האמונה והבטחון ז

מענייני ישועות הר"ר משה בר נחמן אבי החכמה זצ"ל

האמונה והבטחון הם שני עניינים שהאחד צריך לחבירו ואין חבירו צריך לו שהאמונה קודמת לבטחון ומתקיימת בלב המאמין אע"פ שאין הבטחון עמה ואינה צריכה לו בקיומה ולפיכך אינה מורה עליו. אבל הבטחון הוא מורה עליה שאי אפשר לו להיות קודם לה ולא להתקיים בלעדיה. וכל הבוטח יקרא מאמין אך כל המאמין לא יקרא בוטח. כי האמונה כמו האילן והבטחון כמו הפרי והפרי לאות על האילן או על עשב שגדל את הפרי ההוא ואין האילן או העשב לאות על הפרי כי יש אילנות שאינם עושים פרי וכן עשבים הרבה. אבל אין פרי בלא אילן או עשב וכמו שהחסידות שהיא מורה על החכמה שאי אפשר להיות אא"כ היה חכם כמ"ש ולא עם הארץ חסיד ואין בור ירא חטא. אבל אין החכמה לאות על החסידות שאפשר שיהיה חכם והוא רשע. וכן הבטחון והאמונה כל הבוטח מאמין לפי שאין אדם בוטח אלא במי שמאמין בו שהיכולת בידו למלאת שאלתו. ואין כל המאמין בוטח כי לפעמים ירא שמא יגרום החטא או שמא קבל כבר על מעשיו הטובים בנסים שעשאם לו הבורא ומאשר מוצא עצמו חוטא ופושע כנגד חסדי הבורא ית' אינו נושא נפשו לבטוח בו שיצילהו מצרתו או שיתן לו רצון לבו ותאותו. ועל כן ישתדל בנוהג שבעולם להנצל מצרתו או להשיג שאלתו ובקשתו. ולולי היראה שמא יגרום החטא היה ההשתדלות להנצל אפי' ע"י נוהג העולם חסרון באמונתו שהרי כתיב לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם ואפי' הלל ור' חנינא בן דוסא וחבריהם שהיו עניים ביותר מעוטי ממון לא היו נעזבים לפי שלא קנו נכסים מעולם. שאין לשון עזיבה נופל אלא על מי שהיה סמוך ואח"כ נעזב אבל מי שלא היה סמוך מעולם אין זה נעזב ואין העזיבה חנם בלא חטא ובלא עון על כן לא יתכן שיירא מי שבוטח בעצמו שלא חטא מעולם. אבל הירא מן החטא יתכן שיירא שלא תבא עליו צרה מצד אותו החטא. והיודע בעצמו שהוא צדיק אבל מתכוין למ"ש היה לך לעזרני הרי לבו לשמים ויפה הוא עושה אין זה חסרון באמונה וכן הירא שמא יגרום החטא אחר שהוא מאמין שהיכולת בידו אבל מאשר הוא יודע שאין לפניו משוא פנים ושהקב"ה יכול לקיים הבטחתו מצד אחר ולגבות חובו מצד אחר לפיכך ירא שמא יגרום החטא שלא ינצל מצרתו כמו יעקב אע"ה שהבטיחו ה' ואמר הנה אנכי עמך. והיה ירא מעשו כדכתיב ויירא יעקב מאד וגו' והקדימו במנחה וחצה עבדיו לשתי מחנות והיה ירא שמא יגרום החטא וכן מצינו בדוד שהיה מאמין לראות בטוב ה' והיה ירא שמא יגרום החטא. כמשז"ל מפני מה נקוד על לולא לפי שהיה ירא שמא יגרום החטא. נמצא כי המאמין יתכן שיירא שמא יגרום החטא אבל הבוטח אינו ירא שמא יגרום החטא כמ"ש דוד משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח בה' ובפסוק אחר אומר בה' בטחתי לא אירא. ואין הכתוב הזה ר"ל בה' בטחתי מכחיש דברי רבותי' ע"ה כי זה נאמר על העה"ז ולולי האמנתי נאמר על העוה"ב הנה כבר נתבאר כי כל הבוטח מאמין ואין כל המאמין בוטח וזהו לפי מאמר שמא יגרום החטא. אך לפי פשט הפ' אפי' לא היה יעקב מצר שמא יגרום החטא אלא מצד נוהג שבעולם ר"ל מצד החיל הגדול שהיה עם עשו כמ"ש וארבע מאות איש עמו לא היה בטחונו בבורא חסר כלו' אם יירא שלא יזיקנו עשו שכך אמר הקב"ה והנה אנכי עמך ושמרתיך כלומר הוא ובניו שלא יקרא נשמר מי שבניו מתים בחייו וראיה לזה ממה שאמרו בענין כי