האמונה והבטחון נח

בתורה הנני מפרש כל אותה פ' ואני מתחיל מראה אתה אומר אלי. ודע פסוק ראה אתה אומר אלי יש בו ג' פעמים אתה והיה די בפעם א' שיאמר כן ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה ולא הודעתני את אשר תשלח עמי ואמרת ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני ובזה יספיק ולא היל"ל שלשה פעמים אתה על כן אמרתי כי אתה הראשון נאמר על הנסתר והמורה על הנסתר להגיד לנו מי הוא מה שתראה בפסוק של מעלה ממנו מי אשר חטא לי אמחנו מספרי וסמיך ליה ועתה לך נחה את העם וגו' כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה עורף אתה פן אכלך בדרך. וכתיב אתם עם קשה ערף רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך ע"כ אמר אתה נורא אתה ומי יעמוד לפניך מאז אפך. אך חכמי הקבלה מפרשים אתה נורא אתה בענין אחר. ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי והלא כבר אמ' לו הנה מלאכי ילך לפניך וכתיב ושלחתי מלאך לפניך וגו' ואיך אמר לו משה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי אלא בקש מלפניו שתלך שכינה ביניהם. לפי שלא פי' שם המלאך לכך אמר לא הודעתני כלו' אחר שעדיין לא פרשת שם המלאך שאמרת שתשלח עמי עדיין אין דבר זה מסור בידו ויש לי עדיין רשות לבקש מי שהוא גדול ממנו ואתה יכול לעשות לפי שעדין לא מסרת השליחות בידו שאין השליחות מסורה ביד השליח עד שעת מעשה שמצוה אותו ואו' לו עשה כך וכך כמ"ש בפרק י"ט וכל זמן שלא נקבע השליח יכול אני לבטל המאמר ההוא וכאלו לא נגזר הוא דומה וז"ש במסכת ברכות שלשה דברים בקש מלפני הקב"ה ביקש שתשרה שכינה בישראל שנ' הלא בלכתך עמנו. בקש שלא תשרה שכינה על עכומ"ז וניתן לו שנ' ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמ' ביקש להודיעו דרכיו של הקב"ה וניתן לו שנ' הודיעני נא א"ד. אמר לפניו רבש"ע מפני מה יש צדיק ורע לו צדיק וטוב לו רשע ורע לו רשע וטוב לו א"ל משה צדיק וכו' ואתה אמרת ידעתיך בשם. כבר כתבתי מהו לשון ידיעה בשם בשמו של הקב"ה כלומר נתתי לו כח ובשמי שתהיה מקובל על ידו ובלשון גמרא בש"ם בגימטריא שם שלש מאות וארבעי' כנגד שם בן ד' אותיות שהוא עולה כ"ו ושדי שלשה מאו' הרי ש"ם. ומצאנו חן בב' לשונות בל' מציאה וימצא יוסף חן בעיני אדוניו וישרת אותו. וכתיב ונח מצא חן בעיני ה'. ובחן נתברכו השבטים שנאמר הילדים אשר חנן אלהים את עבדך ואומר אלהים יחנך בני והוא בא מכח הידיעה וכן תמצא בסדר ו' כפולות הששית חן ומ"ש שלמה לא ליודעים חן ראיה הוא לזה אלא שפי' בו לא לקלים המרוץ ולא לחכמים לחם ולא לנבונים עושר וגם לא ליודעים חן כלומר אל יבטח הקל ברגליו כי ינצל במרוצתו מן הרע שגזרו עליו מן השמים על חטאתו ועל זדונו כי לא ינצל ואם יזדמן לו שינצל מן רעה אשר היתה בעיר והוא נס מהרה אל אחת הערים וחי אל יחשוב בלבו כי בקלות רגליו נוצל כי לא כן הדבר אבל מן השמים גזרו עליו ולא נוצל אלא בחמלת ה' עליו וזהו לא לקלים המרוץ כלומר אינה גזרה חתוכה להמלט הקל ברגליו לא כן הדבר אלא גזירה היה סבה לקלות כדי שימלט וכן החכם אשר מינה ה' מאכלו אל יחשוב בלבו בי בחכמתו הוא מתפרנס או יתפרנ' מחכמתו ולא ירא שנת בצורת לעולם אפי' חטא וסרח שאין הדבר כן אך בשעה שגזר עליו השם להתפרנס בחכמתו היה צריך וראוי לאותו דבר ר"ל החכמה שהוא מתפרנס בה וכן הנבון אשר קנה עושר לא יקנהו כשיגזור עליו הבורא עוני אבל על כל פנים צריך למעשים טובים קודם שיגזרו עליו ממון בתבונתו וכפי תוקף מעשיו ורובם הוא רב עושר ואורך זמנו וגם לא ליודעים חן גדולה מזו אני אומר כי אפילו בעלי הדיעה