האמונה והבטחון ח

ארד אל בני אבל שאולה סימן מסר לו הקב"ה וכו' אבל שאר העם אשר אתו וצאן ובקר הם היו נכסים שקנה ואפשר שיאבד מקצתן ובמקצתו מתקיים כי לא אעזבך. ועל כן אמר והיה המחנה הנשאר לפליטה שפירושו על כרחו יהי' לפליטה כלו' כבר הבטיחני המקום ואמר לי כי לא אעזבך עכ"פ יהי' המחנה הנשאר לפליטה. וזה דומה למה שאמרו במעשה מרגלים אכנו בדבר ואורישנו אמר לפניו משה מה אתה עושה משבועתך אמר ואעשך לגוי גדול אף כאן אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו על כרחו והיה המחנה הנשאר לפליטה נמצא יעקב בוטח במה שאמר לו והנה אנכי עמך אבל מפני המחנה האחת הקדימו במנחה ולא חצה יעקב נשיו ובניו לב' מחנות אלא העם אשר אתו והמקנה אשר לו שנא' ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני מחנות וכיון שלא חצה אותם למדנו שלא היה ירא שיכה עשו אותם שאם היה ירא היה חוצה אותם עם שאר העם והמקנה לשני מחנות. ומה שאמר פן יבוא והכני אם על בנים כנגד העם אשר אתו אמרו וזהו שסמך לו ואתה אמרת היטיב איטב עמך ולא היה צ"ל ושמתי את זרעך כעפר הארץ אלא כיון שבא להזכיר הבטחת שמירת הנכסים בעבור המחנה האחת שלא תאבד ובקש רחמים עליהם. הזכיר כמו כן הבנים אע"פ שלא היה צריך להתפלל עליהם שכבר הובטח בשמירת'. וכן יתכן לומר שנתכוין יעקב אבינו בהקדימו אותו במנחה ובחצותו אותם לשתי מחנות כדי להמציא מקום לעזר ולהצלה הבא עליו מן השמים שלא להטריח לפני הבורא ית' כפשט מאמר היה לך לעזרני וכתיב ומכר מאחוזתו ולא כל אחוזתו למדה תורה דרך ארץ שישייר אדם שדה אחת לפניו. וכתיב ויאמר אליה אלישע מה אעשה לך הגידי לי מה יש לך בבית. ולפי שאין מן המוכרח להיות כל המאמין בוטח אבל הוא אפשר וכל הבוטח מאמין בלא ספק לכך הכתוב מזהיר תמיד על הבטחון יותר מעל האמונה וב' העניינים האלה שהן הבטחון והאמונה הזכירם יחד בפסוק א' כמ"ש בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה הקדים להזהיר על הבטחון תחלה ואח"כ על המעשה הטוב להודיע שהבטחון הוא שיבטח בו שיעזרהו לעשות מצותיו ואילו אמר עשה טוב ובטח בה' הייתי אומר כי הבטחון הזה (הוא) שהזהיר עליו הוא נאמר על שכר המעשה הטוב ולא על צרכי העוה"ז שהוא צריך אליהם לעזרהו ולסמכו ר"ל הסבות והענינים המתקנים מעשה הטוב. ע"כ אמר בתחלה בטח בה' כלומר שיעזור ויסמוך אותו לעשות חפצו ומצותיו ואח"כ אמר ועשה טוב כלומר רדוף אחר המצות והשתדל לעשות אותן ואל תתרשל לעשות הטוב מפני קוצר יכולתך כי יסמוך אותך ויעזרך זהו פי' בטח בה' ועשה טוב וזאת היא כוונתו בהקדימו צווי הבטחון לצווי המעשה הטוב וזהו הפי' טוב ממה שנא' כי הבטחון הזה נאמר על שכר המעשה הטוב שהרי אין הפרש בין הבוטח בו שיגמלהו טוב בשביל מצוה שעשה ובין הבוטח בו שיתן לו שאלתו בשביל תפלה שהתפלל לפניו בכל לבבו ובכל נפשו. ודבר זה מזכיר עון הוא שכמו שאמרו רז"ל ג' דברי' מזכירין עונותיו של אדם ואלו הן קיר נטוי ועיון תפלה כלומר שמעיין בתפלתו ואומר שהתפלל תפלה שלימה. וראוי הוא שיתנו שאלתו מן השמים וכבר הזכיר אנטיגנ' איש סוכו לתלמידיו אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב לקבל פרס כלו' כשתשמשו אותו אל יהי בטחונכ' בו לקבל את השכ' מיד שא"כ אתם גורמין לנפשותיכם להזכיר לכם עונותיכם כמו המעיין בתפלתו אבל הנותן סלע לצדקה בשביל שיחיה בנו או בשביל שיזכה לחיי העה"ב אינו בכלל הזה כי מתחלה כשעשה