האמונה והבטחון נד

השבת. וזה הטעם יספיק למה שאסרו לטלטל כל דבר שמלאכתו לאיסור. ע"א מילה דוחה את השבת מפני שהיא קבועה בגופו של אדם ואין הפסק לקיומה והשבת יש לה הפסק במוצאי שבת. והשבת דוחה את התפילין שכבר התחילה השבת בשעה שאין מצו' תפילין נוהג' והיא בלילה שאין מצותן בליל' ביום וכיון שהתחילה מצות השבת אין לדחותה מפני אחרת שאינה פיקוח נפש ולא גזרת הכתוב וי"ט בכלל השבת שכולם נקראו מועדי ה' ועליהם א' שע"ה בחכמתו תן חלק לשבעה וגם לשמונה אלו ז' ימים שנקראו מקרא קדש ואלו הן הראשון וז' של חג המצות ויום א' מ"ת ויום הזכרון וי"ה וראשון ושמיני של חג הסוכות הרי אלו ז' וגם לשמונה זה שבת ויתכן לפרש רבוי וגם לרבות חולו של מועד ומ"ש תן חלק רמז לנשמה יתירה שיש לאדם בשבת ובי"ט. ואינה מסתלקת בחולו של מועד ולא במוצאי י"ט לחול אעפ"י שאין חולו של מועד שלכן אין מברכין על הבשמי' במוצאי י"ט ואלו הח' ימים מפורשים בתורה שבת ידוע הוא ממש"ה ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם ב' יום ראשון של פסח מורה עליו הכתוב שאמר ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית וגו' ואמר פסח מלשון חלוף חי"ת בע' באותיות אה"חע אומרים פוסחים ופסח כלומר דלג כמו שפרש"י בין לזה ובין לזה לשון הילוך ולפי שהוא מדת החסד לכך אמר הכתוב למכה מצרים בבכוריהם כי לעולם חסדו ואמרו בברכות פרק הרואה והנצח זו מפלתן של בבלים וכה"א ויז נצחם על בגדי וגו' ופסוק מלא הוא כימי צאתך ממצרים אראנו נפלאות ומ"ש ר' עקיבא והנצח וגו' קרוב הוא לזה מאד שהרי כתוב וארד להצילו מיד מצרים ואעל' אתכם מעני מצרים וגו' לכן אמר לבני ישראל וגו' וסמיך והבאתי אתכם וגו' וי"ל כי יציאת מצרים היתה כדי להכניסם לארץ. ומסורת יצאו ב"י ממצרי' ג' וז' של פסח נידונו המצרי' במים ומור' עליו מש"ה וירא ישראל את היד הגדולה וגו' ומ"ש את היד הגדולה לאו מכלל דאיכא קטנה שהרי כתי' גדולים מעשי ה' אלא על שם גדולת החסד שהיא נקרא כן. וענין לומר כמו שאמר פני הכרוב אפי רברבי אפי זוטרי שאלו היה כן היה אומר הידים הגדולות כי כבר ידוע הוא שיש לכל פנים שתי הידים אבל כשאמ' היד הגדולה נשמע שהיא גדולה מחברתה הסמוכה לה וזה דבר שא"א לומר כן שאפילו ב"ו יהיה גנאי כענין זה. וז"ש דין המצריים במים אל יד הגדולה יש לי ראיה במ"ש בפר' הרואה תנא משמיה דר' עקיבא לך ה' הגדולה זו קריעת י"ס וכ"א וירא ישראל וגו'. ד' חג השבועות מתן תורה מפורש הוא מאד וז"ש ר"ע והתפארת זו מתן תורה ה' יום הזכרון כשמו כן הוא וסימן זה יהא בידך ודוגמתו השופר וקבלתי מפי החכם ר' יוסף בר' שמואל ז"ל שעליו נאמר הללוהו בתקע שופר ולפי זה הענין ראוי הוא יום הזכרון לתקיעת שופר ונ"ל כי מפני שהוא מכריע אמרו בפ' הרואה הרואה שופר בחלום ישכים ויאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו' קודם שיקדמנו פסוק אחר ו' יוה"כ יום הדין מורה עליו תענו את נפשותיכם וכבר כתבתי ענין הנפש ומ"ש ר' עקיבא והגבורה זאת מכת בכורות. מפרש שהיתה כונתו לומר שאע"פ שבאה ממדת החסד מ"מ אנו צריכין לומר שהיא מפנימיות דין שהיה באות' המדה חוץ מזה ומזה שלא באו רז"ל לפר' פסוק לך ה' הגדולה אלא כדי להודיע שאותן המלות נאמרו על ענינים ידועי' וכן האמת וכך היא הקבלה ז' יום ראשון של חג הסוכות לשון סוכה ברוח מקודש כמו שאמר באבי מלכה ואבי יסכה יסכה זו שרה ולמה נק' שמה יסכה שסוכה ברוח הקודש מורה עליו הכתוב שאמר ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו' ובספר הבהיר ומאי אינהו סוכות א"ל בית כדכתיב בחכמה יבנה בית. ומנ"ל דסוכות הוי בית דכתיב ויעקב