד בכולן וכולן מיוחדים בו

פרק ג כשם שהוא מיוחד בכל אלו כך הוא מיוחד בכל שם ומדה שיש לו כמש"ה שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד והכ' הוא מגיד יחודו בכל המדות בכלל הכל בג' תיבות שהן ה' אלהינו ה' אחד האותיות מים מרוח אש ממים ופנימיות אספקלרי' המאיר' ואספקלרי' שאינה מאירה ארמוז אותה בכלל דברי ואם תחפש בהן היטב תמצאנה ואמרי פנימיו' לפי שמצאתי ב' מקראות כ' א' או' נהורא עמיה שרא וכ' א' אומר ישת חושך סתרו ומשני לא קשי' הא בבתי גואי והא בבתי בראי פי' כי בבתי גואי נהורא והוא האור הנבר' ביום א' עמיה שרא והיא אספקלריא המאירה. ובבתי בראי והוא האור החמישי מה' אורים הכתובים בפ' בראשית חשך סתרו והוא הנקרא אספקלריא שאינה מאירה ופי' מאירה כלומר נותנת אור למסתכל בה. ולכן קרן עור פני משה שנתנבא מתוך אספקלריא המאירה והיא הנקרא' יום שנא' ויקרא אלהים לאור יום. ולכן לא היה מדבר עמו אלא ביום ואספקלרי' שאינ' מאירה נק' לילה ועל כן כתיב במראה אליו