האמונה והבטחון נו

מן המצות שהם כנגד מדת רחמים. אבל כשהכתו' קובע זמן עשיית מצוה אין ספק כי יש לאותה מצוה ענין הראוי לאותו זמן הראוי לאותה סבה לקיים בה העולם. ונשוב לדרכנו ונ' כי תפלה של יד היא כנגד אות ה"א ב' של שם ומ"ש ולטוטפת בין עיניך כי הראייה מכח הה"א והשמיעה מכח הוא"ו ובספר יצירה י"ב פשוטות ה' ו' ז' ח' וכו'. יסודן ראי' שמיעה וכו' בכאן רמז תשעה אספקלריאות. כיצד ה' ה' טטפת כמ"ש טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים הרי ט' כנגד ט' אספקלריאות שמתוכם נתנבאו הנביאים חוץ ממרע"ה. ידכה רמז אל ה"א שניה של שם. וכבר כתבתי כי ה"א נקראת לב והיא חכמה שנתנה לשלמה וכנגד הה"א הזאת השנייה הם תפלה של יד ותפלה של ראש ה' בתים א' של יד וד' של ראש כמנין ה' וכשהוא מניח תפילין מניח של יד תחלה ואח"כ של ראש. וכשהוא חולץ חולץ של ראש ואח"כ של יד כמו שארז"ל והיו לטוטפת בין עיניך וכו' יהיו שנים ועוד יש לנו לתת טעם אחר שכן כתיב וקשרתם לאות על ידך תחלה ואח"כ והיו לטוטפת בין עיניך. וטעם הדבר מפני שתפלה של יד היא כנגד האות עצמה ותפלה של ראש הוא הזכרון הנמצא מכח האות והיה לאות על ידך ולזכרון בין עיניך והאות גורמת לזכרון ואין הזכרון גורם לאות וע"כ ראוי להיות האות קודמת ומתאחרת בשעה שחולצן שאם אין אות במה יהיה זכרון וראויות היו להיות זו את זו אלא שיש טעם בדבר. והטעם הזה תלוי במ"ש הקב"ה מניח תפילין. ופי' המאמר הזה מפורש במשל בס' הבהיר למלך שהיה לו כסא ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר פיר לפעמים לוקח בזרועו ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותי. בזרועו יקבץ טלאים פעמים על ראשו ראשו כתם פז. אמרו למה שהוא נאה והם לישב עליו ואנה שמו בראשו אמר להם במ"ם פתוחה שנאמר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף. ומ"ש במ"ם פתוחה בראשו פירושו לפי שהיא פתוחה באמצע אותיות ומפני שסמך לו מ"ם סתומה שהיא מרובעת יתכן לומר שלכך אמר תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני ועוד מצאתי מפורש משל למה הדבר דומ' למלך שהיה לו כלי א' נאה ומבושם ואוהבו מאוד. לפעמים שמו בראשו והיינו תפילין שבראש לפעמים נטלו בזרועו בקשר של תפילין של זרוע. לפעמים משאילו לבנו לשבת עמו. לפעמים נקרא כתם כי בזרוע נושאו בקמיע כעין כתם. ודומה לזה במ"ש בשיר השירי' בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו א"ר יוחנן שאל ר' שמעון את ר' אליעזר בר' יוסי אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה א"ל הן א"ל היאך א"ל למלך שהיתה לו בת יחידה והוא מחבבה יותר מדאי והיה קורא אותה בתי לא זז מחבבה עד שקראה אמי הה"ד הקשיבו אלי עמי ולאמי ולאמי כתי' עמד ר' שמעון בן יוחאי נשקו על ראשו א"ל אלו לא באתי אלא לשמוע דבר זה מפיך דיי המאמר הזה והמשלים ענין א' הם ולפי שעיקר גופו של אדם הוא לבו לכך הוקבע האות להיות כנגד הלב והזכרון בין העינים הוא כשאדם רואה אות שנעשה על אודות דבר אז הוא זוכר, הדבר ההוא וראיה לדבר ההוא שכן אמרו שאין מצות תפילין נוהגת בלילה אלא ביום ר"ל בשעה שיכול לראותם. וכן יתכן לומר שהתפלה של ראש הוא כנגד מש"ה אשת חיל עטרת בעלה וגו'. וכתיב ורחוק מפנינים מכרה רמז בכאן התעלות המדה למעלה למעלה בחדרי חדרים וע"כ ארז"ל תפלה של ראש אין עושין אותה של יד ומה שתלו הטעם לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה הוא נאמר על תפילין שכבר לבשם אבל חדשים שעדיין לא לבשם אדם עושה אותה של יד. וכל זה נכון מה שכתבתי לפי שכבר נתקדשו כשהניחם בראשו אבל אין